את ההופעה הראשונה שלו בעידן הכמעט-פוסט-קורונה רן דנקר לא הולך לעשות מול קהל צפוף ומרוגש, אלא היכן שמצא אופטימיות בשנה האחרונה – באפליקציית טיק טוק. "זה מ-ט-ו-ר-ף", כך נפתחת השיחה עם דנקר. "בכלל לא הייתי פעיל בטיקטוק. זה התחיל מסרטון שעשיתי לצלילי השיר החדש שלי, ובו בן זוגי זורק לי ביצה אל תוך הפנים. זה הפך לאתגר, ומשם נהיה צונאמי. פתאום אני ההאשטאג הכי מחופש".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
השיר של דנקר "בית משוגעים", שהפיק ג'ורדי, צבר שורה של הישגים מרשימים מאז יצא בתחילת החודש. לסרטונים שהשתמשו בשיר בטיקטוק יש יותר מ-6 מיליון צפיות, הוא כבש את מצעד ההשמעות של ספוטיפיי, הוביל ברשימת השירים המושמעים ברדיו והשבוע גם הצטרף לפלייליסט של גלגלצ. הערב (חמישי) דנקר יסמן וי על הישג נוסף, כשיופיע בשידור חי בהופעה מיוחדת בשידור חי בטיק טוק - כמו שעשו גדולים לפניו בעולם.
"אני מתרגש מאוד, אלוהים יודע ששנה שלמה לא עשיתי מופעים גדולים, אלא הופעות ביתיות סטייל קורונה. זה אדיר, זה הולך להיות בסדר גודל כזה שעוד לא היה בטיקטוק בארץ", אומר דנקר.
רן דנקר רגיל להצלחה והשלכותיה עוד מגיל 20, אז פרץ לתודעה הישראלית כ"חתיך הלאומי" עם צאת "השיר שלנו" ב-2004. מאז נלקחו לא מעט תמונות פפראצי, ובין פלאש אחד לרעהו דנקר הספיק להפוך למוזיקאי ולהוציא את האלבום "שווים" עם עילי בוטנר, להיעלם לכמה שנים לניו יורק, ולשוב ליצור כאן, כשהרוחות סביבו רגועות יותר. בחודש האחרון חזר הבאז בדמות האשטאג בטיק טוק, והפעם המעריצות הן הבנות של הדור הקודם.
בשיר החדש הוא שם הכל על השולחן ומתעסק בחטטנות של הקהל בכל מה שאישי עבורו – ב'עם מי היית', 'מה אתה אוכל', ביציאה מהארון ובמערכות היחסים הרומנטיות שלו. "אני מציג את המציאות, ומסתכל עליה בהומור ובאהבה- אני כבר במקום הזה", אומר דנקר. "כולם חטטנים! גם אני מתעסק בחיים של אחרים, גם אני משוטט שעתיים באינסטגרם כמו נער אבוד, זה רק אנושי!", הוא מכריז. "פשוט היום אני מבין שחלק מהאדוות של המקצוע זה התעסקות בחיים האישיים ודווקא כיף לי עם זה".
זה תמיד היה המצב?
"ממש לא. פעם כשהיו שואלים אותי שאלות אישיות זה היה יושב לי על נקודות יותר קשות. כשאתה בתוך ה'טראומה' ובתוך המטריקס הזה של ההתחלה והפרסום, קשה להסתכל על זה מבחוץ ולצחוק. הייתי ילד בן 20 שמנסה לגבש את עצמו, ששואל את עצמו שאלות על המיניות והזהות, בזמן שבחוץ מחכים לי 6 צלמי פפראצי שמתעסקים באיך אני נראה, עם מי אני יוצא, ומה אני אוכל. זה נורא אינטנסיבי וזה היה לי יותר מדי, אז ברחתי מפה".
ב-2009 דנקר ארז מזוודה, לקח את עצמו, ונסע לניו יורק. בסביבה שלו לא האמינו שיעדר לתקופה ארוכה וציפו שיתאוורר קצת ויחזור - הרי למה לו לוותר על חוזה טלוויזיה מצליח ועל קהל מעריצים אדוק? אבל דנקר נסע, ולא חזר שנתיים.
"הייתי חייב להציל את עצמי. נפשית", הוא משתף. "ידעתי שאני חייבת להתרחק כדי לחזור לעצמי, לעשות מסע של בחור בן 26 שכבר 7 שנים עובד בתעשייה לא נורמלית. בני יורק גידלתי זקן והלכתי עם תיק ואוזניות גדולות ופשוט שוטטתי". לאווירת הצעיר התמהוני שבורח לעיר הגדולה, הוסיף דנקר כתיבת שירים שהיוו עבורו טיפול פסיכולוג ולימודי תיאטרון.
