היום זה סוף סוף מגיע. במשך שלוש פעמים ביום, בשלושת הערוצים (1, 10 ו-2) תשדירי תעמולת הבחירות, שפעם כל כך חיכינו להם, ישתלטו על מסך הטלוויזיה שלנו למשך שבועיים, עד הבחירות. אלא שמה שהחל כאמצעי יעיל להעברת מסרים, ואפילו הפך לקאלט, איבד מערכו בעידן הניו מדיה ובכל זאת ממשיך להתקיים מבלי עוררין.

כבר בשנת 2006 קבעה השופטת דורית בייניש שאין הצדקה לתשדירי התעמולה. הנתונים מקבלים תמיכה ברורה מנתוני הצפייה. לי-אור אברבך דיווח ב"גלובס" לפני כחודשיים: בעוד שהרייטינג הממוצע של רצועת הבחירות עומד על אחוזים בודדים, נכון לבדוק את הנתונים על-פי חשיפה לתשדירים, כלומר צפייה רצופה של 5 דקות ומעלה. כך, בשנת 2003 68% מהציבור נחשפו לתשדיר אחד לפחות, ירד הנתון בבחירות 2009 לכמחצית מהאוכלוסיה בלבד. רק 40.1% מהציבור הבוגר צפה בעשרה ומעלה, לעומת כ-49% ב-2003 ו-45% ב-2006. כלומר ב-2009, עוד לפני שהרשתות החברתיות שלטו ביד רמה בקמפיינים, 45% מהציבור הישראלי היהודית לא ראו ולו תשדיר אחד בטלוויזיה.

אייל גפון 2 (צילום: עודד קרני)
גפן. מנסים לעשות תשדירים נפיצים שידברו עליהם למחרת בביקורת | צילום: עודד קרני
"כל משטחי הפרסום השתנו, היום יש אוטוסטרדה ענקית שעליה עולים כל העולם והיא ללא תשלום", מסביר במאי הפרסומות הוותיק אייל גפן שעובד במערכת הבחירות הנוכחית עם "עם שלם", "הכל הפך להיות שקוף ואין אפשרות לחרטט או למכור לוקשים, הכל חי ונושם באותו רגע והאנשים שעושים תשדירים צריכים לעזוב את ההסברה ולהתעסק בתעמולה, כלומר לא נכנסים להסברים, תעמולה זה לייצר בחצי רגע סביבת הקשבה טובה ומסר שלא צריך לחשוב עליו יותר מדי. והתקשורת תקח את זה ותגלגל את זה הלאה, זה מה שעושה אובמה. הקמפיין שלו היה בשביל התקשורת.

"זה נכון שכל הפוליטיקאים רוצים לדבר, אבל כיום אפשר לנהל שיח ברשת, לא צריך שום מנוע עזר, כי את כל מה שיש להם להגיד הם כבר אמרו, שלושה חודשים הם לא סותמים את הפה לרגע, מה כבר אפשר לחדש. האנשים של אובמה הבינו את זה ועשו תשדירים אמוציונאלים, שעשו מאסז' למרכז הרגש כדי שהתקשורת תקרע, אתה שותל זרעי תקווה עם מוסיקה ותמונות שמנגנות על רגש. אם אתה מבין את זה, ועושה תשדיר מספיק נפיץ, הביקורת למחרת תתעסק בתשדיר שלך וזה מה שאני מנסה לעשות"

הקמפיין כבר לא קורה בטלוויזיה

הפרסומאי הדר גולדמן טוען שיש לחלק לשתיים את השאלה האם תשדירי הבחירות עדיין רלוונטיים: "מבחינת המחיר, האם זה משתלם זו שאלה שבאה מתחום הכסף. שווה בהחלט להשקיע את הכסף בקמפיין וידאו כי אם פעם היית יכולה לשדר את העבודה שעשית רק בטלוויזיה, היום אתה משדר בכל הצינורות האפשריים, הטלוויזיה, האינטרנט והמדיות החברתיות. מהבחינה הזאת, האם משתלם להפיק תשדיר התשובה היא, היום יותר מתמיד. 

פרסומאי הדר גולדמן (צילום: חדשות 2)
"היום השיחה היא הרבה יותר אינטראקטיבית". גולדמן | צילום: חדשות 2
"מנגד, האם שווה לקחת את המדיה בטלוויזיה לטובת הקמפיין? התשובה היא שערכה הולך ופוחת בצורה דרמטית. ההרגל הישן ששבועיים לפני אני עולה לקמפין טלוויזיה ומדבר אליך הבוחר ומנסה להשפיע על דעתך התחלף לארבעה חודשים לפני, ולא פעם ביום אלא כל דקה ואני מדבר איתך ולא אליך. אני משוחח איתך בצורה אינטראקטיבית, כל טוקבק, כל תגובה, כל אמירה זה הכל קמפיין, יכול להיות שעמוד ענן זה קמפיין, יכול להיות שהסיום המהיר שלו זה קמפיין. הכל חלק ממאמצים לבנות את המותג שלי ולייצר העדפה".

