את השיר החדש של רונה קינן שיוצא הבוקר (שני) היא מתארת כ"סיכום ביניים טוב". כשהזמרת בת ה-42 עשתה סדר במחסן שבבית ילדותה, היא מצאה כמה קופסאות נעליים מלאות בקלטות וידאו משפחתיות מכל השנים, שחלקן צולמו בשנות ה-70 עוד לפני שנולדה. כמה שבועות לפני כן היא טיילה עם בנה הקטן מתי באזור ירושלים וניסתה למצוא את המעיין שנהגה לפקוד עם משפחתה כילדה. אך היום המקום מוקף בערימות חול ובפיגומי בנייה, ובתוך הפער הזה שבין העבר להווה, נולד השיר "נוע".
"הצפייה בסרטים המשפחתיים הישנים והטיול למעיין שכבר איננו שלחו אותי למסע בזמן", הסבירה קינן בשיחה עם N12. "פתאום הזיכרונות שלי קמו לתחייה ולבשו צורה חדשה, אבל במקביל התגבשה אצלי גם ההבנה שהעבר עצמו הוא 'מעיין חתום', ואין ברירה אלא לנוע הלאה ולחפש שבילים חדשים במקום אלה שנחסמה אליהם כבר הגישה".
"כל אזור המעיין שבו טיילתי עם המשפחה כילדה השתנה ונהרס", שיתפה רונה. "הבנתי שהזיכרון הפרטי והיקר לליבי לא קיים יותר. סידרתי את המחסן וכמו בסיפורים מצאתי קופסה מלאה בקלטות וידאו שהמרנו. הקובץ הראשון שקיבלתי כשחזרו החומרים היה כמו משמים - אותו מעיין, ובו אימא שלי ואחותי מטיילות. רואים את אימא שלי קוטפת סברסים ונותנת לה, ופתאום כל אותם זיכרונות ילדות חזרו אליי מהפילם הישן של שנות ה-70".
קינן הבינה שבסוף הכול התחבר לשיר הזה: "הגעתי למסקנה שהקליפ לשיר יהיה בנוי מאותם ארכיונים, מין פסיפס של זיכרונות שאומנם קצת מקוטעים, אבל גם מעבירים סיפור משפחתי".
הקליפ שמלווה את השיר מורכב מרגעים ונופים משפחתיים שתועדו בקלטות הווידאו של משפחת קינן לאורך השנים - לצד גיחות קצרות להווה, ולימים שבהם קינן היא כבר אימא למתי בן ה-3, שמופיע גם הוא בקליפ. "שיר חדש זה דבר שמשמח תמיד ומבשר על שינוי והתפתחות. הפעם 'נוע' נולד ספונטני יחסית, וגם היה לי חשוב להוציא אותו די מהר". קינן סיפרה כי התהליך כולו לקח כחודש: "הוא נכתב, עובד, הוקלט, הופק וצולם הכול בחודש האחרון. טרי מאוד. זו הסיבה שזה מרגש כפליים, כי יש פעמים רבות שלוקח לא מעט זמן עד ששיר יוצא".
אם השיר מתמקד בעבר, למה דווקא השם "נוע"?
"הרעיון הוא ליצור מין תנועה שמתמשכת מהעבר לעתיד. התגבשה אצלי ההבנה שעבר והניסיון להגיע אליו, להבין דרכו משהו ולפענח אותו הוא הרבה פעמים באמת כמו אותו מעיין שכבר לא קיים. רק מתוך תנועה קדימה והליכה למעיין חדש, אפשר לראות איזה שהוא עתיד. ככה זה הפך למין שיר ערש או תפילה אפילו. בקליפ יש עבר והווה כאחד - קטעים שלי מימינו אנו וגם אותי הקטנה שמנגנת בגיטרה. רואים אותי גם עם מתי שטים בסירה בירקון. אז זה לא אותו מעיין מהעבר, אבל זה כן מקום שהוא שלנו".
