כשארבעה ישראלים בשנות ה-30 לחייהם הבינו לפני כשנתיים שחיי החברה התל-אביביים וסגנון החיים ההומוגני מתחילים להפסיק לרגש אותם, גמלה בליבם החלטה לאתגר את עצמם ולהרחיב את המעגל החברתי. הם החליטו ללכת עם זה עד הסוף ואירחו בסדרת הרצאות אנשים שונים בנוף הישראלי: אישה כבת 30 שמתגוררת בקומונה כחלק מהמאבק בקפיטליזם, את העיתונאי עקיבא נוביק שסיפר על עבודתו העיתונאית, ואת השחקן אור בן מלך ששיתף בתחושותיו האישיות לשחק דמות קיצונית בסדרה "הנערים".
אך בדיוק אז הקורונה פלשה לחיינו, ועימה הסגרים וההגבלות. הבידוד שאליו נקלע העולם, שמנע מאנשים להיפגש וכולם היו בבתים, אילץ את החבר'ה לחשב מסלול מחדש. כך נולד פרויקט "רולו" של קהילת "שיחים", שמנהלת הדר מייזל. את המיזם הם מתארים כיצירת אומנות מתגלגלת.
"אנחנו ארבעה חברים - שירה שטייניץ, מורה בביה"ס עירוני א' בת"א, עודד קישיק, מעצב תעשייתי, אוריה מידן, יזם, ואני", פותחת בפניי אנה בורד, יוצרת תוכן. "כולנו אוהבים תרבות ואומנות, ובשלב מסוים הבנו שהסביבה שלנו הומוגנית מאוד - יוצאים לאותו הבר בתל אביב, יושבים עם אותם אנשים ומפטפטים על אותם נושאי שיחה. אנחנו לא מכירים כל-כך אנשים ששונים מאיתנו, בין אם מדובר בהשקפה פוליטית או בסגנון חיים, ורצינו לאתגר את תחומי העניין החברתיים והתרבותיים שלנו".
יצירה אחת, 24 שעות
בהתחלה הם הזמינו אורחים שונים לביתה של שירה, ואנה הציגה חוק: "אני רוצה להיכנס לחדר בלי להכיר אף אחד או אחת חוץ מהמארגנים עצמם". אך כאמור הקורונה הציגה חוקים משלה ואילצה את הארבעה להתאים את הרעיון לשגרה החדשה. "הבנו שהדבר האחרון שאנחנו רוצים זה שהפרויקט יהיה במתכונת של עוד שיחת זום", הסבירה אנה. "הבנו שזו לא פלטפורמה שתשמח אותנו ותרחיב את הקשרים החברתיים שלנו".
בשלב הזה מספרת אנה כי אחד המארגנים הציע לאמץ את הרעיון של המשחק "סיפור בהמשכים": "למה שלא ניקח יצירת אומנות אחת - ושמישהו אחר ימשיך אותה בהשראת מה שקיבל? לקחתי את המושכות ואמרתי שאני אתחיל. כדי שיהיה בסיס להתחלה, אחד החברים צחק וזרק את המילה 'אורגזמה' לחלל האוויר. אז כתבתי סיפור קצר בדיוני בהתבסס על המילה ושיגרתי אותו הלאה לחבריי. ככה המשכנו. בסוף הגענו למסקנה שאם אנחנו נהנינו, זה יכול להיות כיף וגם סוג של משחק לאנשים אחרים - במיוחד כשתקועים בבית והתחזיות לא אופטימיות, זה יכול לספק השראה לאומנים שהעולם החיצון פתאום נלקח מהם".
קטע מתוך הסיפור הקצר שכתבה אנה:
וזה הקטע של אוריה שהמשיך את הסיפור של אנה:
אז איך זה עובד? כמו במשחק אסוציאציות, כל שרשרת יצירות המכילה עשר חתיכות מתחילה במילה שצוות "שיחים" בחר והעביר הלאה לאומן שיצר בעקבותיה יצירה חדשה - הצלחה, כישלון, עייפות, תשוקה, התחלה, צמרמורת, קנאה ועוד. היצירה הזאת והיא בלבד הועברה הלאה למשתתף הבא שיצר בהשראתה גם כן. גם היצירה הזו בלבד הועברה למשתתף הבא וכן הלאה.
