"אמרו לי שכנכה צה"ל עדיף לי לעבור לאוניברסיטה אחרת": המאבק של הסטודנטים בטכניון

שנת הלימודים האקדמית שנפתחת השבוע הייתה אמורה להוות עבור עשרות נכי צה"ל והלומי קרב סמל לחזרה לשגרה ולמסלול השיקום. אלא שעבור הסטודנטים הלומדים בטכניון, המעבר משדה הקרב לספסל הלימודים הפך למאבק מתיש מול מה שהם מגדירים כאטימות ממסדית. בעוד מוסדות אקדמיים אחרים בישראל גיבשו מתווים המעניקים מעטפת תמיכה רחבה לנפגעי המלחמה, בטכניון מתעקשים על מודל של מענה פרטני - כזה שלטענת הסטודנטים גוזר עליהם מסע של חשיפה עצמית כואבת בכל פעם מחדש.

"אני פשוט לא יכול לתפקד כמו סטודנט אחר"

"לא באנו לאוניברסיטה עם מום מולד, אנחנו נפצענו במלחמה למען המדינה", אומר ל-N12 ליאור לוי (31), סטודנט הלום קרב ממלחמת "צוק איתן" שמוביל את קבוצת המאבק. לוי, שהיה אמור להתחיל שנה רביעית בהנדסת תעשייה וניהול, ייאלץ לסיים השנה את דרכו בטכניון, לאחר שכבר קיבל התראה על סיום לימודים והובהר לו שהוא יודח. "במשך שלוש שנים נלחמתי מולם והבנתי שבזמן שאני סטודנט כבר לא יקרה השינוי. הפסדתי מועדי מבחנים בגלל לילות לבנים, אזעקות וטיפולים פסיכיאטריים. הייתי צריך להיחשף שוב ושוב עם הפציעה שלי בפני מרצים כדי לקבל התחשבות", הוא אומר.

בקשותיו למועדים מיוחדים למבחנים נדחו, וכך גם בקשותיו לקבל התאמות אחרות, כמו דחייה בהגשת מטלות וגישה להקלטות השיעורים. "רבים מאיתנו פספסו מועד אחד של מבחן בגלל אשפוז או צורך להגיע לבית מאזן, ואתה לא זכאי לקבל מועד מיוחד כי אתה לא נחשב מילואימניק. ככה גם הייתי צריך להסביר למרצים בזמן "עם כלביא" למה אני לא יכול להגיש מטלה בזמן, כפוסט טראומטי, כי אני פשוט לא יכול לתפקד כמו כל סטודנט אחר. כשמטוס קרב טס מעל חיפה, סטודנטים אחרים לא שומעים את זה, וגם הרכזת הנגישות לא, אבל אנחנו כן, אנחנו חיים את זה. המלחמה שלנו היא מלחמה שלא נגמרה".

הקושי לתפקד כסטודנט הלום קרב בלימודים ותחושה של אטימות מול המערכת, התבטא בציונים נמוכים. "אתה מוצא את עצמך לא יכול להביא את עצמך לידי ביטוי כסטודנט, בגלל פציעה שנכפתה עליך. פצועי צה"ל הם אוכלוסייה פגיעה, בעיקר בזמנים של מלחמה, ומגיע לנו שהמדינה תחזיר לנו בחזרה ושנוכל לשקם את עצמנו. לא ביקשנו משהו שבטכניון לא יכולים לתת".

"מילואימניק שלא משתחרר לעולם"

הבעיה שמובילה הקבוצה חושפת כשל מערכתי: בעוד שהוועדים של ראשי האוניברסיטאות והמכללות גיבשו מתווה אחיד למילואימניקים - כלומר למי ששירתו מספר ימי מילואים מסוים בסמסטר, שכולל הקלטות, מועדים מיוחדים ופטורים מנקודות זכות, מילואימניק שנפצע אינו זכאי עוד למתווה הזה ברגע שאינו מגויס במהלך הסמסטר - והוא עובר למעמד של נכה צה"ל. "אותו מילואימניק שנפצע חוזר לתואר ומגלה שאין לו אבא ואימא", מסביר לוי. "מה שלא מבינים בטכניון, זה שנכה צה"ל הוא מילואימניק שלא משתחרר אף פעם. כשהצבא במלחמה - גם אנחנו".

