בתי הקולנוע עוד סגורים, החומרים בנטפליקס הולכים ואוזלים כי אחרי ארבעה-חמישה חודשים בבית כבר ראיתם כל מה שיש לראות שם, ובכל זאת הלב רעב לסרט אימה חדש. למזלם של חובבי הז'אנר, לא נוצרה המגפה העולמית שתגרום לקולנוענים להפסיק ליצור. לכן גם בימים בהם קשה מאוד להרים סט צילומים שלם בלוקיישן מרוחק, כולל עשרות שחקנים ואנשי צוות, סרטי אימה חדשים עדיין מצטלמים - תחת המגבלות - וחלקם אף טובים מאוד. כלומר, לפחות על פי הביקורות הראשונות שלהם.
בסוף השבוע עלה לשירות הסטרימינג Shudder, המתמחה בתוכן של אימה, מותחנים ופנטזיה אפלה, סרט חדש בשם "Host", ובעברית - "מארח" או "מנחה". הסרט בויים על ידי יוצר לא מאוד מוכר בשם רוב סאוואג' שכבר השתפשף לפני כן כבמאי בסדרת הטלוויזיה ההיסטורית "בריטניה", ותרם גם סרטים קצרים לכמה אנתולוגיות אימה שיצאו בשנים האחרונות. צוות השחקנים אף הוא אלמוני ברובו, והם כולם מגלמים דמויות שקרויות בשמותיהם הפרטיים. את דמותה של הגיבורה היילי, למשל, מגלמת שחקנית בשם היילי בישופ, דמות בשם אמה משוחקת על ידי שחקנית בשם אמה לואיז ווב וכו. העלילה: פשוטה ויעילה גם היא - קבוצת חברים עורכת סיאנס שמעיר עליהם רוח נקמנית. הטוויסט: כל אחד מהם ספון בביתו בעקבות הוראות הריחוק החברתי, והם עורכים את המפגש המיסטי שלהם באפליקציית זום.
למרות הימים הספורים בהם הוא משודר, "Host" - ששמו רומז, כמובן, ל"מנהל" חדר השיחה בזום - צבר כבר 25 ביקורות ממבקרים קולנוע שונים, בהם גם המבקרים המחמירים של הניו יורק טיימס, הגרדיאן הבריטי, אתר ביקורות הקולנוע על שם רוג'ר איברט ומגזין אמפייר. וללא יוצא מהכלל, כולם מסכימים שמדובר בסרט טוב. "Host" מתהדר כרגע גם בציון הנדיר 100% טריוּת במסד ביקורות הקולנוע Rotten Tomatoes, ומשתייך לרשימה אולטרה מכובדת של קלאסיקות קולנועיות בהן "האזרח קיין", "הנץ ממלטה" ו"מרי פופינס" שזכו גם הם לציון מושלם מהמבקרים.
האם 56 הדקות של "Host" משתוות ל"אזרח קיין"? לא שופטים את טעמכם האישי, אבל נאמר בזהירות שלא. בשנים האחרונות נצברו כמה וכמה סרטים טובים ופחות טובים שקיבלו מ-Rotten Tomatoes את הציון הנחשק, אולם אחרי שנוספו להם ביקורות נוספות, הציונים ירדו ועודכנו.
סאוואג' איננו הראשון לצלם סרט שמתרחש כולו על מסך (קדמו לו, בין השאר, צמד סרטי האימה "הסר חבר" שמתרחשים שניהם במהלך שיחת סקייפ מרובת משתתפים, ו"חיפוש" - מותחן על אב שמחפש את ביתו הנעדרת, ומציג לכל אורכו מסכי מחשב, טלפון וטלוויזיה). הבמאי רואיין לאחרונה לכתבה לרשת תחנות הרדיו האזוריות NPR, שעסקה בצמיחתה של סוגה קולנועית חדשה בימי הקורונה: אימת-בידוד (Quar-Horror, הלחם של המילים Quarantine ו-Horror), וסיפר על הרעיון לצלם סרט שלם שנראה כאילו הוקלט בשיחת זום: "הייתה לנו בעצם הזדמנות נהדרת להפחיד אנשים עם משהו שהפך לחלק משגרת היומיום שלהם. ככה רבים מאיתנו מתקשרים בחודשים האחרונים".
סאוואג' סיפר כי הצילומים נערכו במשך שלושה חודשים, ובעזרתם של אנשי צוות, בהם מאפרים, עורכים ואפילו פעלולנים שצולמו בסביבות סגורות ובהרכבים מאוד מצומצמים שלא סיכנו את בריאות המשתתפים. כשנשאל אילו אתגרים הוצבו בפניו בצילומים מהסוג הזה, התחיל בכך ששיבח את השחקנים שנאלצו פעמים רבות גם להיות הצלמים על הסט, ואמר "יש לך למשל דמויות שהולכות למטבח או לחדר השינה שלהן, אבל זה לא חדר השינה (של השחקן). זה המטבח של הפעלולן, והוא לבוש בבגדים זהים. הפעלולן יבצע את הפעלול המטורף, ואנחנו נשתמש בקאט סמוי - ואתה חוזר לשחקן האמיתי".