המשמעת כבר לא איתנו: זה חוצה יישובים, חוצה גילים, מינים, זה בכל מקום. הנושא הזה מטריד מאוד את כולם - נציגי הורים, מנהלים ומורים מוזמנים בשבוע הבא לדיון חירום במשרד החינוך. רק בשבוע שעבר, שר החינוך יואב קיש התייחס לנושא במסיבת עיתונאים והבהיר כי "המערכת לא תסבול אלימות במערכת החינוך".
כרמית שטרית, מחנכת כיתה ו' ומורה למדעים, דווקא מצליחה לשמור על הסדר במהלך השיעור. "היא פונה בשקט, בנעימות, ככה שזה גורם לנו להקשיב", סיפרו התלמידים. כרמית, שיתפה בסוד ההצלחה: "השיעור חייב להיות מחולק, כל עשר דקות חייב להיות משהו שונה - אחרת בלגן. אני אאבד אותם כי אני כבר איטית עבורם".
יפית שמואלי, אשת חינוך, טענה כי "יש מורים שמפחדים מילדים". לדבריה, "כשמתחיל כאוס" בכיתה - זה משפיע על כולם: "אחד קם, אחד יוצא, אחד מדבר, השני עונה לו, השלישי מוסיף מילה, ההוא עם המרקר, הם מאבדים שליטה".
אודליה שיינדורף, סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית טענה גם היא: "היום לא רואים את הילד בבית הספר. מהיום שהוא נכנס לבית הספר הוא נמצא עם 40 ילדים. אין כוח אדם, אין כוח אדם ראוי. ואז הילד לומד למעשה שאם הוא רוצה שיראו אותו - הוא צריך להיות עם הקול הכי גבוה ולצעוק. אולי צריך להפוך שולחן, ולהתנהג באלימות.
עוד היא הוסיפה, כי הילדים מושפעים ממה שקורה מסביבם - ומתנהגים בהתאם: "תסתכלו מה קורה בכנסת, תסתכלו מה קורה בכבישים. הילדים שלנו לא שונים מכל מה שהם סופגים ורואים. אם לא כולנו נשנה את ההתנהגות, נדבר יותר בנימוס נכבד, גם הילדים שלנו לא. אי אפשר לצפות מהם למשהו אחר".
התנהלות ההורים מול הילד
אין ספק שההורים הם חלק משמעותי מהבעיה. "אני חושבת שהרבה הורים לא יודעים איך לגדל ילדים, לא נעים לומר", טענה כרמית. "היום אין סמכות הורית. וכן, ואז ילדים מגיעים לאיזושהי מסגרת ופה מציבים להם את המסגרת מחדש". קרן בונפיס, מחנכת כיתה א', הוסיפה: "לפעמים, כשאני מדברת עם הורים, הם אומרים לי: 'תגידי לו את, לך הוא יקשיב'".
משמעת - חלק משיטת החינוך
בית הספר שלמון בראשון לציון יש משמעת. ברזל. בכל כיתה תלוי לוח עם שמות כל התלמידים, והם יודעים טוב מאוד מה יקרה אם יפריעו. "ירוק זאת התנהגות טובה, צהוב זאת אזהרה ובאדום מקבלים מכתב או הפרעה", הסבירה איווה דוסו, תלמידת כיתה ו'.
אבל בית הספר הזה חווה גם קשיים. "כל מה שאת יכולה לדמיין לעצמך ויותר - קרה כאן", שיתפה מירית אנה מויאל, מנהלת בית הספר. "הייתה אלימות כלפי צוות חינוכי, מורה בהיריון חטפה מכות - מה שגרם לנשירה מאוד מאוד גבוהה של ילדים ולמעבר לבתי ספר אחרים".
מירית התחילה את תפקידה, וקיץ שלם רק ישבה ושמעה גם את המורים וגם את ההורים - ומכאן התחיל המהפך. "אני לא מעלימה עין מכלום, שום דבר. להפך, אני מחפשת. אני מחכה להם בבוקר, נוכחת", הוסיפה מירית.
"אני לא מאמינה שיש ילדים קשים"
אבל זה לא שיש כאן רק מקלות, יש גם לא מעט גזרים. הילדים משחקים הרבה, לומדים אחרת וגם יש להם את הטבלה האישית, שכוללת פרסים מיוחדים לתלמידים כמו: שיחת פרגון לילד מול ההורים, פרס כיתתי, והפרס הנחשק ביותר - ארוחת בוקר עם המנהלת. "זה וואו, זה כבוד", אמרה בהתלהבות טליה תלמידת כיתה ו'.
המנהלת מירית טענה כי כל ילד יכול להצליח - וללמוד. "אני לא מאמינה שיש כיתות קשות, אני באמת אומרת, אין ילדים קשים. אם יש כאלה, אני יושבת עם ההורים שלהם ל-500 שיחות. אני מסבירה להם כמה זה חשוב שהילד יקבל או טיפול תרופתי או יקבל תרפיה או שיפגוש פסיכיאטר". לדבריה, ההורים משתפים פעולה: "הם מבינים את הרווחים שבזה".