"זו הייתה תקופה שהייתה גיים צ'יינג'ר מבחינתי", נזכר דנקר. "חזרתי הרבה פחות מרצה והרבה יותר מפוקס. ניקיתי רעשים מיותרים וחזרתי שלם יותר. היום אני פה, אני נוכח ואני משחק את המשחק. כשאני בא אל זה בהומור ובכיף - אף אחד לא יכול עליי. אני חיי בשלום עם עצמי".
"הייתי אז עם חצי עיר" כמאמר השיר, זה גם בהומור ובכיף?
"כן, הייתי רווק הולל. לא כל יום התעוררתי בדירה אחרת, מעולם לא הייתי כזה. אבל בהחלט לא הייתי סגור על עצמי וחיפשתי למלא איזו ריקנות. הייתה שם גם סקרנות טבעית של תחילת שנות העשרים. אף פעם לא הייתי דוש שמנצל את מעמדו".
אז אתה מת על הבית משוגעים הזה או לא יכול לסבול אותו?
"כואב לי שהמדינה הזו לא הולכת למקום שחלמתי. יש לנו לאן להשתפר, אנחנו במקום בינוני ומטה. אבל אני מכור למקום הזה, אני מכור לשפה, אין לי רצון לשיר בשפה אחרת, אין לי רצון לשחק בשפה אחרת. יש בי משהו שהוא הכי מחובר למקום הזה ברמה עמוקה".
וזה לא שלא היו לו אופציות. הסרט "עיניים פקוחות" של הבמאי חיים טבקמן בו כיכב דנקר לצד זהר שטראוס ובמרכזו רומן הומוסקסואלי בחברה החרדית, זכה לשבחים בארה"ב והצית את סקרנותם של האמריקאים כשיצא ב-2009.
"אחרי הסרט התקשרו אליי מסוכנות אמריקאית, החתימו אותי והתחלתי ללכת לאודישנים. למרבה ההפתעה התקבלתי לסדרה גדולה בתפקיד ראשי. במקום לשמוח, פחדתי. אני זוכר את עצמי מתקשר לסוכנת שלי בארץ ואומר לה שאני פשוט לא רוצה ולא יודע מה לעשות. ידעתי שאם אתחייב לזה, אהיה חתום לשנים קדימה בחו"ל".
זו הייתה החלטה לא פשוטה, אבל הוא נאלץ לקחת אותה. "זה היה לילה ארוך, שבסופו בחרתי להגיד לתפקיד הזה לא. הסוכנות האמריקאית הייתה בהלם, איך בחור ישראלי מקבל כזה תפקיד ומסרב?! אבל אני הבנתי פשוט יותר מדי אוהב את הבית. אוהב את בית המשוגעים הזה, מאוד".
"נגיע למצב שבו נהרוג אחד את השני אם הפילוג בעם ימשיך"
שלא כמו אומנים אחרים בארץ, רן דנקר בוחר לתת ביטוי לדעותיו הפוליטיות. "הייתי בהפגנות, הייתי בבלפור, ואני בוחר שלא להסתיר את זה. החלטתי שאני מדבר את החיים שלי בחופשיות, וזה השפיע גם על המקומות הפוליטיים. הרגשתי שחובתי לזעוק על הדמוקרטיה. בפוליטיקה, בכל הנוגע לסוגיות החברתיות, אני שמאל, הכי שמאל שיש, יש תחומים שבוערים בי כמו שוויון מלא לכל האזרחים, שוויון לאזרחים הערבים, נישואים אזרחיים. ולצד זאת, היום אני מבין שהעיקר זה השיח".
"בית המשוגעים" הזה שאתה מדבר עלי ושאתה אוהב - הולך למקום שאתה מרוצה ממנו?
"אני אולי נאיבי, אבל אני מאמין באנשים שחיים פה. כולנו מפחדים פחד מוות שלוקחים לנו משהו, ורוצים להשתייך לצד כלשהו. הצד שלי נלחם כי הוא מפחד שלוקחים לו את הדמוקרטיה, הצד השני מפחד שלוקחים לו את הדת. זה מאוד כואב לי שאנחנו לא באמת מנהלים שיח - אנחנו עסוקים בלצרוח אחד על השני".
