הפסל, הצייר ומעצב התפאורות הישראלי דני קרוון הלך לעולמו היום (שבת) בגיל 90. קרוון נחשב במשך שנים לבעל קול ייחודי ויצירה מקיפה ורבת שנים, שעבודותיו הרבות מעטרות את הנוף ברחבי העולם. כיליד תל אביב, הוא זכה ביום העצמאות האחרון בתואר "יקיר העיר" עקב השפעתו האומנותית על תל אביב. קרוון הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ושני נכדים, מועד הלווייתו טרם פורסם.
קרוון, בן להורים אשר עלו לארץ מגליציה בשנת 1920, נולד בתל אביב בדצמבר 1930 וחי בקיבוץ הראל. אביו, אברהם קרוון, נבחר לראש מחלקת נטיעות ולאדריכל הגנים והנוף של תל-אביב יפו, הוא תכנן את גני העיר ועיצב אותם. דרך עבודתו של אביו חווה לראשונה את "אומנות האדמה", יצירות אומנות המשלבות חומרים מן הטבע.
בריאיון לאתר "טיים אאוט" ב-2018 סיפר קרוון: "יש מכתב שמהנדס העיר כתב לאבא שלי. הוא אמר לו: 'קרוון, אני אוסר עליך לשתול עצים בכל מגרש ריק של העירייה'. ואבא שלי, זו הייתה המדיניות שלו. הוא היה שותל עצים. אז שפע החורשות שיש בעיר – זה שלו. פארק הירקון למשל היה בזמן מלחמת העצמאות שטח לחקלאים, גידלו שם ירקות. כל פעם שחוזה של אחד החקלאים נגמר והחקלאי עזב, אבא שלי שתל שם עצים. גם גן העצמאות של אבא שלי הוא יצירת אומנות".
כאשר קרוון היה בן 12, הוא החל ללמוד ציור אצל אהרון אבני בתל אביב - ובנעוריו המשיך את לימודי האומנות שלו אצל אומנים וגרפיקאים שונים. כמדריך בשומר הצעיר, העביר קרוון חוגי אומנות ומוזיקה, וב-1948 היה ממקימי קיבוץ הראל. בשנת 1955, הנהגת הקיבוץ הארצי החליטה על פירוק קיבוץ הראל, ובריאיון למוזיאון תל אביב הוא סיפר: ״היה לנו עיתון שכל הקיבוץ הארצי קרא. ההנהגה, בעיקר ריפתין ואנשיו, ראו בנו יסוד חתרני. הלכנו לאספות בעיירות פיתוח, במעברת בית שמש, הגענו לאבו גוש שגם את ערביה רצו לגרש. ההנהגה האשימה אותנו בשמאלנות ובקומוניזם. הם הענישו אותנו על דעתנו".
את לימודי האומנות עשה קרוון במדינות שונות בעולם. "למדתי שהגבולות בין אדריכלות, פיסול וציור מטושטשים. מיכאלאנג’לו וליאונרדו דה וינצ’י יכלו לעשות הכול – לצייר, לפסל, לרשום ולבנות”, סיפר קרוון אודות לימודי ה"פרסקו", ציורי קיר שלמד באיטליה, בריאיון למוזיאון תל אביב בשנת 2007. כאשר חזר לארץ, הבין שאי אפשר לעשות ציורי קיר בארץ בגלל השימוש במלט - ולכן החל להשתמש בחומר שאז בנו איתו, בטון.
בשנת 1960, תיאטרון הקאמרי הזמין אותו לראשונה לעצב תפאורה למחזה "גנרל קישוט" של ז'אן אנואי. בעקבות הצלחת התפאורה במחזה זה, האדריכל יעקב רכטר הציע לקרוון לעשות תבליטים מבטון בהיכל המשפט בתל אביב (1967-1963). "העבודה בבית המשפט היא עבודה גדולה וחשובה אבל לא זכתה בתשומת לב, הרי שם אנשים באים ויוצאים ולא מתבוננים סביבם. פעם הוזמנתי להרצות בפני שופטים ובהפסקה ירדנו לחצר, ומישהי אמרה "אני עובדת כאן 15 שנים ולא שמתי לב לסבכה'”, סיפר דני בריאיון למוזיאון תל אביב בשנת 2007 על עבודה זו.
בין עבודותיו הרבות: הקיר במליאת הכנסת, כיכר לבנה וכיכר התרבות בתל אביב, דרך זכויות האדם בנירנברג, כיכר הסובלנות שמהווה מחווה ליצחק רבין, מרכז אונסק"ו בפריז, אתר הזיכרון לשואת הצוענים בברלין, האנדרטה לחטיבת הנגב בבאר שבע ועוד פסלים סביבתיים רבים בארץ ובעולם.
במאמר שכתב קרוון בשנת 2014 על אנדרטת חטיבת הנגב, סיפר: "בשנת 1962 פנה אלי מיכה פרי והציע לי לתכנן אנדרטת זיכרון ללוחמי חטיבת הנגב של הפלמ"ח. רציתי ליצור מקום שאנשים יאהבו לבוא אליו על מנת להיות שם, על מנת לגלות את המקום ודרכו את הנוף ואת עצמם – לחוות חוויה. ביקשתי ליצור מקום שילדים ישחקו בו ושהזיכרון יימהל בחיים. ביקשתי ליצור סביבה לשלום ולא רק לזיכרון".
בשנת 1977, זכה קרוון בתואר חתן פרס ישראל לפיסול בעקבות עבודותיו הרבות והמשפיעות. בריאיון לעיתון מעריב לפני מספר חודשים, הוא סיפר: "העבודות שלי הן דיאלוג עם הסביבה. אני לא אומן שמביא לתערוכה פסלים ותמונות ושם אותן ככה או ככה. אני בונה משהו במקום ועלי להרגיש שהמקום רוצה אותי".
כאשר נשאל בריאיון לאתר פורטפוליו בשנת 2019 איזו מעבודותיו הוא הכי אוהב, ענה: "יש לי שלוש בנות - תשאלי איזו בת אני הכי אוהב? אין דבר כזה. כל עבודה שלי בעולם יש לה את חלקה".