כל מי שאי פעם צפה בנטפליקס כנראה מכיר את הפתיח של החברה, שמופיע בתחילת כל פרק או סרט: לוגו החברה שמופיע כשברקע צליל של "טה דאם" דרמטי. ובזמן שאנשים מעבירים ימים שלמים מול המסך, בטח בתקופה האחרונה, אף אחד לא טרח לבדוק מה עומד מאחורי אותו צליל שהפך לכל כך מזוהה עם המותג. עד עכשיו.
הפודקאסט "Twenty Thousand Hertz" החליט לצלול לעובי הקורה ולחשוף את הסיפור שמאחורי הלוגו. טוד ילין, סגן מנהל חטיבת המוצרים בנטפליקס, התארח בפרק של הפודקאסט וסיפר כי גם באופן פנימי מאחורי הקלעים בחברה, הפתיח מכונה כ"טה דאם". בתור קולנוען לשעבר עם חיבה מיוחד לסאונד, ילין היה זה שהוביל את תהליך היצירה של הפתיח וביקש ליצור צליל מיידי שיקושר לחווית הצפייה בשירות.
האתגר הכי גדול ביצירת הצליל היה קשור לאורך שלו, שכן הוא היה חייב להיות קצר במיוחד. ילין לא רצה משהו שדומה לצלילים של תוכנות מחשב או משחקים, כדי שצופים לא יחשבו על נטפליקס כחברה טכנולוגית אלא כחברת בידור. ילין רצה שהצליל יספר סיפור משל עצמו - בשלוש שניות או פחות.
לצורך כך, הוא גייס את מעצב הסאונד לון בנדר, שזכה בעבר בפרסי האוסקר והבאפט"א עבור עריכת אפקטים של סאונד בסרט "לב אמיץ". ילין נתן לבנדר רשימת מושגים שהוא ביקש שהצליל יעביר, ביניהם: מתח, שחרור, מוזרות ועוד. בנדר יצר בין 20 ל-30 אופציות שונות, ובמשך זמן רב האופציה המובילה הייתה אחת שדומה מאוד ל"טה דאם" של היום, רק עם רעש של עז ברקע. ילין אף זוכר שאהב במיוחד צליל שדומה לקצף של גלי הים. הוא מספר כי לא ממש היה אכפת לו איך הצליל יישמע, אלא רק רצה שהוא יגרום לאנשים להרגיש את אותם דברים.
קבוצת מיקוד שנערכה בנושא קישרה את צליל ה"טה דאם" הראשוני עם מילים כמו "דרמטי", "מעניין", "התחלה" ואפילו "סרט", מבלי שאיש מהמשתתפים יידע במה בדיוק מדובר ומה המטרה. אלא שבסופו של דבר, הייתה זו בתו בת ה-10 של ילין שבחרה את הצליל הנוכחי מתוך 5 אופציות סופיות שהוא התלבט ביניהן. הלוגו הסופי שופץ ובסוף הסאונד נוסף אפקט של "פריחה" - צליל גיטרה של הגיטריסט צ'ארלי קמפנה מ"Formosa Group".
תהליך יצירת הסאונד כולו, אגב, ארך כשנה שלמה. ולפי דבריו של ילין בסוף הפודקאסט, נשמע כי הוא בעיקר שמח שהעז כבר לא חלק ממנו.