תעשייה של מיליארדים: ההתמכרות של בנות הנוער ששינתה את חוקי שבוע הספר

המתחם הגדול ביותר בשבוע הספר בתל אביב הוא כבר מזמן לא זה של ספרי השירה או הפרוזה הקלאסית. מי שיסתובב בין הדוכנים יגלה שהממלכה האמיתית שייכת לרומנטיקה. "אני חושבת ששנה הבאה אנחנו נצטרך לפתוח עוד אזור," אומרת מיקי צ'סלה, מנכ"לית התאחדות הוצאות הספרים, "שנה שעברה פתחנו אזור נוסף. כל פעם אומרים שזה טרנד שיחלוף, זה לא חולף".

המחזה במתחם הרומנטיקה נראה לעיתים כמו פשיטה על מחסן יותר מאשר ביקור ביריד ספרים. בנות צעירות, נערות וגם נשים בוגרות מגיעות מצוידות במזוודות ריקות, וממלאות אותן עד אפס מקום. "רואים פה בנות מגיעות עם מזוודות ריקות, טרולי ריקות, וממלאות אותן בספרים," מתארת צ'סלה. מדובר בתעשייה שפורחת מתחת לרדאר של המיינסטרים הספרותי, אבל כובשת את השטח ואת הלבבות של הקוראות הצעירות.

"סמאט" – אסקפיזם של פתיחות מינית

המונח "רומנטיקה" הוא אולי מילה עדינה למה שקורה בין הדפים האלו. בשפת האינסטגרם והטיקטוק, הז'אנר מכונה "סמאט" (Smut). מדובר בספרות הכוללת סצנות מיניות גרפיות מאוד, אסקפיזם טהור של פתיחות מינית המשלב עלילה לצד פנטזיה. תת-הז'אנר המוביל כרגע הוא ה"רומנטזי" - שילוב של רומנטיקה ופנטזיה. "זה מה שמדובר כרגע, וואו," סיפרה הקוראת סיאל. "אני מאוד אוהבת לראות איך החיבור של הזוג בקשר האינטימי שלהם מתקדם, איך הם מכירים גם אחד את השני באינטימיות שלהם".

הז'אנר הזה חוצה גילים, אבל המנוע העיקרי שלו הן הנערות והמשפיעניות שמשווקות אותו, המכונות "בוקטוקריות". הן לא מוכרות מוצרי טיפוח או איפור, אלא סדרות ארוכות של ספרים. נועה (18) מכפר סבא, היא אחת הבוקטוקריות הראשונות בישראל. עבורה, ספר פנטזיה טוב הוא מסע רגשי עוצמתי. "כשקראתי דואט פנטזיה מסויים לא הפסקתי לבכות ולצחוק, וזה באמת אחד הספרים שהעבירו אותי הכי הרבה מסע בחיים האלה," היא פירטה.

הכול התחיל בקורונה ומסתיים בטיקטוק

הטרנד הזה, שהיום שווה מיליארדים ברחבי העולם, התחיל לצבור תאוצה משמעותית בתקופת הקורונה. "הכול התחיל בקורונה," מסבירה הילה רגב, חוקרת ומרצה על תרבות הדיגיטל. "נסגרנו מול מסכים, גידלנו עציצים וקראנו ספרים. אז אנחנו ממש רואים את הנהירה של בנות הנוער הצעירות לדבר הזה". הנערות, מתחילות להעביר את התכנים שבספרים ברשתות החברתיות בצורה נגישה ומעניינת דבר שסוחף רבים לטרנד הזה. הבנות הצעירות גם קונות את הספר, את המרצ'נדייז, וחשוב להן מאוד המפגש האישי עם הסופרת.

הסופרות עצמן משתפות פעולה באופן מלא עם הקהילה. הן נגישות מאוד ברשתות החברתיות, מתחזקות עמודי אינסטגרם וטיקטוק פעילים, מתכתבות עם הקוראות ואפילו משלבות אותן בהתפתחות העלילה. "את נותנת את זה לבנות נוער, את נותנת להן תחושה שהן נראות, נותנת להן חומר שהוא קצת אסור, קצת סקסי ובום - זה מתפוצץ," מסבירה רגב. נערות צעירות מאוד, בנות 13 ו-14, מעלות המלצות בצורה אטרקטיבית וסוציאלית - ובכך מניעות את השוק בעוצמה אדירה.

