"זהו שחר של יום חדש", הצהיר אהוד ברק מעל הבמה בכיכר רבין, לאחר שנבחר במאי 1999 לראשות הממשלה בפער גדול והביס את יריבו מהליכוד, ראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו. זו הייתה מערכת הבחירות האחרונה לכנסת שבה בחרו בשני פתקים - גם מועמד לראשות הממשלה וגם מפלגה. שיטת הבחירה הזו הזניקה את ש"ס בראשותו של אריה דרעי להישג של 17 מנדטים, אבל גם גרמה לאי-יציבות פוליטית גדולה - שסיימה את כהונת ממשלת ברק כעבור פחות משנתיים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מערכת הבחירות של 1999 איגדה בתוכה שתי מערכות בחירות בפועל: אחת לתפקיד ראש הממשלה, ואחרת לכנסת. על תפקיד ראש הממשלה התמודדו שלושה: ראש הממשלה המכהן מטעם הליכוד בנימין נתניהו, יושב-ראש העבודה (שבהמשך הפכה ל"ישראל אחת") אהוד ברק ויושב-ראש מפלגת המרכז, יצחק מרדכי. בין שניים משלושת המועמדים נערך עימות בשידור חי - העימות האחרון שנערך בין מועמדים לראשות ממשלה בישראל עד ימינו, שחלקים גדולים ממנו עסקו באמינותו האישית של נתניהו - שהוטלה בספק. אהוד ברק שבסופו של דבר ניצח בבחירות, נמנע מלהופיע לעימות, מרדכי, נתניהו והמראיין ניסים משעל ישבו כשלצידם נותר כיסא ריק.
מרדכי, יצא מחוזק מן העימות, אך החליט לפרוש מריצה לראשות הממשלה יממה לפני ההליכה לקלפיות - ובכך הגדיל את סיכויי הזכייה של ברק, שהפך לראש הממשלה עם 56% מקולות הבוחרים.
לאחר שהפסיד במירוץ לראשות הממשלה, הודיע נתניהו על פרישתו מהחיים הפוליטיים. את הממשלה בראשות ברק שהוקמה לאחר הבחירות, הרכיבו הרשימה שבראשה עמד, "ישראל אחת", שזכתה ב-26 מנדטים, ש"ס בראשות דרעי שהגיעה להישג השיא שלה עם 17 מנדטים, המפד"ל ומרצ בראשות יוסי שריד, שזכתה אז בלא פחות מ-10 מנדטים. מפלגתה של אשת העסקים פנינה רוזנבלום שהתמודדה לראשונה בבחירות, הייתה קרובה מאוד לעבור את אחוז החסימה.