בשלוש השנים שאני כותב את הריקאפ שמלווה את "מאסטר שף", אני לא נוהג לכתוב על מתמודדים שלא עברו לשלב הבא. יש מאות כאלה, רובם באמת הגיעו עם הרבה רצון טוב אבל כשלו בצורה מביכה לפרקים, אז אני מעדיף להתמקד באלה שעשו ניסים ונפלאות מירקות, או כאלה שהוציאו מאייל שני ציטוטים שיכולים, וצריכים, להפוך לסטיקר.

למרות זאת, השבוע היה אודישן אחד שבכל זאת הצליח לגנוב את כל תשומת הלב, למרות שהמתמודד בו לא הצליח לעבור לשלב הבא ועזב את האולפן בלי הסינר הלבן המיוחל. אני מדבר כמובן על האודישן של זאב ניב, הביטחוניסט שעבר בדרך נס את מבחן הפתיחה עם סלט הבמיה הבינוני שלו, שהוביל לוויכוח לא פשוט בין השופטים שהתלבטו האם להכניס אותו, ולבסוף היה זה חיים, מלך מלכי הבמיה, שהחליט לתת לו צ'אנס.

עכשיו תראו, אין לי מילה רעה להגיד על זאב, הוא באמת איש נחמד עם אהבה גדולה לבישול, אבל המנה שהגיש אחרי שנכנס לפגוש את השופטים הייתה, איך נגיד את זה בעדינות?, מביכה בטירוף. חתיכת הבקר היבשה על הפולנטה והאספרגוס בצד לא רק שנראתה לא מגרה בשום צורה, אלא גם כשלה בטעמיה אם לשפוט לפי תגובות השופטים שהיו די בהלם שזה מה שהוא בחר להגיש להם בתור מבחן כניסה שני.

אני מתעכב על האודישן הזה כמובן גם בגלל המנה הזאת, שאדם הגיוני שמגיע להיבחן בשלב כזה לא אמור להגיש אותה מלכתחילה, אבל גם בגלל הדיון הנהדר שהמנה יצרה בין השופטים, דיון שהוכיח עד כמה ישראל אהרוני הוא ליהוק מבריק, מדויק וחד.

בכל תכנית ריאליטי מהסוג של "מאסטר" חייבת לככב דמותו של "השופט הרע". פעם זה היה רושפלד שלא חסך בביקורת (ועל מנה כמו זאת בטח היה הופך שולחן), אבל מאז ליהוקו של אהרוני, נראה שהוא זה שתופס את המשבצת הזאת, רק בלי להיות רע - או יותר נכון בלי להיות אכזרי. הביקורות שלו תמיד חדות וחותכות, הוא לא מהסס לנפץ חלומות של מתמודדים שעברו לא מעט כדי להגיע לרגע הזה, אבל הוא תמיד עושה את זה בחן מסוים, כזה שאתה לא יכול באמת לכעוס עליו.

אתמול זה כבר היה רגע השיא מבחינתו. למרות שמדובר בתכנית ערוכה, את האמת שזלגה מעצביו הרופפים אפשר היה לחוש גם בסלון ביתי, ואני מודה שהתכווצתי מהנאה. "שופטת ב'מאסטר שף' לא יכולה להגיד דבר כזה", זעם אהרוני על מיכל, שמשום מה בחרה להגיד על חתיכת הבשר היבשה שזה טעים לה ושהיא מתחברת לזה. אוקיי, אני ושאר הצופים מבינים שזה הזכיר לה את ילדותה או משהו, אבל גם בלי להיות שם, ממבט חטוף על המנה הזאת - אין שום סיכוי שאפשר להגיד עליה משהו טוב. סורי מיכל, סורי זאב יניב, כפיים לאהרוני.

הרגע הזה, בו אהרוני ממש זעם על עמיתיו השופטים (בטח אחרי שמיכל החליטה להעביר את זאב) הוא שיאו של התהליך שאחד מהשפים הגדולים בישראל עבר מאז שנכנס לתכנית. הוא באמת כבר ראה הכל, בכל פינה בעולם ועם כל זמר שכיכב באייטיז; הוא מבטל את אייל כשהוא חושב שהוא מגזים, מאבחן בדיוק מדהים תהליכי בישול, מחמיא לחיים על אמירות נכונות, ומבטל את מה שצריך ומתי. בלי סנטימנט, עם המון ביטחון, ועם חן שלא נותן לך לזעום עליו. ליהוק מושלם, כזה שיכול להחזיק את את כס השופטים לבדו, שופט שיגרום לכל מתמודד להוציא באמת את הטוב ביותר שלו.

והיו גם כאלה שעברו לשלב הבא: מעל כולם ריחף השבוע כמובן האודישן של חופית סרמילי, מי שהגישה את "המנה הכי יפה בתולדות התכנית", ואת זה לא אני אמרתי אלא השופטים. טארט הבצל שלה, שנראה כמו ציור היה מושלם לעין ולפי בליסת השופטים גם מושלם בפה. אבל דווקא המנה השנייה שהגישה, סלט העגבניות הצהובות (אם אפשר לקרוא לו ככה) לצד הקובנה העגבנייה הצלויה והריקוטה, הוכיחה את כוחה האמיתי של חופית שלגמרי הייתה ראויה לסינר זהב מבחינתי. הייתה שם פשטות מנצחת, שילוב טעמים מבריק, ובעיקר יופי, המון יופי, שכידוע הוא הדבר הכי חשוב בעידן קולינריית האינסטגרם.

יחד עם חופית ראוי לציון השבוע גם אסף דיי, מי שהבריק עם מנת הבמיה התאילנדית שלו, ואז גם לקח סיכון והגיש "חריימה של אמצע שבוע". למרות שחשבנו שבשלב הזה מי שיעז להביא חריימה יישלח חזרה לביתו עוד לפני שיספיק להזיל דמעה מול חיים, הוא הצליח להרים נזיד קציצות דג מלא בג'ינג'ר וירקות שורש שהטריף את השופטים שהעבירו אותו פה אחד. אחרי לא מעט אודישנים נשיים מצטיינים, נראה שסוף סוף הגיע הגבר שיכול לתת פייט, ועוד עם גבות ורודות. שימו עליו עין על אסף, הוא עוד יגיע רחוק.

קטנות לשולחן:

  • יוקרה סבג - כן, גם אני התרגשתי, כן, גם אני התאהבתי, וכן, גם אני, בדיוק כמוכם, יודע שלמרות הכוונות הטובות והחלומות במגירה - יוקרה כנראה לא תעבור את השלב הבא.
  • גלעד מנשה - איזה הבדל משוגע בין מנת הפתיחה המבריקה למנת הקבבים הפשוטה שהגיש בשלב השני. למרות זאת, עורך הדין הפלילי מסתמן כאחד המתמודדים הכי מסקרנים שעברו לשלב הבא ויהיה מעניין לראות מה הוא יביא איתו הלאה.