אין דבר שחשוב לשייקה לוי יותר מחברים. "לא גדלתי עם המשפחה שלי: כשהגעתי לארץ ממצרים, אמא הלכה לתל אביב ואותי לקחו לקיבוץ", הוא מסביר. "את אמא שלי ראיתי פעם ראשונה רק כשהייתי בן תשע. סבתא רצתה להביא אותי לפסח לאמא שלי. זה לא היה חבר לי, התערתי בחברים ונהייתי ילד בר".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
גם הכניסה לעולם הבידור לא הייתה קלה: "התחלנו בלי שיהיה לנו מה לאכול אפילו, הייתי הולך משדרות ירושלים ביפו ברגל עד קולנוע פאר בתל אביב – לא היה כסף לאוטובוסים – אבל עבדנו והייתה חדוות יצירה אדירה", הוא נזכר. "בהופעה הראשונה שעשינו עם התרנגולים בהיכל התרבות, ערב יום העצמאות, היכל התרבות התמוטט. זה תפס כמו אש בשדה קוצים".
מתוך התנרגולים נולד הגשש החיוור. "ידענו שאחרי התוכנית השנייה התרנגולים יסיימו – פאשה פנה אל שלושתנו ושאל: 'מה אתם עושים אחרי זה?'. פולי רצה ללכת לתיאטרון, פולי ואני לא ידענו. הוא אמר 'תישארו יחד'", משתף לוי. בכל שנותיהם יחד, לא פנה לקריירת סולו: "אסור. פאשה לא הרשה לנו גם להתראיין, רק ביחד".
בשנת 1984, נשכרו חברי הגשש לבצע את קמפיין הבחירות של המערך. "הציעו לעשות את הצד השני, לא הסכמנו. כל הקהל היה בטוח שאנחנו הליכוד, כי אנחנו עדות המזרח – אבל לא היו התלבטויות בכלל, אלא אמונה בצדקת הדרך", גילה. "הקהל קיבל את זה. גם בערים הכי ימניות, ראש העיר ישב בשורה הראשונה באמצע".
עד היום לוי עדיין מתגעעע לחברו הטוב פולי, ישראל פוליאקוב. בטקס האשכבה הוא וגברי בנאי, הצלע השלישית בהרכב, שרו לזכרו - עם מיקרופון נוסף, ריק. "היה קשה, אבל אין מה לעשות", הוא מודה. "שלושה מיקרופונים היו צריכים לעמוד. הגשש החיוור הגיע למצב שבו כשהיה נפתח מסך והיו רואים שלושה מיקרופונים, כבר היו מתחילים לצוק. אז פה היו צריכים לעמוד שלושה מיקרופונים, כשאחד חסר".