דמוקרטיה פירושה ביוונית "שלטון העם". זוהי צורת משטר שבה העם קובע כיצד לנהל את המדינה או את הקהילה. עקרונות חשובים במשטר דמוקרטי הם השמירה על כללי הצדק, על חירויות הפרט ועל זכויותיו.
איך זה התחיל?
המשטר הדמוקרטי התחיל באתונה שביוון לפני כ-2,500 שנה. עד אז שלטו בעולם העתיק מלכים, מנהיגי צבא ואנשי דת. שליטים אלה קיבלו החלטות בעצמם, כמו: לצאת למלחמה, לקחת מיסים גבוהים, לחייב את כל הנשים להתלבש בצניעות וכד'. למעשה, הם שלטו בעם באמצעות הכוח.
הדמוקרטיה של אתונה היתה שונה מהדמוקרטיה שאנחנו מכירים היום. אזרחי אתונה לא השתתפו בבחירות, אלא באו בעצמם לאסיפה גדולה שקיבלה החלטות בענייני המדינה.
הדמוקרטיה באתונה היתה גם מאוד חלקית. רק גברים בני 18 שנה ומעלה יכלו להשתתף באסיפת העם. אם הייתם אישה, זר או עבד - לא יכולתם להשתתף באספה. האספה התכנסה 40 פעם בשנה ומשתתפיה בחרו בעלי תפקידים חשובים במדינה ובצבא. כמו כן החליטו באסיפה בעניינים של חוק, תקציב ומסים, מלחמה ושלום. שיטת שלטון זו נקראה "דמוקרטיה ישירה", משום שהאזרחים השתתפו בעצמם בהצבעה על הנושאים השונים.
השלטון הדמוקרטי באתונה היה מיוחד מאוד לתקופה העתיקה. שלטון דמוקרטי במקומות אחרים ובעמים אחרים התחיל בעצם רק לפני בערך 400 שנה. תחילה באנגליה, ואחר כך גם בארה"ב ובצרפת. במדינות אלה התקיימה דמוקרטיה באמצעות בחירות. כלומר – התושבים עצמם לא השתתפו (כמו באתונה) בקבלת ההחלטות, אלא יכלו לבחור נציגים, שינהלו את המדינה בשמם - נשיא, ראש ממשלה, חברי פרלמנט וכדומה.
איך עושים דמוקרטיה?
אם אתם מעוניינים להקים מוסד דמוקרטי (מועצת תלמידים, מועדון חברים וכדומה) ישנם מספר עקרונות שאתם אמורים לקיים. עקרונות אלה משותפים לכל הדמוקרטיות המודרניות:
בבחירות משתתפים כל האזרחים הבוגרים במדינה בלי הבדל דת, גזע או מין. זה נראה אולי מובן מאליו, אבל כדי לקבל זכות הצבעה בבחירות היה על קבוצות שונות ברחבי העולם לנהל מאבק קשה: לדוגמה, רק בשנת 1870 הוענקה זכות הצבעה לאזרחים שחורים בארצות הברית. בשווייץ, מדינה נאורה במרכז אירופה, ניתנה לנשים זכות הצבעה רק בשנת 1971!
עוד עקרונות חשובים
הפרדת רשויות היא עקרון חשוב נוסף: במדינה דמוקרטית ישנה הפרדה בין הגוף המחוקק חוקים (בית נבחרים כמו הכנסת בישראל או הסנאט בארה"ב) לבין הגוף המבצע של השלטון (הממשלה). מוסד נוסף
חשוב מאוד לקיום הדמוקרטיה הוא הרשות השופטת, כלומר כל מערכת בתי המשפט במדינה. בתי המשפט חשובים, משום שהם הכלי שדואג לכך שהחוקים שנקבעים על ידי הכנסת באמת יישמרו.
עקרונות אחרים וחשובים של הדמוקרטיה הם שמירה על זכויות האזרח של כל התושבים, שמירה על חופש הביטוי - כלומר: החופש של כל אדם להביע את דעתו, וגם שמירה על זכויות של המיעוטים במדינה.
כדאי לזכור שגם אם הדמוקרטיה מנסה להיות משטר חופשי, שוויוני וצודק, היא יכולה הרבה פעמים להתקלקל וליצור חוסר צדק נוראי, חוסר שוויון וגזענות קשה. למשל, המפלגה הנאצית עלתה לשלטון בגרמניה ב-1932 על-ידי בחירות דמוקרטיות. רוב העם הגרמני בחר בה. הדוגמא הזאת מבהירה שוב, שכדי שתהיה דמוקרטיה צריך לשמור על כל העקרונות שלה, ולא רק על העקרון של הרוב קובע.
