ב-1990, לפני יותר מ-30 שנה, הגיע לרדיו שיר ראשון של להקה אלמונית בשם "שפיות זמנית" וזכה להצלחה גדולה ומפתיעה. השיר, "הקיץ האחרון" שמו, הושמע ללא הפסקה, צעד במצעד הפזמונים של רשת ג' במשך 52 שבועות, מתוכם שבועיים במקום הראשון, ואף זכה בתואר "שיר השנה" של הרשת במצעד הפזמונים העברי השנתי בשנת 1991. חברי הלהקה הופתעו מההצלחה המטאורית, אך בשל שירותם הצבאי התקשו לנצל אותה - עד שהתפרקו והפכו ל"להקה של שיר אחד".
"זה יותר טוב מלהקה שאף אחד לא מכיר", צוחק מקס גת-מור שהיה בן 15 בלבד כשכתב והלחין את השיר. "זה היה כל כך גדול ופתאום התפרץ. זה היה השיר הראשון שכתבתי, השיר הראשון שעבדתי עליו והשיר הראשון שהקלטנו. הכול היה כל כך ראשוני שהיה קשה להתחקות אחר ההצלחה הזאת. זה היה גדול מדי".
"שיר יפה, אבל דיכאוני"
הסיפור של "הקיץ האחרון" התחיל שנה קודם לכן, ב-1989, בתיכון ראשונים שבהרצליה. מקס, בן 15, החל לנגן אחרי הלימודים יחד עם חבריו לכיתה, אלון מן ואייל ברוק. הם היו טינאייג'רים שחולמים להקים להקה, אבל אף אחד מהם לא רצה לשיר, אז הם פנו למירית ליבת. "חיפשנו זמרת ומירית הייתה מופיעה בכל הטקסים בתיכון, שמה הלך לפניה", משחזר מקס ומוסיף בחיוך: "האמת שניסינו הרבה זמרות אחרות והיא הייתה היחידה שהסכימה".
מקס השמיע למירית את השיר שכתב בתוך 15 דקות בלבד וזו נענתה להצעה: "המנגינה מאוד תפסה אותי, המילים אחר כך. היה לי קשה איתן בהתחלה כי הן מילים קשות, מילים של כאב".
מאחורי השיר, מסביר מקס, עומדות מחשבות קשות של פרידה מהחיים: "השתעשעתי קצת עם פרידה, מכתבי פרידה. זה לא מכתב התאבדות שאני משאיר אחריי, אבל אלו בהחלט מחשבות. הייתי נער בכיתה י' עם ילדות קשה, עם בעיות כספיות, עם הורים לא מתפקדים, עם חוסר התאקלמות ועם תחושת חוסר שייכות כללית לעולם".
"השיר יצא ממני מהר מאוד", משחזר מקס. "יש שירים כאלה שפתאום הכול מתחבר - המילים, המוזיקה והלחן. זה נבנה והתפרץ פתאום בגיל 15. המוזיקה הצילה אותי בשנים האלה. היא נתנה לי לשחרר, להוציא התחושות שלי על הנייר ומאז ליוותה אותי לאורך כל התקופה הזאת וקדימה. היא הוציאה אותי מהמצב שבו הייתי".
"סינדרלה שלא רוצה להיות סינדרלה"
בשנות התיכון, ובעלות של כמה אלפי שקלים, הקליטו חברי הלהקה את השיר - אך לא חשבו בכלל על הוצאתו כאלבום. "בזמן שהקלטנו את השיר הטכנאי אמר שזה שיר יפה אבל ארוך מאוד ודכאוני", נזכר מקס. "אף אחד לא ישמיע שיר במשך חמש דקות".
באותה תקופה ניגנו חברי הלהקה רק בבתים ולא הופיעו אף פעם. רגע לפני הגיוס, הם ראו מודעה בעיתון על פסטיבל "רוק ירוק" ברעננה ללהקות צעירות. מחשבה על הופעה אחת, ראשונה ואחרונה, מעין מסיבת פרידה, גרמה להם לשלוח את השיר. להפתעת חברי הלהקה, הם זכו במקום הראשון בתחרות - מה שהיה אמור לזכות אותם בהקלטת סינגל.
"זו הייתה הפעם הראשונה שבה ביצענו את השיר על במה", מספר אלון ואייל מוסיף: "הפרס היה אמור להיות סינגל אבל כבר באותו ערב קיבלנו חוזה לשלושה אלבומים. היינו בהלם, זה היה סיפור סינדרלה - סינדרלה שלא רוצה להיות סינדרלה".
"יש הרגשה של פספוס, שיכול היה להיות אחרת. דרך אגב, אף אחד לא מאמין לנו, אבל לא הרווחנו כמעט אגורה. פה ושם הגיע כסף אבל הוא הלך למנהלים ולאמרגנים"
בזמן שחברי הלהקה כבר בצבא, השיר יצא לרדיו בדיוק באותה גרסה שהקליטו בתיכון, כשנכנסו לאולפן באמצע הלילה. "הקיץ האחרון" הדהים את כולם והפך לשיר השנה, כשעד היום הוא מחזיק בשיא מרשים של 52 שבועות ברציפות במצעד הפזמונים. "עצרו אותנו הרבה ברחוב", מספרת מירית על ההצלחה המסחררת. "ההורים שלי זרחו, אבל חיכו שאתפקח. הם אמרו שזה נחמד אבל קראו לזה תחביב".
הרבה לפני הרשתות החברתיות, הפרסום נחת על חברי הלהקה בפתאומיות כשהחלו לקבל מכתבים ממעריצים בדואר, שיחות לטלפון הקווי וצלצולים באינטרקום. "הייתי חייל ולא ידעתי מה קורה", נזכר מקס. "לא הבנתי למה מצביעים עליי".
