ההצגה "קב"ן" עולה בימים אלה בתיאטרון הבימה, בזמן שנושא הלומי הקרב נמצא בכותרות ואיציק סעידיאן שהצית את עצמו עדיין נלחם על חייו. אחד מכוכבי פאודה, שמשתתף בהצגה, גילה תוך כדי התחקיר שגם הוא הלום קרב: "הרגשתי שאני עושה את החלק שלי בתוך כל הדבר הזה, בתוך כל המחאה הזאת".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בזמן שבחוץ הלומי קרב מפגינים וחוסמים כבישים בעקבות המקרה של איציק סעידיאן, בפנים - בתיאטרון הבימה - עלתה השבוע אחרי שנה של עבודה הצגה, שעוסקת בהלומי קרב, בתזמון די מצמרר. השחקן יעקב זדה-דניאל מגלם בה קצין בריאות נפש, שבמבצע דמוי "צוק איתן" מלווה חייל שחווה הלם קרב בזמן הקרב עצמו.
על המסך זדה גילם מסתערב בסדרה "פאודה". במציאות, זדה שירת ביחידת דובדבן במהלך האינתיפאדה השנייה. 20 שנה אחרי, כשישב עם קב"ן כחלק מתחקיר לקראת ההצגה, רק אז הוא הבין ממה הוא סובל: "אני גם פוסט-טראומטי, כמובן. אני הרגשתי, אני ידעתי שיש שם משהו", הסביר - אך הודה כי לא חשב לטפל בכך לפני אותה שיחה וגם לא אחריה: "תשמע, אני שחקן, זה, כאילו, עוזר לי לטפל בהרבה פצעים שלי".
לדבריו, ההצגה היא "הפגנה שתימשך - כל יום אנחנו נפגין ונספר את הסיפור ונחשוף ונעלה את המודעות". דפנה זילברג, במאית ההצגה, מסבירה: "זה ממש הרגיש כאילו ההצגה הזאת נולדה עבור איציק סעידיאן ומקרים דומים".
בסוף ההצגה יזהר דוד, הלום קרב בעצמו, התקשה לדבר. דוד הוא הלום הקרב הראשון שקיבל אות מופת שיקומי. הוא איש שב"כ לשעבר, שמקור שגייס בזמן השירות בגד בו וביצע פיגוע בו נרצחו חמישה אנשים. "אני מתעורר בכל בוקר במשך שנים, זה אותו הדבר, אותה תמונה, אותה מדרכה, אותם נרצחים, במיוחד איזו נערה אחת עם עיניים כחולות, שאני הייתי לידה... ואני גרמתי למותה, לא משנה איך אתה הופך את היוצרות".
"פעם התביישתי", הוסיף דוד. "תשע שנים הסתרתי את הסיבה. תשע שנים הייתי בשב"כ, עשיתי מבצעים שחלקם מנעו פיגועים, קרוב מאוד לפה. ואני התביישתי בזה. בגלל זה לא סיפרתי, והרסתי לעצמי את החיים. אבל אחרי שפתחתי את זה וסיפרתי, רק צמחתי מזה". על ההצגה אמר: "לפעמים אני החלפתי את הדמויות בעצמי". דוד טוען שיש דרך לחיות חיים מלאים ואפילו מאושרים עם פוסט-טראומה: "דבר ראשון זה לשתף. הצגה כזו לדוגמה, זה מעודד אנשים לדבר, כי פעם לא היו מדברים, והיום יש לגיטימציה לדבר על זה".
בין הצופים בהצגה היה גם אור אילון, בן 25, פוסט-טראומטי, שירת בחטיבת כפיר ופגש את איציק סעידיאן בטיפול במסגרת עמותה שעוזרת להלומי קרב. "כשאני מסתכל לו בעיניים אני רואה את עצמי. ברוב ההצגה הייתי בסערת רגשות, מאוד... קיבלתי אגרוף לבטן. כמובן ישבתי בצד והתחלתי לבכות. זרקו אותי חזרה כמה שנים אחורה, לאותם רגעים, לאותם הדברים. כשאותו בן-אדם חוזר אליך בחלום, תחושת האשמה, הכאב, היכולת לעשות משהו אחר והאנשים האלה היו בחיים".