ב"זמן אמת", תוכנית הדגל של כאן 11 בתחום התחקירים, לא באמת זקוקים לעצות על מהי עיתונות טובה ואיך יוצרים סרט שיהיה גם מעשיר וגם מונגש. אבל מטבע הדברים, וכמו בכל מערכת מקבילה, גם שם מבינים טלוויזיה - ויודעים שכשמגיעה האפשרות ליצור סרט מעורר חרדה על פרופ' עמוס רולידר, אסור לוותר עליה. "חינוך רע", הסרט אודות עברו של רולידר, זכה לבילד-אפ שכמעט ולא רואים בשידור הציבורי (פרומו שחורך את הרשת, קידום במהדורה המרכזית, אזהרה מפורשת שמדובר בחומרים קשים), וזה מובן. ועם גודל הבילד-אפ כך גם גודל הציפיות, שהכינו את הצופים לחשיפה בדרגת החומרה של מנהיג כת, שבסוף התגלתה כסרט שנשען ברובו על סרט אחר, ששודר לפני יותר מ-30 שנה.
פרופ' עמוס רולידר נחשב מזה שנים לתו תקן בתחום ההדרכה והחינוך, תוך שהוא מתחזק פרסונה טלוויזיונית אקסצנטרית, קולנית ולעיתים אף מבהילה. הוא אוהב את המצלמה, וזו זכותו המלאה, והתעשייה שיתפה איתו פעולה באופן מוחלט. אפשר להעריך בזהירות שבתקופות מסוימות (בטח עכשיו, עם היציאה לחופש הגדול), פניו של רולידר מופיעות לפחות פעם ביום על המסך. רק שבמשך כל הזמן הזה, כשהוא מבסס את מעמדו כדמות סמכותית ושנויה במחלוקת, לרולידר היה כתם שחור מהעבר. כתם שהוא מסרב להתייחס אליו ברצינות, כתם שכבר הופיע בעבר בכתבות של דה מרקר וידיעות אחרונות, אבל כתם.
במהלך שנות התשעים, כשהוא חי בקנדה, רולידר ניהל "מרכז לשיקום התנהגותי" שקיבל אליו פגועי ראש ואת משפחותיהם, שהיו נואשות לכל עזרה שהיא. עם הזמן, ועל סמך עדויות של עובדים ומטופלים, התברר ששיטות הטיפול של רולידר הן שנויות במחלוקת בלשון המעטה, ואף מגיעות לכדי אלימות והתעללות לכאורה. מטופלת אחת העידה שהתהליך כן עזר לה, בכך שלימד אותה לא לסמוך על אף אחד לעולם. אמא של מטופל אחר מספרת כיצד בנה יצא מטיפול אצל רולידר עם חבלות על פניו, ואף טוענת שהוא הותקף על ידו. היא פנתה בזמנו למשטרה, שסגרה את התיק בשל חוסר בראיות, והחליטה לנהל את המאבק שלה בתקשורת. פרשת רולידר השתלטה על הכותרות בקנדה, והגיעה לשיאה עם תחקיר טלוויזיוני של התוכנית "The FIfth Estate", שחשף לראשונה תיעודי וידאו מתוך חדרי הטיפולים, אותם רולידר עצמו רישת במצלמות.
בניגוד לתחקיר ההוא, שתכניו שודרו בישראל לראשונה רק אתמול, סרטם של אירית לכטר, רותם גרוס ואסף ליברמן הוא לא "תחקיר" - אלא "סרט". כמו בסרטים תיעודיים אחרים ששודרו לאחרונה, למשל אלה של "עובדה" על משה איבגי ויהודה משי זהב, ב"זמן אמת" לא מתיימרים לגלות לנו את אמריקה, או את קנדה, אלא רק להציף סוגייה חמורה שכמעט ולא נדונה בישראל. אבל בניגוד אליהם, כאן גם לא מובאים שום עדות, פרט או סיפור מהותיים שלא היו מגיעים למסך בדרך אחרת. "חינוך רע" משתמש ברבים מהחומרים שהופיעו באותו תחקיר קנדי נשכח, והראיונות שמבוצעים כעת (וכמובן דרשו עבודת תחקיר חשובה ומקיפה), לא מוסיפים דבר. אמא של אחת המטופלות מעידה שוב, לאחר שהעידה בעבר. פסיכולוגים מומחים שונים מתפקדים על תקן פרשנים, ללא קשר מיוחד לרולידר או היכרות עם הסיפור. וכמה מאנשי הצוות שעבדו באותו מרכז אכן מדברים על אותן חוויות מניסיון אישי - אך לזכותו של רולידר ראוי לציין שכבר אז הוא טען שהתחקיר מסריח מאינטרסים זרים.