"מאז לא הסכמתי לעלות לבמה"
המעריצים ציפו במשך זמן רב לשירים חדשים של "שפיות זמנית", אבל לקח לחיילים שנה אחרי שיצא "הקיץ האחרון" עד שהצליחו להיפגש ולהקליט את האלבום הראשון. "הצבא עצר אותנו באופן מוחלט, לא ידענו את החוקים", מודה מקס. יום אחד חזרתי לצבא ביום ראשון אחרי שהתפרסמה איזו כתבה בידיעות אחרונות והודיעו לי שאני מרותק עד להודעה חדשה. 'יש לך משפט, הפרת את כללי הצבא כשהתראיינת בלי אישור'. לא ידעתי בכלל מה החוקים, מה מותר ומה אסור, למה ריאיון שמדבר על הלהקה לא חוקי".
"ההזמנות מחנויות התקליטים עוד לפני צאת האלבום היו מטורפות", נזכר מקס. "הזמינו מראש מאה אלף עותקים ולאט-לאט זה ירד. אנחנו לדעתי עשינו זהב, 20 אלף, אבל המומנטום התפספס. אף שיר חדש מהאלבום הראשון לא נכנס למצעדים וחברי הלהקה שהשתחררו מהצבא הקליטו אלבום שני. אחרי שגם זה נכשל, הם הפסיקו להופיע – עד רצח רבין. שבוע לאחר הרצח, התקיימה עצרת זיכרון בכיכר בהשתתפות מיטב אמני ישראל ובהם להקת "שפיות זמנית" שהתאחדה לביצוע מיוחד.
"300 אלף אנשים בכיכר ואני עם גרון חנוק", נזכרת מירית. "הסיטואציה הייתה נוראית וכולם בכו, גם אני. אני חושבת שמאז לא הסכמתי לעלות לשיר בשום סיטואציה. זו טראומה. אנשים לקחו את זה כל כך לקרביים וקישרו את השיר לאובדן כל כך גדול. היו הרבה שביצעו או השמיעו את השיר באזכרות או בהלוויות. מבחינתי זה הכי כואב שיש".
"לא שמעתי את השיר שנים, הדחקתי"
אחרי כישלון האלבומים ועצירת ההופעות, הרגישו חברי "שפיות זמנית" שכל אחד מהם נמצא במקום אחר בחיים ובסיום אחת החזרות החליטו על פירוק הלהקה. "יצאנו החוצה ואמרנו: 'למה ככה? בואו נפסיק עם זה'", משחזרת מירית. "לי לפחות ירדה אבן מהלב. הייתי באמצע הלחץ של הלימודים ואחרים היו בעניינים שלהם. למעשה כולם היו בעניינים שלהם חוץ מבלהקה. היה יפה, היה נחמד והחלטנו להיפרד כידידים".
מאז אותו קיץ אחרון ב-1995 כמעט כל חברי הלהקה הפסיקו לעסוק במוזיקה. מירית ואלון עובדים בהיי-טק, למקס יש חברה למיתוג, אייל עורך דין ורק שי מאירי ממשיך לנגן בסקסופון עם בכירי הזמרים בארץ. 30 שנה אחרי, החמישה מסתכלים אחורה בהשלמה שמלווה בתחושת פספוס קלה.
"שבוע אחרי שרבין נרצח, 300 אלף אנשים בכיכר ואני עם גרון חנוק. סיטואציה נוראית, כולם בכו, אני חושבת שמאז לא הסכמתי לעלות לשיר יותר. זו טראומה"
"זה כבר מספיק רחוק כדי שנסתכל על התקופה הזאת בנוסטלגיה, אבל היינו רוצים למנף את זה יותר ושניהנה מזה", מודה מקס ומירית מציינת: "יש הרגשה מסוימת של פספוס, איכשהו יכול היה להיות אחרת. דרך אגב, אף אחד לא מאמין לנו שלא הרווחנו כמעט אגורה. פה ושם הגיעו כספים ואיכשהו הם הגיעו למנהלים ולאמרגנים".
למרות ההצלחה המסחררת, חלק מחברי הלהקה אפילו לא השמיעו את "הקיץ האחרון" לילדיהם. "אף פעם לא השמעתי אותו לילדים, בעלי השמיע", אומרת מירית ומקס מגלה: "הילד שמע פעם אבל זה לא הותיר בו חותם". שי, מצדו, מספר שרק השבוע השמיע לראשונה את השיר לילדיו: "זה שיר שגם אני לא שמעתי כל התקופה הזאת, הדחקתי".
"מפתיע אותי שאחרי כל כך הרבה שנים עדיין זוכרים את השיר הזה", מחייך אלון. "לחשוב שהבנות שלי ישמעו את השיר הזה ושהוא יופיע להן ביוטיוב - זה לא משהו שבכלל חלמנו שיכול לקרות, זה מדהים".
"הקיץ האחרון" / שפיות זמנית
זה הקיץ האחרון שלי איתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
דמעותיי יזרמו במורד הרחובות
כמו עלה נושר ותקוות רחוקות
אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים
אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות
אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות
כי השמיים גדולים והדמעות קטנות
תעצמו את העיניים כל גשם ראשון
ותחשבו עליי
אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם
ולבקר במדינות מעבר לים
לדעת אם יש צורות חיים אחרות
ואם המתים ממשיכים לחיות
כי זה הקיץ האחרון שלי אתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות
אז תזכרו שהבטחתם...