סנדי בר חוזרת לרגע שבו פרסומת למעדן שוקולד הפכה אותה לכוכבת שכולם מכירים: בר הייתה צעירה אלמונית עד שלוהקה לפרסומת שכל המדינה ראתה - וזמזמה. אמש (שלישי), בפרק השלישי והאחרון בסדרת הכתבות "רגע הפריצה" במהדורה המרכזית, היא נזכרה באותם ימים - ששינו לה את החיים.
הפרק הראשון: צביקה פיק חוזר למחזר "שיער" שהכניס אותו לתודעה
הפרק השני: עדן בן זקן חוזרת לאודישן ששינה את חייה
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"יש לי מילקי בבית, אבל אני רק עם הקצפת, אני לא באמת אוכלת את הכול", היא מודה - ומסבירה שמעולם לא אכלה את השוקולד: "יותר טעים הקצפת". גם ממרחק הזמן, הפרסומת הזו מלווה אותה: "שנים אחרי זה, לא משנה מה הייתי עושה, מה לא עשיתי... 'חטופים', סדרות רציניות - מילקי!"
"איש לא ידע מי זאת סנדי אז", נזכר יום טוב משה, במאי הפרסומת, "אף אחד לא ידע". ובר הסבירה: "זה כמו בני זוג, כשזה עובד, לא משנה מה, זה תמיד יעבוד". לצפייה בפרסומת היא מגיבה במילים האלו: "אני מתה על זה. אני חושבת שזו פעם ראשונה שם שגיליתי את הצד הקומי שלי".
יום טוב משה משחזר: "אני זיהיתי אותה. אני ראיתי אותה באודישן, הסתכלתי עליה, ראיתי את שפת הגוף שלה, ראיתי איך היא מדברת, ראיתי איך היא מתנועעת, ולקחתי אותה, ובחרתי אותה - האופציה היחידה. היו דוגמניות מפורסמות, מכאן ועד להודעה חדשה. ואז אמרו לי כמה אנשים, מי זו השחרחורת הזאת מבת ים? זה מה שאמרו. והתעקשתי, ואמרתי - 'אני מביים, אני מלהק והיא תעשה את התפקיד נהדר'. אז עיקמו את הפרצוף".
גם היום, שנים רבות לאחר מכן, הוא לא שוכח את ההתנהלות של בר על הסט – ואת האפקט לאחר השידור: "זוכר אותה פצצתית, תזזיתית, צוחקת, נהנית. כמו שחשבתי. היא לא הייתה תקועה. היא לא הייתה 'בלטה' לרגע. היא חתולה. היא מסתדרת בכל מצב. היא יודעת להיכנס לדמות. ואז הפרסומת עולה, והיא מפציצה".
בר חוזרת אל אותם ימים: "אני זוכרת רעש - אתה הולך ברחוב ואתה לא יכול ללכת ברחוב בלי לעצור ולהצטלם ולחתום - היה בזה המון פאן. אני חושבת ששנתיים אחרי כן עשינו את הפרסומת העוקבת בכלא - זה היה גרנדיוזי. זה מגניב, זה יצר פשוט שפה כזו".
אקי אבני, בעלה לשעבר של בר, מודה ממרחק הזמן: "אני נקלעתי למילקי בגלל סנדי, לגמרי בגלל סנדי, לסנדי כבר יש היסטוריה ארוכה עם מילקי". הפרסומת על קרב החרבות עם אבני ובר צולמה בעיתוי רגיש: "הייתי בהיריון בחודש שישי, אפשר היה לראות את זה, הייתי שופעת".
אבני משחזר: "מה שאני זוכר בעיקר מקרב החרבות של מילקי, המיתולוגי, זה הרגישות, הייתה שם רגישות מאוד גדולה, כי סנדי הייתה בהיריון מתקדם. אני לא זוכר אם זה היה דחיפה, שאני צריך לדחוף אותה ממש מחליקה אחורה ונתקעת בקיר. ואני זוכר שאני מאוד מתנגד לדבר הזה, ואומרים – 'תשמע, אי אפשר בלי זה'".
כמה שנים לאחר מכן, כשהשניים נפרדו, החיים שלהם נכנסו לפרסומת – שדימתה משפט גירושין: "אנחנו עוד לא גרושים, אנחנו פרודים אבל לגמרי", מחדד אבני. "אני זוכרת שקראתי את זה פעם ראשונה, ואמרתי - מעניין...", מוסיפה בר. אבני מסביר למה לא התלבטה: "זה היה מאוד מאוד רחוק מהחיים. אז גם לנו זה היה טייק אוף על משהו רחוק, שהוא לא כואב לנו". ובר מסכמת: "ברגעים כאלו, אני חושבת שהקלילות היא תמיד מנצחת".