רונה גדלה לבית שנשם אומנות ותרבות. אביה, עמוס קינן ז"ל, היה סופר וסאטיריקן, ואימה נורית גרץ היא חוקרת קולנוע וספרות. "אפילו שיחות הסלון של היום-יום התבררו בדיעבד כמשהו שספגתי, ורק כשראיתי את התיעודים האלה שוב הבנתי כמה הם היו משמעותיים עבורי", מודה רונה. "אני מרגישה שכילדים אנחנו זוכרים כל מיני תחנות מכוננות בחיים שלנו, בעוד שאת שגרת היום-יום אנחנו נוטים לשכוח".
בצפייה המרוכזת בסרטונים, רונה שמה לב למשל שהמוזיקה תמיד הייתה שם ברקע: "בין אם זו מוזיקה קלאסית מהחדר של אבא שלי או רדיו שהתנגן בחדר של אחותי. מגיל 10 אני מנגנת בגיטרה, ואחרי שנה שביקרנו בארצות הברית חזרתי ספוגת השפעות מחו"ל, וניגנתי שעות ביטלס, דיוויד בואי ונירוונה. השנה בחו"ל זכורה לי כשנה לא פשוטה, אבל כשאני צופה בסרטונים מאותם הימים במבט לאחור, היא הייתה מלאה בחוויות מקסימות עם המשפחה, ואני תוהה קצת לאן כל זה נעלם בזיכרון שלי".
לדברי קינן, בתחילת הדרך עניין אותה הרבה יותר להיות גיטריסטית מאשר זמרת: "שרתי רק כדרך אגב והגיטרה הייתה אמצעי הביטוי המרכזי שלי. ככל שהשנים עברו למדתי לקבל את הקול שלי ולראות בו כלי שווה ערך".
"רוצה לצלוח את זה בשלום"
עכשיו את אימא בעצמך ומגדלת את מתי עם בת זוגך שירי. יש בך דאגה כלפי המציאות הנוכחית לעומת איך שאת חווית אותה כילדה?
"אני כל הזמן מתעסקת בנושא הזה, שהוא אתגר כשלעצמו. אלה זמנים מבלבלים להיות בהם הורה. אני גרה באותו בית שבו גדלתי, ומגדלת את הילד שלי באותם הרחובות ובאותה העיר. תל אביב של היום זו לא אותה העיר של שנות ה-80. אבל מעבר לכך, זה העולם שאנחנו חיים בו. מצב האקלים, הפוליטיקה, הזמן הרב שמבזבזים על מסכים. לא שלא הייתה לי טלוויזיה, אבל אי-אפשר להכחיש שאנחנו חיים בתקופות שהפערים ביניהן עצומים. במיוחד כשמביאים ילד בגיל מאוחר".
"דווקא מתוך המילים של 'נוע', אני אומרת לעצמי שאין דבר בריא בלהקפיא את הזמן. זה כמובן גם לא אפשרי, אבל אני גם לא רוצה לשכפל את המציאות שלי לתוך המציאות של מתי. אני צריכה להתבונן במציאות שלו ולראות איך אני עוזרת לו ללכת בה בבטחה יד ביד, להשתמש בכלים שיש לי להנחות אותו, להתבונן בסקרנות ובהשתהות בדברים שחדשים לו וגם לי, ולהיות כל הזמן עם הפנים קדימה. רק רוצה לצלוח את זה בשלום ולהשתדל לעשות כמה שפחות טעויות".
רונה התייחסה גם לאתגר המתמשך של האומנים להופיע בימי הקורונה. "בשבוע הבא אני מופיעה בבארבי שהיה סגור עד לא מזמן, ובכלל זו תקופה משונה להופיע בה. חלק מהקהל עדיין חושש להגיע וכל עניין הביטולים זה ליבתי כרגע. המון הופעות בוטלו בזמן הזה, גם אצלי וגם אצל קולגות, ואנחנו פחות או יותר לא עובדים". לצד הציפייה שגל האומיקרון ידעך סוף-סוף, היא מתכוננת להופעה בבארבי "בכל הכוח", שבה גם תארח את אלון עדר. "אני מצפה לזה מאוד, החיבור עם אלון חזק. יש לנו שיר משותף באלבום שלו, ונבצע שיר נוסף שאני מתכננת לשיר איתו באלבום החדש שאני עובדת עליו".
רונה קינן תופיע ב-16.2 במועדון הבארבי, אורח מיוחד: אלון עדר