יוצרי ה-VR הישראלים שמועמדים בפסטיבל קאן

נוכחות ישראלית מרשימה נרשמת בפסטיבל קאן שמתקיים בימים אלה בצרפת. נדב לפיד מועמד עם סרטו "הברך" לפרס "דקל הזהב" היוקרתי, ערן קולירין מועמד עם סרטו "ויהי בוקר" (והספיק לעורר סערה), ארי פולמן הציג לראשונה את פרויקט האנימציה המושקע שלו "איפה אנה פרנק" ורונית אלקבץ ז"ל שבה לריברייה עם "מחברות שחורות" שביים אחיה שלומי.

לצד אלה, בקטגוריה שרצה זו השנה ה-3 בלבד בפסטיבל הקולנוע היוקרתי, קטגוריית ה-VR, מועמדים אסף ואיל גבע, שני אחים מתל אביב, שיצרו יחד את "הסוד של רטרופוליס". 16 יצירות סך הכול מועמדות בקטגוריה, ועל פי איל, שנמצא כעת בקאן, "אנשים מאוד מתלהבים מהמשחק שלנו".

"הסוד של רטרופוליס", הוא בעצם משחק, אבל מדובר במציאות קולנועית לחלוטין שבה השחקן משמש כגיבור. העלילה מתרחשת בעיר עתידנית שמנוהלת על ידי רובוטים, שתפקידם לשמור על התרבות האנושית בחיים. בעזרת משקפי ה-VR, השחקן נכנס אל גופו של רובוט בלש, שעוזר לכוכבת קולנוע הנמלטת מבעלה. את הכניסה למציאות נפרדת כלשהי קשה להסביר במילים, צריך כמובן להרגיש את זה. אבל גם למי שאינו מורגל בז'אנר, או בגיימינג, המשחק של האחים גבע מאפשר כניסה רכה.

"זה התחיל בזה שניסינו נוסחאות של איך מעבירים סיפור בפלטפורמה הזאת", מספר איל, בוגר תואר ראשון בקולנוע באוניברסיטת תל אביב. "ההשראה הגדולה היה משחקי הרפתקאות משנות ה-90. הנוסחאות המיושנות האלה שלא משתמשים בהן יותר - דווקא כאן עבדו. אנחנו צועדים לעתיד, ל-VR ומביאים איתנו דברים מהעבר - סצנות מעבר, שימוש במוזיקה, הדמויות, העלילה - חיברנו את הדברים האלה ביחד וזה עבד טוב".

"אני לא רוצה להקטין את תחום הגיימינג, כי אני כן מאמין שיש בזה ערך תרבותי שהוא לרוב לא מדובר. כמו שיש סרטים כמו 'מהיר ועצבני', ככה גם בגיימינג יש כמובן משחקים של יריות ואלימות, אבל גם יכולת לייצר אמפתיה. זה נרטיב מסוג חדש, בחינה נוספת של הערכה של הערכה לאומנות. אתה פתאום נכנס לעולם, וכן מעניין אותך מי צייר את הציורים, להבדיל מסדרת אנימציה, שאתה לאו דווקא חושב על זה".

הופתעתם שהתקבלתם לקאן?
"מאוד. אנחנו רואים את זה כפרק פיילוט, אנחנו מקווים שזה יוביל לכך שנוכל להמשיך ולעשות עוד הרבה דברים בתחום".