עשרות ניצולי שואה נפטרים בישראל מידי יום והם כבר לא יוכלו להעיד עוד בעצמם על שעברו. מה שנותר הוא הזיכרון, העדות שהשאירו וההנצחה. אחת מאותן שורדות היא עדנה שלפק ז"ל, שנולדה בעיירה רמברטוב שבפאתי וורשה והייתה בת ארבע בלבד כשפרצה מלחמת העולם השנייה. כששגיא, נכדה הראשון, נולד ב-1980 החליטה עדנה לכתוב ספר שירי ילדים בחרוזים על חוויותיה - "זכרונות משם... מפי סבתא שאינה מספרת סתם!". כעת, שמונה שנים לאחר פטירתה, הגיעו השירים לאגודת הסטודנטים של בית הספר למוזיקה "רימון", שלא נתננה לקורונה לעצור אותם מלהקליט ולשמר את סיפורה של עדנה.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

"היא רצתה מאוד לספר את הסיפור שלה והיה לה כישרון כתיבה", תיאר בנה שלומי שלפק. "בספר אין תיאורי זוועות, הוא נגיש לילדים ובחייה היו מזמינים אותה ביום הזיכרון לשואה להקריא אותו בבתי ספר. השם אומר הכל - היא עשתה את זה עבור הנכדים וכדי שידעו שסיפור השואה אמיתי ולא סתם".

שנים לאחר מותה של עדנה העבירה נכדתה את ספר השירים לחברתה שלומדת ב"רימון". בבית הספר החליטו להלחין ולבצע שניים מהשירים שכתבה. הסטודנטים שהיו נחושים שלא לאפשר למשבר הקורונה לעכב את מפעל ההנצחה, ביצעו יחד את השירים כל אחד מביתו דרך הזום.

עדנה שלפק, כתבה ספר ילדים על סיפורה בשואה
עדנה שלפק ז"ל | צילום: N12

"השנה בעקבות נגיף הקורונה והגבלות משרד הבריאות, קיבלנו החלטה להפוך את טקס יום השואה לטקס מקוון", סיפר מנו סטרבורבדיס, יו"ר אגודת הסטודנטים של ביה"ס רימון. "כשנתקלנו בסיפורה של עדנה, קיבלנו הזדמנות ובחרנו להנציח את המורשת שלה באמצעות האמנות שלנו - מוזיקה".

"לצערנו, שורדים כמו עדנה הולכים ונעלמים מהעולם", הוסיף, "ועם חלקם נעלם גם סיפורם החשוב כל כך. הספר שכתבה עדנה, והשירים שהופקו בטקס - יישארו כאן לעד ויספרו את הסיפור שלה, גם בעוד שנים ארוכות".

מעילי הצהוב

"אחרי שהגרמנים תפסו את סבא רבא שלי, שהיה חזן העיירה, וגזזו לו לעיני כל את הזקן שלו, הוא ביקש מסבא שלי לצאת ולחפש מסתור", סיפר הבן שלפק. "חצי שנה אחר כך נמצא המחבוא בביאליסטוק, בצפון מזרח פולין, והמשפחה יצאה לדרך. רגע לפני היציאה תפרו לכובע מעילה הצהוב של אמא את דברי הערך - יהלומים ומטבעות".

הספר שכתבה הניצולה עדנה שלפק לנכדיה
ספר שירי הילדים שכתבה עדנה | צילום: N12

השיר הראשון שביצעו הסטודנטים מספר את סיפורו של אותו מעיל צהוב מנקודת מבטה של ילדה. שלפק העיד כי בשנים שבאו אחר כך דברי הערך במעיל הזה הם שהחזיקו את המשפחה בחיים, בכל פעם הם היו מחליפים תכשיט כזה או אחר בכמה פרוסות לחם.

קרונות הרכבת

השיר השני שביצעו בבית הספר מספר על המסע של עדנה ברכבת הבקר. במסגרת הסכם מולטוב-ריבונטרופ שנחתם בין רוסיה הסובייטית והמשטר הנאצי, הרוסים השתלטו על ביאליסטוק והגלו את משפחתה של עדנה למחנות העבודה בסיביר, שם היו אסורים במשך שנתיים עד לשחרורם. השיר "קרונות הרכבת" מתאר מסע של שבועות ארוכים בקרונות בקר למחנות העבודה בסיביר.

לאחר המלחמה עדנה ומשפחתה הגיעו לפריז וניסו להשתקע שם. "הייתה מורה שדאגה להזכיר לאמא שלי בגיל 11 או 12 שיהודים הם טינופת", סיפר הבן שלומי. "היא לחצה על הוריה לעזוב בגלל האנטישמיות, ובסוף 1949 הם הגיעו חסרי כל לנמל חיפה. אמא הצליחה להקים כאן משפחה לתפארת עם שני ילדים וארבעה נכדים ואפילו זכתה לפני מותה שייצרו איתה קשר קרובי משפחה שנותרו בחיים, היא הייתה בטוחה שכולם הושמדו".

יהודה עדר, נשיא בית הספר למוזיקה "רימון": "השנה, התלמידים שלנו ברימון התגייסו כדי לציין את יום השואה בצורה מרגשת - טקס שכולו במתכונת וירטואלית, במסגרתו הם כתבו, הלחינו, הפיקו והקליטו מספר שירים המבוססים על סיפורה האישי של עדנה שלפק ז"ל, כפי שתיארה בספר זכרונות מרגש שכתבה. השירים והקליפים שהפיקו תלמידי רימון, ויבצעו בטקס הוירטואלי, מנציחים בצורה מרגשת וכואבת את סיפורה האישי ויוצא הדופן".

היום ב-12:30 יקיימו הסטודנטים את הטקס עם הקטעים מספרה של שלפק והוא ישודר בדף הפייסבוק "אגודת הסטודנטים של רימון".