סרט האנימציה המדובר "איפה אנה פרנק", של הבמאי ארי פולמן, יצא ביולי האחרון, ומאז כובש כל פסגה בנמצא: עם הקרנה מוצלחת בפסטיבל "קאן" והכרזה על הסרט כפותח את פסטיבל ירושלים. על הסרט עבדו במשך שנים חבורת אנימטורים מכל העולם - אוסטרליה, ניו זילנד, בלגיה, צרפת, ספרד, פיליפינים, וזו רק רשימה חלקית. על כל אלו פיקד בגאון במאי האנימציה יוני גודמן, ואיתו שני אנימטורים ישראלים - ספי גייגו ואודי אסולין.
ספי סיים את לימודי האנימציה בבצלאל לפני 15 שנה ומיד הצטרף לארי פולמן בעבודה על הסרט המונפש "ואלס עם באשיר". יוני גודמן, יד ימינו של פולמן, היה המורה של ספי בלימודים והוא "לקח אותי ועוד אנשים שלמדו איתנו וידעו תוכנה ואנימציה", מספר ספי, ואודי קוטע אותו: "הוא לקח את האנימטורים הכי מוצלחים!". אודי סיים בצלאל כמה שנים אחר כך והצטרף לחבורת היוצרים, לעבודה על הסרט "כנס העתידנים". מאז, שניהם נפגשים עם פולמן אחת לכמה שנים, לעבודה על סרט נוסף.
הסרט הוא עיבוד מקורי ליומן של אנה פרנק, ובו קיטי החברה הדמיונית מתעוררת לחיים בלי לדעת שהמלחמה נגמרה, ויוצאת למסע כדי לנסות ולברר מה קרה לחברתה אנה. "אני וספי היינו חלק ממש מהרגע שההפקה התחילה", מספר אודי. "אנחנו יצרנו את כל הסרט מראש בשביל האנימציה שתישלח לחו"ל, שלב מאוד מוקדם בתהליך. עשינו הכל פשוט-פשוט רק כדי שנראה שזה רץ". אחרי השלב ראשוני, התפנו שני היוצרים לעבודה המרכזית שלהם - אודי היה "אחראי" על אנה פרנק וספי "אחראי" על קיטי - חברתה הדמיונית של אנה.
"בהתחלה דיברנו על האופי של הדמות, ההתנהגות שלה, האישיות, ההתפתחות שהיא עוברת במהלך הסרט", מספר ספי על השיקולים לדמותה של קיטי, "דיברנו גם על הדברים שהיא לומדת ואיך היא מגיבה לעולם - בהתחלה במין תמימות ותוך כדי הסרט זה משתנה. קיטי היא שובבה, קצת טום-בוי אפילו, יש לה קטעי אקשן". "הדמות של אנה לעומת זאת", משווה ספי, "היא הרבה יותר רכה, ומתוקה".
להפיח חיים באנה פרנק הייתה משימה לא פשוטה מבחינת אודי, במיוחד כי היא דמות כל כך מוכרת בתרבות הישראלית. "הגעתי לפרויקט עם הערצה. קראתי את היומן בבית ספר והסרט באמת נועד כדי לשמר את הסיפור בתודעה גם לילדים צעירים", הוא מספר ומוסיף: "הייתה לי המון יראת כבוד לדמות ודרך הפרויקט ראיתי עוד יותר כמה אנשים אוהבים אותה וכמה היא משמעותית". הוא מספר שהיה לו חשוב לשמר בעיקר את הבעות הפנים: "השתדלנו להראות את טוב הלב שלה ואת הרצון שלה לראות טוב, למרות שהיא הייתה קצת מפונקת".
על "איפה אנה פרנק" החלו לעבוד לפני 8 שנים, 35 אמנים ישראלים ועוד 350 אנשי מקצוע ברחבי העולם. יחד הם יצרו את 159 אלף הציורים שמרכיבים את הסרט. "מדהים שהגענו לקו הסיום", צוחק ספי, ואודי מסביר: "אנימציה זה לא פשוט כי מדובר על 24 ציורים בשנייה, קודם כול. בהפקה הזאת היו קשיים אחרים של ניהול ופיקוח וגישור על תרבויות שונות שעבדו יחד על הפרויקט. אני צריך לקבל מאנשים תוצאות טובות ולפעמים צריך להגיד כשזה לא מספיק טוב ונתקלנו בענייני אגו וזה המון שעות של עבודה".
דמיינתם שהסרט יצליח ככה?
"אני לא רוצה לגמד שום דבר, אבל באיזשהו שלב אתה מבין שכשאתה עובד עם ארי פולמן, יש ציפייה להגיע לקאן", אומר ספי, "זה לא בידיים שלנו אבל כשאתה מתחיל לראות תוצאות ראשונות מהסרט אתה יודע שאתה עומד על משהו טוב". גם הסיפור של אנה פרנק עזר לסרט להתרומם, לדברי ספי: "אנשים בחוץ עוד לא ידעו מה הסיפור אבל כבר ידעו שזה עליה אז האוזניים מזדקרות. זה לא שם אקראי. זה מייצר המון ציפייה כי היא אייקון".
יש שני אנשים שלהם זוקפים ספי ואודי את הצלחת הסרט והם הבמאי ארי פולמן ובמאי האנימציה יוני גודמן. על העבודה עם פולמן אומר ספי: "בלעדיו זה לא היה קורה. בלי החזון והמנוע הפנימי שלא עוצר ולא מתייאש". על יוני הוא מספר: "מאוד אוהבים עכשיו את המילה אקספוננציאלית, אז על יוני וארי אגיד שיחד הם עובדים כמו 12 אנשים, התוצרת שלהם אקספוננציאלית". אודי מסכים ומחזק: "מה שמדהים בלעבוד איתם זה שעבדנו עם מאות אנשים מל העולם והם דחפו כל אחד מהם לעשות את מה שהוא טוב בו וזה מדהים וניכר בסרט".
"החלום שלנו שיהיו עוד הפקות כאלה בארץ", אומר אודי. "התעשייה בישראל מדשדשת כרגע ואנימטורים עובדים בעיקר בגיימינג. החלום של כל האנימטורים זה שיהיו פה הפקות כמו זאת שקורות פה רק לעיתים רחוקות, ונוכל לעשות תוכן וליצור סרט שמגיע לקאן ואנשים עומדים ומוחאים לו כפיים".
ספי מסכים ומוסיף: "כשתלמידים נכנסים ללימודי אנימציה הם רואים תוכן, סיפור, נשמה, ואני רוצה שתהיה להם את ההזדמנות להיות חלק מדברים כאלה גדולים. הדבר שאנחנו הכי רוצים שיהיו עוד הפקות כאלה". ולגבי הסרט הם מקווים יחד - שימשיך לקטוף פרסים ופסטיבלים ו"אולי בסוף הוא גם יקטוף את הגדול מכולם".