מציאות זו נובעת מהיעדר הנחיה גורפת בנושא. במועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) מסרו בנושא כי קיים קושי לגבש מתווה רוחבי אחיד לאוכלוסייה של כלל נכי צה"ל והפוסט טראומטיים, ולכן מקודם מענה של "חליפה אישית" לכל סטודנט. כתוצאה מכך, כ-2,500 סטודנטים נכי צה"ל שאמורים להמשיך השנה את לימודים, לפי נתונים של משרד הביטחון - נתקלים במציאות אבסורדית שבה כל מוסד מעניק זכויות שונות: מבדיקת N12 עולה כי בעוד מוסדות כמו אוניברסיטת תל אביב, חיפה והמכללה למינהל מעניקים לנכי צה"ל (בתל אביב לנכי צה"ל מחרבות ברזל ספציפית) הקלטות שיעורים ומועדים מיוחדים, בטכניון ובמוסדות נוספים נצמדים למענה פרטני בלבד.

"אמרו לי שעדיף לי לעבור מוסד"

רותם (שם בדוי), הלום קרב מ"חרבות ברזל" הלומד בטכניון, מעיד כי עובדת סוציאלית באגף השיקום אמרה לו במפורש שעדיף לו כנכה צה"ל לעבור ללמוד במוסד אחר: "אני מרגיש שבטכניון כל יום אני מגיע לקצה, שאני יותר נכה מאשר סטודנט", הוא אומר ל-N12. "ביקשתי הקלטות לשיעורים כי אני לא מסוגל לשבת בחדר סגור עם מאות אנשים. הם אומרים לי שאין דבר כזה. ביקשתי חדר פרטי לפחות שאוכל להגיע אליו לצפות בשיעורים, כי קשה לי להיות במקום שבו יש מי שדובר ערבית. לא הסכימו. באגף השיקום אמרו לי שיותר קל להם לפנות לאוניברסיטת תל אביב בדרישות כאלה מאשר לטכניון. אני צריך לשנות את כל החיים שלי כי אין במקום שאני לומד בו נגישות?!" הוא שואל.

"בגלל המצב הזה יש רכיבים מהציון שאני צריך לוותר עליהם. למשל, נקודות על נוכחות בשיעורים. אפילו דברים בסיסיים כמו חנייה - אמרו לי שאני יכול לחנות רק בחניית נכים. אם אין מקום - אין לי איפה לחנות. הייתי צריך להילחם על לקבל שיעורים פרטיים. כל דבר זה מלחמה, אני כבר לא יכול יותר".

רותם אמור להתחיל את שנת הלימודים היום ולא יודע אם יצליח להגיע. "אני מרגיש שאני קורס וזה פוגע בבריאות שלי ובשיקום שלי. אפילו כלב שירות, שצריך סדנה כדי לקבל אותו - אמרו לי בטכניון, תדחה את הסדנה, הלימודים קודם. הטכניון יודע לעשות את זה, לתת הקלטות לשיעורים, אבל הם משחקים אותה ראש קטן. מה אני כבר מבקש? לחזור לחיות, להשתקם. אני באמת רוצה להיות כמו כל סטודנט אחר אבל חייב את ההתאמות האלה, אז למה צריך להילחם בי כל כך? כשהמדינה ביקשה - אני נתתי הכול. איך אני יכול להגיע לכל השיעורים אם יש לי 8 טיפולים בשבוע?"

"אתה לא נראה נכה"

שי, סטודנט להנדסת מכונות בטכניון שיחל השבוע שנה רביעית, הוא נכה צה"ל שנפצע בגבו לפני כעשור במהלך שירותו כלוחם, אך בשל כאבים מטופל כיום בקנאביס רפואי. גם הוא מתאר את הקשיים מול הטכניון בקבלת התאמות כנכה: "כשאתה פונה לרכזת נגישות, למשל הייתי צריך תוספת זמן במבחנים, היא אומרת לך אתה צריך להראות לי מסמכים מרופא עדכניים. אבל אני אומר לה כתוב במפורש שאני נכה לצמיתות, והינה מסמך מלפני איקס זמן שמראה שאני תלוי בקנאביס רפואי כי אני לא מגיב לטפולים. היא אומרת לי אתה לא נכה לצמיתות", דבר אחר שהוא מתקשה איתו זה האכיפה של מקומות הישיבה לנכים. "בכל כיתות הלימוד יש מקומות ייעודיים לנכים, והכניסה לשם נגישה. אבל זה לא מעניין אף סטודנט, ולא מעט פעמים הייתי צריך לדרוש את המקום שלי ונאמרו לי משפטים כמו 'אתה לא נראה נכה'. וכשאתה פונה למרצה - הם לא אומרים להם לקום".