"כדי לבחור את המילה שתשמש את המסגרת, אנחנו חושבים איזה נושא מעניין אותנו להציף באותו הרגע ומה בוער בעולם", מסבירה אנה. "כששיתפנו פעולה עם טורקיה לפני כשנתיים, היו 30 אומנים משתתפים. בגלל שבכל שרשרת משתתפים עשרה יוצרים, בחרנו שלוש מילים: בית, חדר ועיר. הסיבה לכך הייתה כמובן הסגר, שהשאיר אותנו בחדר ושינה את העיר - וזה לא משנה אם אנחנו מתל אביב או מאיסטנבול, מאשדוד או מאנקרה".
כל אומן שקיבל יצירה הוגבל ל-24 שעות כדי "שזה לא יימשך לנצח". אנה ושותפיה לפרויקט לא העלו בדעתם שתוך זמן קצר ייקחו חלק ביוזמה עשרות יוצרים - ובהמשך אף מאות: "המיזם התפשט בטירוף. העברנו את זה לכל האומנים שאנחנו מכירים - כאלה שמתפרנסים מעבודה בתחום וכאלה שיוצרים למגירה. כיף לשתף ולראות אחרים משתפים אותנו ולהיחשף לכל-כך הרבה יצירות חדשות. את כולן אנחנו מעלים לאתר של Rollo ולרשתות החברתיות".
ממדי ב' לשרוולי פייטים בצבע זהב
מיצירה מקומית הרחיב המיזם את היריעה והגיע כאמור עד חו"ל, ובין המדינות שהשתתפו עד כה היו אנגליה ורוסיה בימים שלפני המלחמה. "יום אחד קיבלנו טלפון מאלעזר זינבל, נספח התרבות בקונסולייה הישראלית שבאינסטבול", נזכרה בורד. "הוא הציע לנו לעבוד על הפרויקט כשיתוף פעולה בין אומנים טורקים לישראלים כחלק מהרצון לקיים דיאלוג תרבותי בין המדינות. השבנו בחיוב להצעה ומשם זה התגלגל".
הפרויקט יצא לדרך עם 30 עבודות בצד הישראלי, שבהן לקחו חלק הסופר אתגר קרת והבמאי תומר הימן. בצד הטורקי השתתפה קאלבן, זמרת מוכרת באנקרה. "אם מסתכלים על היצירות רואים שאכן מתקיים דיאלוג - שני דגן, אומנית ישראלית, צילמה מדי ב' של צה"ל. צמד אומנים טורקי קרא לעבודה שלה "h-armless" והעלו בתגובה תמונה של בחור בלי חולצה, כשהידיים שלו מכוסות בפייטים בצבע זהב. שתי התמונות אומנם שונות, אבל כשאתה מסתכל על זה - אתה רואה דבר אחד שמתקשר עם השני וגורם לך לחשוב".
"רולו" נחת לאחרונה לבוסטון. המילים שנבחרו היו Longing (כמיהה) ו-Belonging (שייכות). "נספח התרבות הישראלי בבוסטון עמיר תדמור שיתף אותנו שמחאת Black Lives Matter נוכחת מאוד בשיח הבוסטוני, ובפרט בעולם התרבות והאומנות. אנחנו הבנו שכמה שהנושא רלוונטי לארצות הברית, הוא גם נוגע לישראל, שהיא מדינת מהגרים לכל דבר. שאלת הזהות והשייכות כל הזמן רלוונטית כאן - אם זה השיח המזרחי או 'דור 1.5' שמדבר על חוויות ההגירה מרוסיה. נוצר שיח מעניין בין ישראל לבוסטון כשכל צד הביא את הזווית שלו".
צלמת האופנה והמוזיקה אורית פניני קיבלה תמונה שבה מוצג גב של דמות, והיא החליטה לקחת זאת למקום ולתפקיד שלה. "כשאני מצלמת הופעות אני לרוב רואה את הגב של הקהל או של האומן, ולכן יצרתי תמונה שמשלבת את שניהם".
מארגני המיזם לא מתכוונים להסתפק בגלריות דיגיטליות ברחבי האינטרנט ובוחנים לאילו מרחבים פיזיים יוכלו להגיע. "אנחנו רוצים שהפרויקט הזה ימשיך להתגלגל ולגלגל אותנו ביחד איתו למקומות חדשים כפי שקרה עד עכשיו", חותמת אנה. "בקרוב נעבוד עם טייוואן בשיתוף משרד החוץ הישראלי ומשרד התרבות הטיוואני, וזה מרגש אותנו מאוד".