אין ספור מחמאות נשפכו על הסדרה "המפקדת" שיצרו עטרה פריש וניר ברגר. החל מהעלילה, הדיוק והנאמנות למציאות, הבימוי, הליהוק והטקסטים. לצד כל אלה, גם הפן המוזיקלי של הסדרה לא חמק מהרדאר של הצופים שהתמכרו לתוכנית. פסקול הסדרה שמשך לא מעט תשומת לב, הופקד בידיה של הראפרית הוותיקה אקו, שחברה למוזיקאי תומר כץ. יחד הם בנו עולם מוזיקלי שלם שמתנגן בין היתר לצלילי צעקות "כן המ"מ", ו"הקשב הסמלת".
השיחה עם אקו לקראת השיר הראשון מהפסקול, "עיניים אליי", מתנהלת כשהיא עדיין באולפן, בין סשן אחד למשנהו, בעבודה "נגד השעון" על הפסקול החדש שכולל 6 שירים ו-5 "קטעי מעבר כאלה". לסדרה עצמה, שמשודרת בכאן 11, יצרו בית ופזמון לצורך העניין, ולא שירים שלמים. לכן, כעת, הם עובדים על ההשלמות. "הבנו שיש לנו משהו מאוד מיוחד בידיים, ושאנחנו רוצים לקחת את זה וללכת עם זה עד סוף. זה מטורף שהסדרה כבר בחוץ, ואנחנו עדיין משלימים את השירים".
לטענתה, התחושה שיש כאן משהו מיוחד הייתה קיימת כבר מההתחלה. "הסדרה נורא מיוחדת, והחלטנו שאנחנו רוצים להשתוות בעבודה שלנו לכמה שהיא מיוחדת. 'המפקדת' היא סדרה שבעיניי היא מביאה בשורה. גם בפסקול רצינו להביא בשורה".
איך נוצר הקשר בינך לבין עטרה פריש, יוצרת הסדרה?
"היא פנתה אליי באינסטגרם, ובמזל לא פספסתי את ההודעה, שהלכה ישר לספאם. זאת הייתה הודעה סתמית, לא ידעתי שהיא טומנת בחובה אוצר. זה היה במהלך הקורונה, יש מצב שבכלל הייתי בהודו. עניתי לה 'כן, אוקיי, נדבר'. לא הבנתי את גודל האירוע. בשיחת הטלפון הראשונה שלנו הייתה פשוט התפוצצות של חיבור, ושל חזון. הרגשתי מהשנייה הראשונה שאני מבינה את הסדרה".
איך נראית עבודה על פסקול לסדרה שלמה?
"גם אני וגם תומר אנחנו עושים מוזיקה שלנו, והיה מעניין לבוא לזה במעין ניסיון לתרגם את הרגשות של היוצרת. אנחנו לא העניין פתאום - היא העניין. ועטרה היא אישה שיודעת מה היא רוצה, מה היא רוצה לשמוע, מה היא רוצה להרגיש. היא הצליחה לתקשר את זה בצורה מאוד בהירה. העבודה הייתה בעיקר להקשיב לה.
"תהליך העבודה התחיל כשיצרתי פלייליסט מתוך השיחות איתה, שימש עוגן לסדרה. ואז מתוך זה, יחד עם תומר כץ שהכרתי במקרה, קפצנו למים וזה הוכיח את עצמו. הכל היה מאוד מהר ומאוד אינטואטיבי. יש איזה קסם שקורה. למשל השיר 'עיניים אליי', הוא יצא מתוך בריף שעטרה העבירה אליי ואני תפסתי את שתי המילים האלה, ומשם הכל היסטוריה.
"לקחנו השראה מהסדרה האמריקאית 'אופוריה'. אנשים נגנבים, אני לא מפסיקה לקבל הודעות על איזה שיר הושמע פה ואיזה שיר הושמע שם. אנשים משאזמים, מחפשים בטירוף – והנה עוד מעט הכל יהיה לפניהם".
מה באופוריה גרם לכם לרצות לקחת משם השראה?
"אני חושבת שזה וואו ברמת הקונסטרוקציה, העובדה שיש שני אומנים שעובדים על המוזיקה. שלא מתייחסים לזה כאל מוזיקת רקע, אלא כעל עוד רובד, עולם שלם. בגלל זה אנחנו גם מכניסים בפסקול שנשחרר את גם קטעי המעבר שלגמרי מספרים סיפור, וגם שירים שלמים שנכתוב מתוך, בהשראת ובמהלך היצירה של הסדרה".
"ניסו ללכת איתי מכות, אבל זו הייתה טירונות מצחיקה"
גם היית בנערות אית"ן, כמו הבנות בסדרה.