גם הוא מלין על עניין ההקלטות. "עם הפציעה הזו כל יום אתה קם אחרת. יום אחד אתה יכול להיות בסדר ויום אחר עם כאבים או לא יכול לקום מהמיטה, כמו משותק, כי הרגל שלך פתאום לא מגיבה. זה יוצר מצב של חוסר שוויון, כי אני לא יכול לקבל אותו יחס שסטודנט אחר יכול להגיע כל יום. וכל פעם מחדש צריך להסביר למרצים את הבעיה. וכשאתה מסביר אתה מרגיש אטימות וחוסר יכולת שלהם להבין את המצב".

מה הציפייה שלך מהטכניון?

"שהמרצים יגלו פתיחות, לא כל סטודנט בא ושולף אני נכה. אני מצפה שכשהם שומעים את המילים נכה צה"ל, הזווית של איך שמסתכלים עלינו תהיה קצת שונה מאיך שהם מסתכלים על סטודנט רגיל".

הקבוצה שאותה מוביל לוי נפגשה גם עם דקן הסטודנטים בשנת הלימודים הקודמת אך ללא הועיל, מבחינת הבקשות הקונקרטיות שלהם, להשוות את תנאיהם לאלה של המילואימניקים. "השוני שלי בתפקוד, כהלום קרב בזמן מלחמה, לא שונה בהרבה ממי שעשה מילואים 60 יום בסמסטר", אומר לוי. "ניסינו להשיג איתו עוד פגישה אחרי הפגישה ההיא ועד היום זה לא קרה".

בהקשר לכך מהטכניון נמסר לנו כי אכן התקיימו פגישות של ההנהלה עם נציגי קבוצת הסטודנטים, ושכמענה לנושאים שעלו בשיח הורחב מערך התמיכה שלהם ונוספו התאמות אקדמיות ייחודיות - עם זאת, הם לא פירטו אילו התאמות בתגובתם.

"התאמות הן לא פריווילגיה"

כחלק מהמאבק שלהם פנתה קבוצת הסטודנטים לפורום יהלומי קרב ולמכון ירושלים לצדק, שמייצג אותם מול הטכניון. "התאמות נגישות אינן הטבה או פריווילגיה, אלא הדרך לאפשר לאדם עם מוגבלות ללמוד ולהיבחן באופן שוויוני", אומר עו"ד גיא אקוקה, ממכון ירושלים לצדק, המייצג את הסטודנטים. "ההתנהלות הזו מעלה חשש ממשי לפגיעה בזכויותיהם של הסטודנטים הפצועים ובחובות המוטלות על מוסד אקדמי מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לא ייתכן שפצוע פוסט-טראומטי יידרש בכל פעם מחדש לחשוף את סיפור הפציעה שלו בפני מרצה אחר, לפתוח את הפצע מחדש ולקוות שיזכה להתחשבות. הזכות לשוויון משמעותה שהסטודנט יוכל ללמוד ולהשלים את התואר כמו כל אדם אחר, והמוסד האקדמי הוא שנדרש לבצע את ההתאמות הנדרשות כדי לאפשר זאת". אקוקה מזהיר כי אם הטכניון לא ישנה מהתנהלותו - הם לא יהססו גם לפנות לבית המשפט בנושא.

