יממה חלפה מאז הגיע הבמאי נדב לפיד להישג שאף ישראלי לא זכה לו קודם, וקיבל את פרס "חבר השופטים" בפסטיבל הקולנוע החשוב בעולם – בפסטיבל קאן. עם הגיעו לארץ, יחד עם שני השחקנים הראשיים בסרט "הברך", נור פיבק ואבשלום פולק, ערכו מסיבת עיתונאים וסיפרו על התחושות, המחשבות והגיבו לביקורת הפוליטית שבאה לידי ביטוי בסרט, הפעם מול עיתונאים ישראלים בלבד.
"הסרט היה ביום הראשון של הפסטיבל. מהרגע שנגמרה ההקרנה שלו, לא ידענו מה לעשות כל הזמן הזה", סיפר לפיד כשעל השולחן שלצידו מונח הפסל היוקרתי שבו זכה אתמול. "הוא הפך להיות נושא שיחה חם בפסטיבל, אנשים דיברו ודיברו בלי סוף, והכתירו אותו כפצצה אטומית, במובן החיובי. אתה שואל את עצמך, האם אפקט הפצצה יחזיק מעמד עד הסוף? אנחנו נורא מאושרים, ושמחים וגאים מאוד".
כבר בתחילת מסיבת העיתונאים, ביקש לפיד שהשיחה תתמקד בקווים האומנותיים של הסרט ולא במשמעויות הפוליטיות הנגזרות ממנו – בקשה שכמובן היה קשה למלא. "אין טעם באומנות אם אתה לא אומר מה שאתה חושב", הבהיר.
"אומנות חייבת להיות חופשית, אין לה טעם אם אתה לא אומר את מה שאתה חושב. כשאני מקבל מימון ממדינת ישראל, החובה שלי למי שתמך בי וסמך עליי היא להגיד מאה אחוז מהאמת שלי, וכך לגביי כל יוצר. הדרך היחידה שלך בתור אומן להביע את הוקרת תודה על האמון שניתן בך היא להגיד את כל האמת שלך ורק אותה. הסרט הזה הוא ישראלי במהותו, על ישראלים ומיועד לישראלים". במשרד התרבות, אגב, טרם שחררו ברכות על הזכייה כפי שנהוג בהישג בסדר גודל כזה, משום שלטענתם, השר טרופר טרם צפה בסרט.
בתגובה על דבריו של לפיד, פרסם שר התרבות חילי טרופר ובו כתב: "אני פחות מתחבר לסגנון שמספר כמה רע בישראל, אני מת על הארץ שלנו. אני לא נבהל מביקורת ורואה ערך עצום בחופש הביטוי ומתכוון לשמור עליו, ולחסוך בהתכתשות בין פוליטיקאים ליוצרים ולאומנים. נדב, ברכות על הזכייה! שמח לברך אותך. כמובן שאינני מביע עמדה, פשוט מפני שטרם ראיתי אותו".
לפיד, שזהו לא הפרס הבין-לאומי הנחשב הראשון שהוא זוכה בו, הוסיף: "אני לא אוהב שאומנים משחקים בלהיות קורבנות. אני מרגיש בטוח במקום שבו אני נמצא, זה מובן מאליו שזה צריך להיות ככה. זה שאומנים לא מפחדים להגיד את מה שהם חושבים זה לא משהו שצריך לחגוג".
"כשאני בא לעשות סרט אני מרגיש את עצמי כל פעם מחדש כמו מישהו שמניח את הלב ואת הנשמה, את הגוף, את שנות החיים שלו, על המאזניים. שיכול כל פעם מחדש לאבד הכול, להפסיד הכול", אמר. "סרט זה תעלומה, זה מסתורין, אתה לא יודע למה זה מצליח, למה זה נכשל. כל פעם מחדש... זה יכול להיות סתמי, זה יכול להיות חסר ערך ואני שמח ממה שיצא".
איך היה ליצור את הסרט הזה אחרי שאמא שלך, ערה לפיד ז"ל, שלקחה חלק ביצירת הסרטים הקודמים שלך נפטרה?
"כל הזמן חשבתי על זה שהיא לא תדע שהוא מתקיים, שהסרט הזה תוכנן. באחד הימים בקאן, נזכרתי באיזו שיחה שהייתה לי איתה, שיחה קצרצרה, שבועיים-שלושה לפני מותה, שבה נזכרתי ששרטטתי איתה בכמה מילים את הסיפור של הסרט, על האם הגוססת של הגיבור. ופתאום ממש רווח לי... היא כן ידעה, היא כן ידעה.
"הסרט נכתב במשך שבועיים, שלושה שבועות אחרי שהיא מתה כמחווה של צער נורא ושל אבל. וגם הצילומים, אני חייב להגיד שעבורי כל יום צילום היה כמו יום של התאבלות, של אבל. אני בן אדם מאוד אתאיסט, אבל היו לי כל מיני חצאי דיאלוגים איתה".
אבשלום פולק, שמשחק את י', הבמאי בסרט, הצטרף ללפיד בהתייחסותו לכל הנוגע לפוליטיקה ולביקורת על ישראל ואמר: "זאת הזדמנות יוצאת דופן קצת להפוך את היוצרות. לקחת את הקולנוע והאומנות ולשים אותה במרכז. אומנות תפקידה לחבר ולא לפלג. הייתה סיטואציה בתוך הפסטיבל הזה, שהוא באמת יוצא דופן, שזה מראה עד כמה שאנחנו עושים, יכול להגיע למקומות אחרים. זה החיבור שלנו עם הבמאי האיראני, והדיבור איתו, והחיבוק איתו".
נור פיבק, שמשחקת גם היא תפקיד ראשי ראשון בסרט, תפקיד ראשון בקולנוע אי פעם, סיפרה: "נדב סמך עליי. בעבודה על הסט היה משהו רוחני. זה באמת מדהים לאן הדבר התגלגל. רציתי לדמיין, לא העזתי לדמיין, ופתאום לקאן, פרימרייה ראשונה אי פעם עם תפקיד קולנועי, בשבילי זה דבר מטורף. ותודה על זה – מקווה שעוד נחזור".