ומה קורה אצלנו?
אזרחי ישראל בוחרים את נציגיהם לכנסת. הבחירה נעשית באמצעות פתקים שעליהם רשומים שמות המפלגות. תפקידם של 120 חברי הכנסת הוא לחוקק חוקים ולפקח על פעילותם של שרי הממשלה. בראש הממשלה עומד נציג המפלגה שקיבלה את מרבית קולות האזרחים.
למרות שהשלטון הנבחר משפיע באופן ישיר על חיי האזרחים, לא כולם ממהרים להצביע. בבחירות לכנסת השמונה-עשרה, בשנת 2009, הצביעו לכנסת ישראל רק 65.2 אחוז מבעלי זכות הבחירה. לשם השוואה, בבחירות לכנסת הראשונה, בשנת 1949, הצביעו יותר מ-80 אחוז מהאזרחים.
בחירות - כולנו עושים אותן כל הזמן
תארו לעצמכם שהכיתה שלכם רוצה לקנות מתנה לתלמיד שעובר לבית ספר אחר. חלק מהתלמידים רוצים לקנות לו ספר, ואחרים רוצים לקנות דיסק. איך מחליטים מה לקנות? עושים אם פעם השתתפתם בהצבעה כזו, דעו לכם שהייתם שותפים לתהליך דמוקרטי של בחירות.
חישבו על מצב שבו "מלכת הכיתה" מחליטה לקנות משהו אחר, בלי להתחשב בדעה של האחרים. מעצבן, נכון? כדאי לזכור שיש מדינות בעולם, מדינות לא דמוקרטיות, שזהו המצב אצלן.
הדמוקרטיה הראשונה בעולם הונהגה ביוון, בעיר אתונה. כל האזרחים נהגו להגיע לאסיפה משותפת ולהחליט יחד על החוקים החדשים שדרושים לחברה. במדינות הגדולות של ימינו השיטה הזו לא קיימת יותר: נסו לדמיין מצב שבו אוספים את כל אזרחי המדינה למקום אחד כדי לקיים אסיפה, ומיד תבינו למה...
הדמוקרטיה של ימינו פועלת לפי שיטת בחירות ייצוגיות. מה זה אומר? שאנחנו, האזרחים הפשוטים, בוחרים לנו מישהו שייצג את הדעה שלנו באסיפת קבלת ההחלטות. אדם אחד הופך להיות נציג של הרבה אנשים שבחרו בו להשמיע את קולם. ואם זה נשמע לכם פשוט, עכשיו מגיע ההסבר המסובך. שנסו מותניים, כרו אוזניים ושימו לב היטב.
איך מתנהלות הבחירות בישראל?
למי מותר להצביע? למי מותר להיבחר? איך מחליטים כמה נציגים ייבחרו מתוך כל מפלגה? התשובות לשאלות אלה נמצאות בעקרונות שעל פיהם מתנהלות הבחירות בישראל. בואו נכיר את העקרונות האלה.
בחירות כלליות
נניח שכל בית הספר שלכם מרוצה מאוד מאחד התלמידים שפועל למען כולם. האם אפשר לבחור אותו גם לכנסת? התשובה היא לא. על פי עקרון הבחירות הכלליות אפשר לבחור רק באזרחים ישראלים שהם בני 21 ומעלה. ובנוסף, ילדים אינם מורשים לבחור. אפשר להתחיל להשתתף בבחירות בגיל 18. וכל מי שהוא בן 18 ומעלה יכול להצביע? גם אסירים ופושעים? תתפלאו, אבל התשובה היא כן. זהו המצב בישראל, אם כי ישנן מדינות שמונעות מחלק מהאסירים להצביע.
היום ברוב המדינות הדמוקרטיות מותר לכל אזרח בוגר להצביע, ולא משנה אם הוא איש או אישה, יהודי או נוצרי או אם הוא שחום עור או בלונדיני. זה אינו דבר מובן מאליו. בארצות הברית ניתנה זכות ההצבעה לשחורים רק בתום מלחמת האזרחים, בסוף המאה ה-19. ובשווייץ, עד שנת 1971, נשים לא הורשו לבחור!