"למישהו שם למעלה זה מאוד מאוד נוח הפילוג הזה", מאשים הזמר. "זה משאיר את מי שרוצה להשאר בשלטון - בשלטון. אנחנו הורגים אחד את השני ככה, ואנחנו באמת נגיע למצב שנהרוג אחד את השני אם זה ימשיך. אני מבין שכל צד נלחם על הקרביים שלו. אני באמת מבין. אבל אני עדיין יכול להגיד שבעיניי נתניהו הוא לא אדם ראוי, הוא מפלג, והוא צריך ללכת לטפל בענייני המשפט שלו".
"נשבר לי שאני מסתכל על הפוליטיקה ורואה שהם פשוט עושים עלינו סיבובים מבטיחים הבטחות ומאשימים אחד את השני", אומר דנקר. "אני לא מאמין לאף אחד מהאנשים האלה. שידברו על קירוב, על לאחות את הפצעים. אני לא אתפלא אם יהיו גם בחירות חמישיות".
"אני רוצה להביא ילד ביולוגי משלי"
הבחירה לחיות ולדבר את נפשו בחופשיות, מתבטאת גם בבחירה של רן לחשוף את נטייתו המינית. ב-2015 החליט להפסיק להסתתר והצהיר שהוא ביסקסואל. היציאה מהארון הגיעה אחרי שבעבר תחזק מערכות יחסים מתוקשרות עם נשים, בהן נינט, יעל פוליאקוב, רומי אבולעפיה ואחרות.
פחדת לצאת מהארון?
"מאוד מאוד. היו לי הרבה מחשבות על איך תמשיך הקריירה שלי, איך יקחו אותי לשחק, לשיר, האם הקהל שלי יצטמצם, ובראש ובראשונה השאלה של האם יאהבו אותי עכשיו. הייתי הולך לישון וחולם שזורקים עליי ביצים. זה מפחיד, אבל הבנתי שאין לי ברירה אלא לעשות את זה. זה לגיטימי לקחת זמן, לי עצמי לקח המון המון שנים להבין ולקבל, אבל כשמגיעה הבשלות צריך לחיות בכנות. השקט הזה הוא רועם מדי, השתיקה הזו היא פוליטית".
החיים מחקים את האמנות, אומרים. ואכן, בקיץ הקרוב נוכל לראות את דנקר מגלם דמות של חתן בערב כלולתו בסרט "אחד בלב" מבית היוצר של הבמאית טליה לביא ("אפס ביחסי אנוש"), ליצדה של השחקנית אביגיל הררי, זאת בזמן שגם בחיים האמיתיים, בדצמבר האחרון, דנקר ובן זוגו הבמאי איתי וייזר התחתנו בחשאי.
וייזר ודנקר ביחד כבר כמעט 9 שנים. יחד הם מגדלים שתי בנות, בנות 10 ו-5, אותן הביא וייזר בתהליך של הורות משותפת שהחל לפני כניסתו של דנקר לתמונה. "החתונה שלנו הייתה הדבר הכי פשוט ומצחיק", הוא אומר בחיוך. "היו לנו טבעות שקנינו תקופה לפני, ונורא רצינו לעשות איזה אירוע או מסיבה למשפחה ולחברים. בגלל הקורונה זה נדחה ונדחה, עד שבאיזה יום אכלנו ארוחת ערב עם הבנות, ואמרתי לו פשוט 'בוא נוציא את הטבעות'. וככה, ישבנו בבוקסר וחולצת בית, אמרנו מילים יפות אחד לשני, הבנות לידנו. וזה היה כל הסיפור".
הבנות קוראות לך "אבא"?
"הן לא קוראות לי אבא אבל אני לחלוטין הורה שלהן. אני מקווה מאוד שבקרוב נתרחב. אנחנו רוצים עוד ילד. אולי בתהליך של הורות משותפת, או אולי דרך פונדקאות, למרות שזה יקר בצורה מכעיסה, זה כמעט בלתי אפשרי במדינה שלנו. אני רוצה להביא ילד ביולוגי משלי. שנגדל אותו אני ואיתי".
ולסיום, ועבור המעריצים האסלים, איחוד השיר שלנו, אחת ולתמיד - כן או לא?!
"לא נמצא על הפרק כרגע. אין לי מושג למה, האמת. הייתה פנייה גישושית, לראות להבין אם זה קורה, אני הייתי מאוד בעניין אבל זה לא התקדם משם, מאז זו רק חרושת שמועות. זה פשוט לא דובר מאז, קצת מוזר אני מודה".