"אני קוראת המון על החוויות של נשים בטירונות, ולאט, לאט מבינה שזה לא היה כל כך מיוחד כמו שחשבתי. נכון, הייתי בנערות אית"ן. זו הייתה תקופה שנפלתי בין הכיסאות והגעתי לטירונות כזאת. כזו ממש כמו בסדרה. ניסו ללכת איתי מכות. היו בנות מהמון סוגים, וזו באמת הייתה טירונות מצחיקה. עכשיו בעבודה זה הדהים אותי שזה פוגש אותי בהפוכה. יש כאן סגירת מעגל מאוד מעניינת".
ואיך את חווה את "המפקדת"?
"אני מרגישה שיש שיקוף של מה שקורה, אבל אני אהיה כנה – בעיניי זו בכלל לא סדרה על צבא. הרבדים שכל שחקנית נותנת לדמות שלה, והעומק של הכתיבה והדמויות, הן כל כך הרבה יותר מצבא, או מחווייה של צבא. הדמויות מורכבות, עגולות ומלאות. זה מה שבעיניי מה שהופך אותה להיות כל כך וואו. כי אם זה היה רק צבא, זה לא היה עובד.
"החוויה שלי הייתה די מזמן", היא צוחקת. "אני יכולה להגיד שבאמת מצאתי את עצמי בכל אחת מהדמויות שם. ראיתי פתאום מהמקום שאני נמצאת בו היום, כמה היינו צעירות, היינו נתונות לאיזו 'שבירות' מסוימת. ואני אומרת את זה דווקא לחיוב".
מי המפקדת האהובה עלייך?
"אני אשמע פוליטיקלי קורקט, אבל אני באמת חווה התאהבות בכולן. אפילו ברמה של לגונן על כל הדמויות ומה שהן חוות. אני חושבת, שכל אחת בדרכה מקבלת את הרגע שלה. בתכלס עטרה (הבמאית, נ.כ) היא המפקדת האהובה עליי. היא ה-מפקדת. אני אלך אחריה לקרב".
יצא לך לפגוש את השחקניות?
"פגשתי אותן בהקרנה. זה היה מצחיק כי אני כבר חצי שנה מאוהבת בהן, ומהצד השני הן מקשיבות לי בצילומים, אז זה היה נחמד להיפגש. היה חיבור, בטח. התרגשנו נורא והייתה הקרנה מאוד מיוחדת".
את הפסקול יצרת יחד עם תומר כץ. איך הייתה העבודה יחד?
"אנחנו מקבלים המון תגובות ומכולם. זה מרגש וזו הזדמנות בשבילי ובשביל תומר לקפוץ מדרגה. אני חושבת שיש לי מזל שיצא לי לעבוד עם תומר. זה בסדר שאנשים עוד לא מכירים אותו, אבל הם בקרוב מאוד הולכים להרוויח מוזיקאי ענק".
דרך החיפושים לשירים החדשים מ"המפקדת", החומרים הישנים של אקו מקבלים חשיפה. "זה גם מאוד כיף. דברים שעשיתי פעם לאורך השנים, פתאום זוכים לאיזו עדנה וקהל נוסף נחשף אליהם. כל מיני אלבומים איזוטרים מלפני כך וכך שנים. אני רואה את זה במספרים. זה מגניב".
אחד מאותם השירים שזוכים לעדנה לדבריה, הוא Chin Chin שכתבה אקו וביצעה יחד עם נגה ארז. זה השיר שהומלץ בפודקאסט של בילי אייליש ואבא שלה, שהקפיץ את הקריירה של ארז. "זה שיר מאוד יקר לליבי ושהסתובב איתי המון שנים ולא כל כך ידעתי מה לעשות איתו. זה היה רגע מרגש מאוד וזו הייתה זכות גדולה לעבוד עם שני האנשים המאוד מאוד מוכשרים האלה, נגה ורוסו. כיף שזה עלה על הרדאר".
איך עברה עלייך הקורונה?
"הייתי בהודו ושבועיים אחרי שחזרתי התחילה הקורונה. היא עברה עליי, את יודעת, כמו שעברה על הרבה אומנים. איבדתי את כל ההגדרות של מי שאני, ולאט לאט התחלתי למלא אותן מחדש. אני חוזרת לחיים עכשיו, בתחושה חזקה יותר ומלאה יותר, אחרי שהייתה לי תקופה משמעותית שבה רק יצרתי".
ב-31 ביולי תופיע תגיע אקו להופעת טרום השקה של בבארבי בתל אביב. "משם אני מתכננת להתפוצץ על העולם. יצרתי נון סטופ בקורונה. יש את הפסקול של 'המפקדת' ואת האלבום שלי שהולך לצאת. הדבר היחיד שחסר לי זה לפגוש את הקהל".
מה התוכנית קדימה?
"להגיע לכמה שיותר קהל עם האלבום שלי, וליהנות מכל רגע".