דב וירש, יו"ר פורום יהלומי קרב, מוסיף: "כבר תקופה ארוכה שאנחנו מקבלים פניות רבות מפצועי צה"ל שנאלצים להיאבק על הזכות הבסיסית ללמוד ולהיבחן בתנאים המותאמים למצבם. הגיע הזמן שהטכניון יבין שפגיעה נפשית היא מגבלה לכל דבר ועניין, גם כשלא רואים אותה. לא ייתכן שמי שנפצעו בגופם ובנפשם למען המדינה ייאלצו להילחם שוב, הפעם על הזכות להשכלה גבוהה. שוויון אמיתי אינו מתן תנאים זהים לכולם, אלא מתן ההתאמות הנדרשות כדי שלכולם תהיה הזדמנות שווה להצליח. פצועי צה"ל זקוקים למתווה ברור ואחיד, לא לטובות אישיות. השכלה היא חלק מהשיקום ואסור שתהפוך למכשול נוסף בדרך אליו".

התגובה של הטכניון:

הטכניון מוקיר ומחבק את כלל הסטודנטיות והסטודנטים ששירתו ומשרתים את מדינת ישראל במילואים ובמיוחד את אלה הנושאים עמם פגיעות פיזיות או נפשיות כתוצאה משירותם. אנו שומעים ומכבדים את תחושת הקושי שעליה מצביעים חלק מהסטודנטים, ומחויבים להמשיך לעשות ככל יכולתנו כדי לאפשר להם להשתלב, להתקדם ולהצליח בלימודיהם.

בשלוש השנים האחרונות סייעו מרכז התמיכה והשירות הפסיכולוגי בטכניון למאות סטודנטים וסטודנטיות משרתי מילואים ששבו משדה הקרב אחרים משיצאו. גם קבוצת הסטודנטים המדוברת קיבלה ליווי מקצועי צמוד והתאמות אקדמיות מיוחדות.

במהלך השנה האחנה התקיימו מספר מפגשים של הנהלת הטכניון, ובפרט דקן הסטודנטים ודקן לימודי הסמכה עם נציגי קבוצת הסטודנטים. וכמענה לנושאים שעלו בשיח הורחב מערך התמיכה שלנו, העובד במקצועיות, במסירות ובעומס רב, ונוספו התאמות אקדמיות ייחודיות. בימים אלה אנו מקדמים מסגרת מוסדית רחבה יותר למתן תמיכה אקדמית לסטודנטים המתמודדים עם מצבים רפואיים ונפשיים מורכבים. לאחרונה גם צורפו לצוות המטפל בקשיים הלימודיים פסיכולוגית קלינית ופסיכולוגית שיקומית, לצורך ליווי מקצועי ופרטני.

ניסיון העבר מלמד שאין פתרון אחיד המתאים לכולם. פוסט-טראומה, פציעה פיזית או קושי נפשי משפיעים באופן שונה על כל אחת ואחד, ולכן ההתאמות נבנות באופן פרטני, מקצועי ויסודי, בהתאם לצרכים הייחודיים של כל סטודנט. המטרה היא לספק לכל אחת ואחד מהם את התנאים שיסייעו להם לסיים את התואר ולהגיע להישגים האקדמיים הנדרשים.

ההתאמות הניתנות למשרתי המילואים נועדו בראש ובראשונה לתת מענה להיעדרות כפויה מהלימודים עקב ימי שירות פעיל. זוהי מציאות שונה מהתמודדות מתמשכת עם פגיעה רפואית, פיזית או נפשית, ולכן גם אופן המענה נוטה להיות שונה. אין בכך כדי להפחית מהמחויבות לסטודנטים שנפגעו במהלך שירותם. להפך, במקרים אלה נדרש לעיתים מענה נרחב, ממושך ומותאם יותר, הכולל התאמות בבחינות, גמישות אקדמית, סיוע בהשלמת חומר, שיעורי עזר, מלגות, סיוע בדיור מותאם וליווי אישי.

מתוקף חובתנו לשמירה על פרטיות איננו יכולים להתייחס בתקשורת למקרים אישיים של הסטודנטים שלנו, אך כל פנייה נבחנת לגופה מתוך מחויבות עמוקה, ואנו ממשיכים לעבוד יחד עם הסטודנטים כדי לשפר את המענה הפרטני, לצמצם חסמים ולהבטיח שמי שנושאים עמם את השלכות שירותם למדינה יקבלו בטכניון יחס חם, מקצועי, אישי ומכבד שיאפשר להם למצות את יכולותיהם.