חבר הכנסת יועז הנדל מכחול לבן עורר בסוף השבוע סערה בעקבות דבריו לעיתון הארץ נגד מה שהוא כינה "הג'ונגל של התרבות הערבית" וההבדלים בין תרבות "הדרבוקות" ל"קונצרטים מווינה".
כולם, כמובן, נורא נגעלו והזדעזעו מהאמירה הזו של הנדל, אבל לדעתי אין משהו יותר אמיתי מהמשפט הזה, אין דבר יותר מזוקק ויפה מאמירה הזו שלו, ובהזדמנות זו, תנו לי לספר לכם משהו על דרבוקות. משהו שכנראה לא רבים יודעים, בטח לא יועז הנדל.
מקורה הגיאוגרפי של הדרבוקה הוא מאזור מצרים, טורקיה וארמניה, אם כי היא הפכה לפופולרית מאוד בכל שוק המוזיקה המזרחית בעוד מדינות רבות ושונות. על פי חוגים אקדמיים, אם אתם מתעקשים, מקורותיה של הדרבוקה נובעים משלושה כלי הקשה שהושמעו בעולם הערבי במהלך ימי הביניים: הדריג', הקובה וקבר.
בנוסף, אלמנטים רבים נוספים מעידים על קיומו של כלי זה כבר במצרים העתיקה כמו גם בממלכת בבל, עם "תופים לשתות" (בערך 1100 לפני הספירה), ואפילו בתרבויות השומריות ובמרכז אסיה שיחקו בכלים דומים. תופים עם צורת הגביע הנוכחית, נמצאו גם בספרד, מימי תקופת "אל אנדלוס", שבמהלכה נשלט האזור הדרומי של המדינה על ידי מוסלמים.
באופן מסורתי, גוף הדרבוקה היה אז עשוי מחומרים כמו חימר, עץ, או מדי פעם אפילו מתכת, והראש היה עשוי מעור דגים או עור עזים שנמתחו על שפתו העליונה. הדרבוקות המודרניות, כמו שאתם בטח יודעים, כבר מיוצרות מגופי מתכת (בדרך כלל מברזל יצוק או אלומיניום) וראשי פלסטיק (סינתטיים).
Said El Artist, מתופף מצרי מפורסם ומי שיצר את צליל השולחן הערבי המודרני, הוא למעשה זה שאחראי על הרמת הדרבוקה מהרחובות ומועדוני הלילה לבתי האופרה המפורסמים אחרי שיצר תזמורת שולחן שמופיעה בכל אולמות הקונצרטים הגדולים של מצרים.
עכשיו, אחרי שהסברתי יפה מאוד מאיפה הגיע הכלי ומה מקורותיו התרבותיים וההיסטוריים, אנסה (בערך) להבין את האמירה של חבר הכנסת הנדל. כאילו, מה ניסית להגיד, מר הנדל?
האם ניסית להגיד שאותם אלה שהגיעו מהקונצרטים בווינה מבינים יותר במוזיקה? שהם תרבותיים יותר? בעלי השכלה גבוהה יותר למרות שכלי ההקשה שלהם הגיעו באיחור מאוד אופנתי לעומת הדרבוקה? שכינור הוא כלי מוזיקלי בעל ערך גדול יותר מהדרבוקה? ובכן, כל הכלים המוזיקליים נולדו שווים, מר הנדל.
אני גדלתי ביפו, ודרבוקה היא חלק גדול מהתרבות שלי, חלק שאני לא מתבייש בו או מסתיר אותו. לדרבוקה יש חלק מאוד גדול במי שאני ומה שאני. דרבוקה היא זו שפתחה את כל עולמי המוזיקלי, ותאמין לי, מר הנדל, הוא לא פחות עשיר מעולמך המוזיקלי. דרך הדרבוקות גיליתי את הקונצרטים הגדולים בעולם ולא רק בווינה. גם את אלו מאיטליה, צרפת וגרמניה.
אתה מבין, מר הנדל? יריית הפתיחה שלי הייתה "הדום דום טאק" הזה שכולם מפחדים להזדהות איתו. הכלי הקדום הזה שהשתמשו בו משחר ההיסטוריה שאתה מתנשא מעליה עם רביעיית המיתרים הווינאים שלך.
הדרבוקה פתחה בפני עולם מטורף שמתחיל במלחין המחונן גינטר פראנץ אוטה, וממנו לדויד לנג העילוי והמושלם שהלחין וכתב לסרטים כמו "נעורים והיפה הגדולה", וגם ננסי עג'ראם שהיא דרבוקות ברבאק, ולא, אני לא מתבייש להגיד שבסופו של יום - מדרבוקות באתי ואל דרבוקות אשוב. כי זה הבית שלי, הבייס שלי, והמקום שבו לראשונה האוזן שלי למדה מה זה צליל.
ולסיום, מר הנדל, סיפור קטן ברשותך: לפני כחודש הלכתי למופע החדש של להקת בת שבע. למופע הזה הלכתי עד היום 3 פעמים בזכות החלקים שבהם הופיעו דרבוקות, והנה אני, הערבי שמגיע מדרבוקה, יושב במעוז האשכנזיות של אלה שמגיעים מהקונצרט מווינה, ונהנה בדיוק כמוהם משילוב הדרבוקה בתוך קודש הקודשים של המחול המודרני בארץ.
אז הנה, מר הנדל, קח לך סרטון של דרבוקה בתוך קונצרט, לא סתם דרבוקה אלא תיפוף של המאסטר: מאייס אילימני, שתראה מה דרבוקה אחת יכולה לעשות בקונצרט, מה דרבוקה אחת יכולה לעשות לעולם.