מביתא ועד אמזון: התעשייה שמאחורי הספרים

חלק מהקוראות הצעירות לוקחות את המעורבות צעד אחד קדימה ומשמשות כ"קוראות ביתא" - קריאה במהלך תהליך הכתיבה ונותנות הערות לסופרת. "כל סופרת צריכה לשמוע מה אנשים חושבים כדי לדעת מה לכתוב", אומרת נועה. לעיתים ההערות נוגעות לדיוק בפרטים, כמו סופרות ישראליות שכותבות על ניו יורק "ורואים שהן בחיים לא היו בניו יורק".

הפופולריות של הז'אנר אינה תופעה ישראלית בלבד. ספרים שמגיעים כמארזים או כסדרות בהמשכים מבוקשים מאוד מעבר לים. לאחרונה, סדרת "מחוץ לקמפוס", אחת המצליחות בז'אנר שמכרה יותר מ-25 מיליון עותקים בעשרות שפות, הפכה לסדרה הנצפית ביותר של השנה באמזון. ההתמכרות הזו גורמת לנערות להחליט שהן "פשוט לא הולכות לישון" עד שיסיימו את הספר.

הדילמה של ההורים: ברכה או דאגה?

עבור ההורים, התופעה הזו מעלה שאלות מורכבות. מצד אחד, השמחה על כך שהילדים קוראים ספרים בעולם של מסכים היא גדולה. "אנחנו מברכים על זה שהיא קוראת ספרים, היא מתחברת, והיא ממש, כמעט כל שבת מסיימת ספר, ואנחנו לא עומדים בקצב," אומר אב שהגיע לשבוע הספר כדי לסחוב את הטרולי של בתו. "היא חודש שלם יושבת לי על זה ביומן שנוסעים לשבוע הספר, מעבר לזה שנשבר לנו קצת הגב".

מצד שני, התוכן המיני המפורש מעורר דאגה. "האם ההורים צריכים לדאוג? זו שאלה מורכבת," אומרת מומחית. "קודם כול, כן. חלק מהספרים שם לא מותאמים לגילים צעירים. הם לא מותאמים לנערות צעירות שעוד לא התנסו במערכת יחסים רומנטית, בטח שלא במערכת יחסים מינית". החשש הוא שהספרים ייצרו תמונה מעוותת של מערכות יחסים, במיוחד כשמדובר בז'אנרים כמו "ספרי מאפיה" או יחסי טאבו.

"כשקראתי, שאלתי את אימא אם זה הגיוני"

נועה, מצדה, מספרת שהיא שיתפה את אימה מהרגע הראשון. "בפעם הראשונה גם שקראתי ספר רומנטי, באתי לשאול אותה אם זה הגיוני הדברים שהם אומרים, כי אני לא הבנתי. בואי, ילדה בת... כמה הייתי? 14". היא מדגישה כי אימה סומכת עליה ויודעת שהיא לא תנסה לחפש את הדברים האלו במציאות. "אימא שלי גם סומכת עליי בטירוף וגם גאה בי בטירוף".

למרות הדאגות, נראה שהכמיהה הזו ליחסים אמיתיים, גם אם הם מתווכים דרך פנטזיה מינית גרפית, ממלאת חסר מסוים בעולם שבו צעירים ממעיטים בתקשורת פנים אל פנים. הספרות הרומנטית הפכה עבור רבות למקום של ביטוי עצמי וגילוי. בעבר זלזלו בז'אנר הזה, אבל היום הוא מדבר בעד עצמו ומוכר, אולי, הכי הרבה בשוק. בסופו של דבר, אולי לא צריך להיבהל מהטרולי, אלא לשמוח על כך שיש דור שלם של נערות שפשוט מתאהבות בקריאה.