תמונתו של דוד בן-גוריון שעומד על ראשו בחוף הים היא ללא ספק אחת המפורסמות והמיוחדות בתולדות המדינה. בניסיון ללמוד על הרגע יוצא הדופן הזה, אספנו את האנשים שהכירו את ראש הממשלה הראשון ואף היו איתו על החוף בספטמבר 1957, וקיבלנו מהם הצצה אל מאחורי הקלעים של התמונה.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

מושי בן אליעזר, נכדו של בן-גוריון, הכיר היטב את סבו ואת התמונה. בחוף בתל אביב שבו הוצב פסלו של בן גוריון, סיפר בן אליעזר על המשמעות של עמידת הראש עבורו: "מבחינתי, זה היה לראות את העולם בצורה שונה מאשר שאר בני-האדם".

"אני מרגיש געגועים בשתי רמות", המשיך בן אליעזר. "ברמה אחת, כמובן, לסבא. אני זוכר אותו מלמד אותי לעמוד על הראש. אני זוכר שתרגלנו את זה ביחד. הדבר השני הוא געגועים למנהיגות שלו, ליושר, לעוצמה. לכל הדברים שהיום לא נמצאים כאן".

אדם נוסף שליווה מקרוב את בן-גוריון ואף נכח בחוף הים בזמן צילום התמונה הוא המאבטח אהרון שרף, ששמר על ראש הממשלה במשך שנתיים. שרף התרגש מאוד למראה התמונה: "בשבילי בן-גוריון לא היה הסגן של אלוהים, הוא היה אלוהים. אלוהים עומד על הראש".

הסיפורים מאחורי התמונות הגדולות (צילום: N12)
נכדו של בן-גוריון, מושי בן אליעזר | צילום: N12

שרף הוא לא היחיד שהתרגש מהתמונה. "זה פריים אדיר, הייתי מת לצלם את התמונה הזו", אמר בחיוך הצלם זיו קורן. "אנחנו לא יכולים לראות פוליטיקאי עושה את זה היום, בטח לא עם בגד ים. בסוף, מה שנחרט בזיכרון הקולקטיבי זה התמונות האישיות האלה, שבסוף הופכות לנכס צאן ברזל בהיסטוריה של מדינת ישראל". צלם נוסף, מיכה בר-עם, חיזק את דבריו של קורן: "התמונה היא מזל גדול. זה סקופ".

מי שתיעד את הרגע הייחודי היה פאול גולדמן, שעלה לארץ מהונגריה בשנת 1940. "מה שרואים בתמונה זה סוג של רגע מכריע", סיפר גיא רז, אוצר צילום במוזיאון ישראל. "אף אחד לא תפס את בן-גוריון עומד על הראש, חוץ מגולדמן. יש פה איזה רגע שככה הוא נצרב בתודעה, בגלל זה הוא גם אייקוני".

מדוע גולדמן הוא זה שזכה לתעד את הרגע המיוחד? "הוא התחבב על פולה ועל דוד בן-גוריון", הסביר רז. "הוא היה סוג של צלם בית. בגלל זה גם האינטימיות שנוצרה, שתוביל אותנו כנראה גם אל הפריים הידוע".

הסיפורים מאחורי התמונות הגדולות (צילום: N12)
אהרון שרף, מאבטחו של בן-גוריון | צילום: N12

התמונה צולמה בחוף השרון, שם בן-גוריון נהג לבלות כמה פעמים בשנה. "הוא אהב להתבודד פה", טען מאבטחו שרף. באותו יום בשנת 1957 הגיע ראש הממשלה לחוף לטובת הכנת כתבה מצולמת. הוא הגיע עם שומר ראש אחד, דוד בשארי ז"ל, שהיה לבוש בבגד ים וליווה אותו מקרוב גם לתוך המים. "אני ועוד אחד נשארנו בתצפית עליהם", שחזר שרף. משם הוא ראה את ראש הממשלה עומד על הראש.

בן אליעזר הסביר מדוע סבו נהג לעמוד על הראש: "היו המון סיבות. אני מניח שהראשונה הייתה בריאותית, הוא סבל מלומבגו ומכאבי גב, זה היה משבית אותו. הוא גם סיפר שכילד הוא ניסה לעמוד על הראש ולא הצליח. אני גם יודע מסיפורים שהוא היה מתחרה עם אנשים".

משה פלדנקרייז, ממציא שיטת ההתעמלות הקרויה על שמו, תמך בעמידת ראש מטעמי בריאות וסיפר בעבר כי המליץ לבן-גוריון לעשות זאת: "אמרתי לו שיעמוד על ראש והוא יראה שהוא יעשה זאת טוב יותר מצעירים ממנו".

הסיפורים מאחורי התמונות הגדולות (צילום: N12)
גיא רז, אוצר צילום במוזיאון ישראל | צילום: N12

מלבד השיקול הבריאותי, נראה כי בן-גוריון עמד על הראש גם משיקולים קוגניטיביים. "הגדולה שלו הייתה במוח", הסביר בן אליעזר. "הזקן עמד על הראש כי זה היה החלק הכי חזק, הכי בולט והכי חשוב אצלו. ככה הוא קיבל את ההכרעות שלו". שרף חזר על הדברים: "הוא חשב שהתרגיל הפיזי הזה תורם לו מבחינת צלילות המחשבה".

"זו לא תמונה, זאת הצהרה, זאת הכרזה", טען בתוקף הפרשן אמנון אברמוביץ'. "רבותיי, אנחנו הופכים את הפירמידה, הבסיס יהיה ראש והראש יהיה בסיס. אנחנו הולכים לשלב חיי רוח בחיי מעשה, 'עבודה עברית'".

אנחנו חיים בזמנים שונים, ושרף יכול להעיד על כך ממקור ראשון. "אם ראש הממשלה יורד לחוף, יהיו 50 מאבטחים לפחות", אמר. הוא משוכנע שישראל הייתה נהנית ממנהיגותו של בן-גוריון גם היום: "לו הוא היה חי, לא היינו מגיעים למצב הזה".