אמיר דדון עבר דרך ארוכה ומפרכת עד שהפך לאחד האמנים המושמעים והמצליחים ביותר בישראל. כעת, עשר שנים אחרי שפרץ לתודעה הלאומית, הוא חוזר אל התחנות השונות בחייו שעיצבו והשפיעו עליו ועל היצירה שלו. "אם עושים את הדרך - למרות שהיא קשה ומאתגרת - זה שווה את זה", הוא מבטיח. "אני לא מצליח להאמין שזה קורה, כל כך הרבה אנשים קונים כרטיס ומגיעים להופעות. זה עדיין לא נתפס".

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

כדי להבין איפה באמת הכל התחיל, דדון נוסע לירושלים, לפגוש את החברים הקרובים מהשירות הצבאי - בבית הנשיא. שני ילדיו של נשיא המדינה - רן חברו הקרוב שלחם לצדו בגבעתי וענת, קצינת החינוך של החטיבה -. ידעו מההתחלה כי זה רק עניין של זמן עד שיפרוץ. אין אחד ביחידה שמופתע מזה שדדון נהיה ביג רוקסטאר", מסביר רן. הנשיא ריבלין מסכים -  "דדון כלי, חבל על הזמן. נחמה הייתה צועקת לי כל פעם: "רובי, דדון בטלוויזיה".

שלוש שנות השירות בגבעתי היו לא פשוטות. זכרון המהומות שפרצו בכפר דרום עם פתיחת מנהרות הכותל על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו מלווה את דדון עד היום. "פתאום הבנתי שהמוות מאוד קרוב. אי אפשר לשכוח את זה", הוא מספר. "הלם קרב הוא כמו פצע חלול. זה יכול לבוא אחרי שנתיים, או אחרי שבע שנים או לא לבוא לעולם. הבנתי את כוח הריפוי במוזיקה. כל דבר שיכול למלא את החלל ברגש, במשמעות או באהבה – אני חוטף את זה".

אמיר דדון חוגג עשור לקריירה
דדון יחד עם נשיא המדינה ריבלין | צילום: החדשות 12

אחרי השחרור טייל במזרח, שם פגש את קרן, גרושתו לעתיד ואם שני ילדיו. אחרי שעברו לדירה שכורה בתל אביב, החל לפלס עצמו דרך עם גיטרה ועם מעט מאוד כסף בכיס. את הקרייה התחיל בפיצוציה שמתחת לדירה, בשעות הלילה הקטנות. משם, אחרי אין ספור תחנונים ובקשות, הצליח שכנע את הבעלים של מועדון הבארבי לתת לו להופיע בסוף הערב.

למרות הפיתוי, דדון ויתר על תכניות הריאליטי השונות. "נגיד שהייתי הולך לכוכב נולד ועושה מה שאני עושה ומתפרסם כך או אחרת", הוא מסביר. "אין לי באמת מה לתת אחר כך, אין לי שירים. הבנתי שזו לא באמת הדרך שמתאימה לי". לבסוף, בתום דרך ארוכה ובגיל 34, הצליח לפרוץ. דדון הפך לתגלית השנה של אקו"ם עם השיר "אור גדול". מאז הוא מקבל מקום של כבוד ברשימות ההשמעה עם כל סינגל או אלבום חדש ואף מככב בתיאטרון הבימה. אך למרות ההצלחה, גם היום הוא ממשיך בהתחבטות, בהתלבטות ובחיפוש אחר הדרך שלו. ואם ימצא סוף סוף משמעות, האם יפסיק לכתוב שירים? "יכול להיות. אז בוא נקווה שלא אמצא", הוא משיב.