עבור בנימין נתניהו זהו יום של גם וגם: הוא גם מנצח - ראש ממשלה בפעם השלישית, לראשונה אחרי דוד בן גוריון, אבל זהו גם כישלון אישי. הציבור מאס בנתניהו, העניק לו מעט מאוד מנדטים והבהיר לראש הממשלה שהוא לא מקבל את המסרים שביקש להעביר.
נתניהו רץ על סיסמת הבחירות "ראש ממשלה חזק". אבל אם הוא באמת היה ראש ממשלה חזק, היינו רואים את זה גם בקלפי. דווקא בגלל החולשה שלו, החליטו ישראלים רבים להצביע עבור מפלגות אחרות שישפיעו עליו: אלה שרצו אותו קצת יותר ימינה בתחום המדיני בחרו בבנט, אלה שרצו שבאמת יממש את ההבטחה הלא ממומשת לשלו שוויון בנטל הצביעו ללפיד, אלה שרצו שיהיה יותר סוציאל-דמוקרט נתנו את הקול ליחימוביץ'.
את הבחירות האלה אפשר לסכם באמצעות סיסמאות הקמפיין. אלה שרלוונטיות הן אלה שניצחו. למשל, "משהו חדש מתחיל", או "יש עתיד" - בעיקר ליאיר לפיד, ו"שמאלנים הביתה". כן הם הלכו הביתה - גם ללבני וגם למרצ.
והסיסמאות שמעידות על המפסידים הן אלה שהפסידו: "רק לבני תבטיח הסדר מדיני" - עם שישה מנדטים זה כמובן לא רלוונטי, "ראש ממשלה חזק" - אחרי הבחירות האלה את זה באמת אי אפשר לומר, ו"יכול להיות כאן יותר טוב" של יחימוביץ' - אולי, אבל בינתיים זה לא למפלגת העבודה.