חשוב להבהיר: הסרטונים שהוקרנו אמש ב"זמן אמת" הם מחרידים, עוכרי שלווה ובלתי נסבלים. אם רולידר אכן חרג מסמכויותיו, יש למצות איתו את הדין. לכל צופה גם יש את דעתו על האיש, אך היא איננה רלוונטית. המבחן הערכי צריך להיות מוכרע בדרגים אחרים - אבל במבחן הטלוויזיוני, הסרט אודות רולידר מלא בפאתוס, ורק במבט מעמיק יותר מתגלה כנטול כל חומר חדש על הפרשה. זו פרשה שראוי להציף, בטח בהתחשב במשקלו הסגולי של הפרופ' על המסך שלנו, אם כי אי אפשר להתווכח עם הטענה שלו, לפיה מדובר במחזור של טענות ישנות שכבר נבדקו על ידי הרשויות.
כאן, אגב, נגמרות הנקודות להזדהות בהן עם רולידר. העובדה שעוד בשנות התשעים, כשהתראיין לאותה תוכנית קנדית, הוא בחר לעזוב את השידור ברגע שהשאלות נעשו קשות יותר - ממש לא מסייעת לו תדמיתית. סימן השאלה הגדול סביב השכלתו האקדמית של האיש (שלא זכה למספיק יחס בסרט), ראוי להיבדק גם הוא. התגובה של מרכז כנרת, שמעסיק את רולידר, מעוררת תחושה של ציפוף שורות שלא לצורך, בטח כשליברמן מציין שהיא נמסרה עוד לפני הצפייה בסרט. אז "חינוך רע" הוא אולי סרט מטלטל, אבל הוא מציף כמה שאלות שמופנות לאו דווקא כלפי רולידר - אלא דווקא כלפי מערכת "זמן אמת".
בסוף, נדמה שנותרו רק שתי אפשרויות: או שמעשיו של רולידר (ראויים או לא ראויים, זה כבר תלוי בבעלי המקצוע) לא היו חמורים מספיק בשביל להצדיק את המשך הטיפול בפרשה - העובדה שמרבית המטופלים ומשפחותיהם מתייחסים לרולידר כאל עוף מוזר, ולא כאל אדם מסוכן, תמוהה בפני עצמה - או שזה כן המצב, ומה שגרם לעניינים להתמסמס הוא אוזלת היד של הרשויות וחוסר עירנות של התקשורת בישראל. אם האופציה השנייה היא הנכונה, אולי היה ראוי שב"זמן אמת" יכוונו את החצים לעוד גורמים שאינם במוקד הפרשה. רולידר, מצדו, לא מתכחש לביקורת וממשיך עד היום לעמוד מאחורי אותה שיטת טיפול מפוקפקת. הוא אולי צריך לעשות חשבון נפש, אבל הוא ממש לא לבד. גם התקשורת, זו שנתנה לו את הבמה מלכתחילה, צריכה להבין עד כמה האיש הזה אכן ראוי להיתפס כמומחה לחינוך. וכן, גם ב"זמן אמת" צריכים לעצור לרגע, ולהבין אם הבילד-אפ והאריזה תואמים את התוכן שהובא בסופו של דבר למסך. כי איך אומרים אצלם, בתוכנית של גיא זוהר? יש פער.