בחירות ארציות
לפי השיטה הקיימת, מדינת ישראל כולה היא אזור בחירות אחד. האזרחים מצביעים בעד מפלגות שונות המתמודדות בכל רחבי המדינה. יש מדינות שבהן מצביעים אזרחים בעד נציגים ממקום מגוריהם. זו השיטה האזורית. כך לדוגמה, אם היו בישראל בחירות אזוריות, היו מתקיימות בחירות נפרדות בכל אזור במדינה והנציגים הנבחרים מכל אזור היו מרכיבים יחד את הכנסת. מדי פעם עולה בישראל הרעיון של בחירות אזוריות. אלה שבעד הרעיון טוענים כי נציג האזור יפעל יותר למען הבוחרים שלו.
בחירות שוות
עיקרון השוויון פירושו שקול (או פתק) של אזרח אחד שווה בדיוק לקול של אזרח אחר. עני שווה לעשיר, גבר שווה לאישה, ולא-משכיל שווה לפרופסור. כאשר נספרים הקולות אי אפשר לדעת מי הצביע מה ולכן הקולות שווים זה לזה.
בחירות חשאיות
האם אפשר להשפיע על הבחירה של האזרחים? ודאי שכן. לפני הבחירות עורכים תעמולה בטלוויזיה, בעיתונים, בשלטי פרסומות ברחובות ועוד. מטרת התעמולה של כל מפלגה היא לשכנע את האזרחים להצביע בעדה. אבל בסופו של דבר, ההצבעה היא אישית ואף אחד לא אמור לדעת מה הצביע כל אזרח. איך מבטיחים את זה?
ביום הבחירות מגיעים המצביעים למרכזי הצבעה ברחבי הארץ וכל אחד מהם נרשם ומקבל מעטפה. הוא נכנס אל מאחורי וילון ובוחר פתק מבין מבחר הפתקים שלפניו. את הפתק שעליו שם המפלגה הוא מכניס למעטפה ואת המעטפה הוא משלשל לתוך קופסת ההצבעה הנקראת "קלפי". בשיטה זו אין אפשרות לדעת באיזה פתק בחר המצביע ואי אפשר להשפיע עליו לבחור דווקא בפתק מסוים. החשאיות מובטחת!
בחירות יחסיות
איך מחליטים בסופו של דבר כמה חברי כנסת יבחרו מכל מפלגה? על פי עקרון היחסיות. עקרון זה קובע שאחוז המצביעים עבור מפלגה מסוימת יקבע כמה חברים ייצגו אותה בכנסת. לדוגמה, אם 20 אחוז מהמצביעים בחרו במפלגה מסוימת, 20 אחוז מחברי הכנסת יהיו מאותה מפלגה. 20 אחוזים מ-120 חברי כנסת פירושו 24 חברים. חישוב של מספר הקולות הדרושים עבור קבלת כסא בכנסת הוא מורכב.
מספר הקולות הזה נקרא "מנדט" ומדובר בממוצע בכמה עשרות אלפי קולות. בימים שאחרי הבחירות, תוכלו לשמוע בתקשורת את השאלה: כמה מנדטים קיבלה כל מפלגה בבחירות? כלומר, כמה חברי כנסת יהיו לה.
בכל מערכת בחירות יש מפלגות שעבורן מצביעים אלפי אנשים, אולם אם המפלגה לא קיבלה לפחות מספר מסוים של קולות, היא לא תוכל להכניס לכנסת חבר מטעמה. על מפלגה כזו נאמר שהיא לא עברה את "אחוז החסימה", כלומר את מינימום הקולות הדרוש.
אחרי שמחשבים כיצד יחולקו ה"מנדטים" בין המפלגות וכיצד תורכב הכנסת, בוחרת הכנסת את ראש הממשלה אבל זה כבר סיפור אחר.
גם ראש קטן הוא קול גדול
אם החזקתם יפה מעמד והבנתם את כל המידע, יכול להיות שעכשיו אתם עייפים ואומרים לעצמכם – מי בכלל צריך את כל הבלגן הזה. ובכן – אתם! בזכות השלטון הדמוקרטי כל אחד ואחד מאיתנו יכול להשפיע על אורח החיים שלנו במדינה. בעוד כמה שנים, כשיגיע תורכם להצביע בבחירות, זיכרו שזו ההזדמנות שלכם להגיד את מה שאתם רוצים שיישמע בארבע השנים הבאות. בשביל זה צריך להתעניין, ללמוד ולהבין. כי בדמוקרטיה - גם לראש הכי קטן, יש קול גדול.