"בוודאי שיש טעם להמשיך את התשדירים האלו", מוסיף גפן, "ראשית זה מפרנס אותנו. שנית יש בהחלט טעם לשיח, הוא אמנם משתנה ומקבל צורה אחרת, אבל עדיין יש ציבור שיושב בית וצופה בתשדירים הללו ויש פוליטיקאים שרוצים להבטיח לו הבטחות. חייבים לייצר קורלציה לדבר הזה, הציבור מקשיב לרדיו ולעיתונות ולשלטים, המדיות אותן מדיות, רק אופי השיח נעשה מתוחכם יותר".

משכנעים את המשוכנע

ומה עם המחיר, בעוד המסר הבולט ביותר בקמפיינים של המפלגות השנה הוא צדק חברתי, והקלה על מעמד הביניים, לפי ההערכות, מדובר בכ-247 מיליון שקלים המושקעים במסעות התעמולה המלווים את הבחירות השנה. עם זאת, מרבית התקציב מושקע דווקא בשילוט ובמודעות בעיתונים. תשדירי הבחירות הטלוויזינים חפים מתשלום על זמן אוויר. "הז'רגון הישראלי הוא תעשה לי בזול", אומר גפן, "עם זאת, התקציבים בסך הכל די גדולים. אני מעריך שמפלגה כמו הליכוד משקיעה 20 מיליון שקלים בכל הקמפיין והעבודה משהו כמו 10 מיליון. הכסף מתחלק מצד אחד להפקת הסרטון, אבל עיקר התקציב הולך על מה שנקרא זמן אוויר, מודעות, עמודים, וכו. בחו"ל המפלגות יכולות לקנות גם את זמן האוויר בטלוויזיה ולבחור מתי לשים את התשדירים ויש לזה משמעות. פה הרעיון המרכזי משמעם, כמות התשדירים מאוד גדולה אבל הפרינציפ הוא אותו פרינציפ"

בניגוד לאחינו באירופה ובארצות הברית, הצרכן הישראלי, על פי מחקרים, בהחלט לא זקוק לתשדירים הללו, שכן הוא בין כה מכור לחדשות ואקטואליה ועוקב אחר המתרחש כמעט בכל שעות היממה. מה שלמעשה אומר שההישג האופטימלי של התשדירים הללו הוא לא יותר מלשכנע את המשוכנע.

"איזו סיבה יש היום להוציא מהבית יהודי או יהודיה צעירה אם מראש התוצאה ידועה, מה פתאום שאני אקנה כרטיס למשחק שהתוצאה שלו ידועה", אומר גולדמן, "בישראל יודעים לעשות תכניות ריאלטי אבל את הריאטלי הפשוט הזה, כמו שפרס אומר, לא יודעים לעשות. אני חושב שהשנה האטסטרגיות מאוד משעעמות ולא מאתגרות וכולם משחקים משחק הגנתי.

"המשימה המרכזית כרגע תהיה להוציא את הבוחר מהבית ואני חושב שלא עובדים שם מספיק. אנחנו מבינים שהמטרה של מפלגת השלטון היא שיבואו כמה שפחות מצביעים, כי ככל שפחות אנשים מצביעים הצבעת מחאה ובאים מתוך רצון לשנות, כך סיכוייו של מי שמוביל את השלטון להבחר גבוהים. אז מה הם ירדו מ-42 ל-35 מנדטים, עדיין ביבי שבועיים לפני הבחירות בתחושה של 100 אחוז ביטחון לראשות ממשלה וכולנו כך.  שלי יחימוביץ' רק שלשום באה ושמה כותרת מעל הראש 'אני לא אשב בממשלה של נתניהו' אבל בסוף כולם ינהרו לשם ולכן אני לא מקאה בבוחר ואני צופה אחוזי הצבעה נמוכים".

בוא נחזור לתעמולה, יש ירידה באחוזי הצפיה של התשדירים האלו, מדוע הם ממשיכים בלי עוררין?
"יש גם ירידה ברמת השפיות בישראל, יש ירידה ברמת החיים בישראל, אז מה. יום אחד נתכתב עם המציאות ולא מה שאנחנו חושבים שהמציאות. אובמה נבחר למרות שהוא שחור, בזכות הדיגיטל. הלוואי שאובמה יסיים בארה"ב ויבוא לרוץ פה. זה נכון שלערוצים המסחריים זה לא משתלם, פוקס או שטראוס משלמים יותר על דקת זמן אוויר מאשר ביבי וזיבי, אז זה לא מסחרי וזה מבאס את הצופים, לא מגניב ובעיקר צפוי, בקיצור צריך לדעת איך לעבור את השבועיים האלה, אני ממליץ על תאילנד".

ולמי שמתגעגע, הנה כמה תשדירים שאי אפשר לשכוח: