"כשמורים מקבלים מספיק בקושי הם לא יכולים ללמד מצוין": לפני ההפגנה המורים פותחים את הכול

"בכל חודש הגלגל של המינוס מתחדש": בגלל המשכורות הנמוכות, שאיתן אי אפשר לסגור את החודש במדינה יקרה כמו ישראל; חוסר הערכה שמגיע לפעמים לידי זלזול של ממש מהורים ותלמידים; והחיפוש אחר מקור הכנסה נוסף – למורים נמאס. "לצערי, עם שליחות אי אפשר ללכת למכולת, ועם אהבה אי אפשר לשלם משכנתה", אומרת בתסכול קרן רז פלר, מורה מהצפון, שהגיעה למערכת החינוך עם בעלה לפני 25 שנים מתוך תחושת שליחות. "לאורך השנים, לצד ההוראה עבדנו תמיד בעבודות נוספות. רונן עזב בהדרגה את ההוראה, והיחידים שהפסידו מכך הם התלמידים שלו".

הפגנת המורים שתתקיים הערב (שני) ברחבת מוזיאון תל אביב צפויה להיות חסרת תקדים. הגנים ובתי הספר היסודיים יסיימו את יום הלימודים בשעה 13:00 כדי לאפשר למורים להיערך ולהגיע אליה. המטרה – ללחוץ על משרד האוצר, שלטענת הסתדרות המורים מזדחל במשא ומתן לקראת חתימת הסכם השכר החדש.

אנשי מערכת החינוך מכל רחבי הארץ משתפים בקשיים שאיתם הם נאלצים להתמודד. "מ-6,000 שקל אני צריכה לשלם שכירות, דלק, חשמל, מים וביטוח רכב ולקנות אוכל", מספרת אור ג'נח, מורה בת 29 המלמדת בבית הספר לאה גולדברג בנתניה, על הקושי הבלתי נתפס של מורה להתקיים מהמשכורת שהוא מרוויח.

בהסתדרות המורים, וגם במשרד החינוך, דורשים שהשכר ההתחלתי של מורים חדשים יעמוד על 10,000 שקל ושיועלה בהתאמה. אתמול כינס שר האוצר אביגדור ליברמן מסיבת עיתונאים ובה פרס את משנתו על הסכם שיכלול גם העלאת שכר ניכרת למורים הצעירים לעומת הוותיקים יותר וגם שינוי בלוח החופשות. למרות זאת, שר האוצר לא הציג מסגרת תקציבית ומספרים בתקופה זו, שבה מורים נוטשים את המערכת – כיום יש מחסור של 13 אלף אנשי הוראה.

"בשנה הבאה אחזור לגור עם ההורים"

הטענות הקשות נשמעות לא רק מפי המורים הנמצאים בשטח. ורדה אופיר, מנהלת מחוז המרכז במשרד החינוך, הזהירה אתמול (ראשון), בכנס החינוך של רעננה מפני הבאות: "בשנה הבאה ילמד מורה אחד במקביל שתיים ואפילו שלוש כיתות בגלל המחסור במורים. אני לא מתרגשת מזה, מורה טוב יכול ללמד גם כיתה של 100 תלמידים. הבעיה היא שמורים לא איכותיים מגיעים למערכת, כאלה שלא יכולים ללמד בצורה טובה גם כיתה אחת".

על תחושת השליחות בבחירה להיות מורה שמענו גם מהילה רובין, מחנכת בבית הספר צליל חדרה. "מורה – זה לא מקצוע אלא דרך חיים, ובדרך הזאת בחרתי בלב אוהב ושלם. מדוע התגמול על השליחות הזאת בלתי הולם?" היא תוהה. "אני צועדת בדרך הזאת זה 14 שנים בשמחה. מדוע השכר זעום מכדי לפרנס משפחה? אני מורה מסורה לתלמידיי ולבני ביתם, מדוע עליי להשיב פניי ריקם?"

ג'נח, שכאמור מרוויחה 6,000 שקל בחודש, נעזרת בהוריה כדי לרכוש מוצרים בסיסיים כגון חומרי ניקוי, פשוט כי רוב שכרה יוצא על שכירות וחשבונות: "אני במשרה מלאה, מחנכת ורכזת וכבר בשנה השלישית שלי במערכת. בכל חודש המינוס הולך וגדל, ההורים שלי עוזרים לי לסיים את החודש ומשלמים על יתר ההוצאות שלי, כמו טיפולים לרכב וחומרי ניקוי לבית. בשנה הבאה כנראה אחזור להורים, מכיוון ששכר הדירה רק עולה – והמשכורת לא".

"השכר המבזה שלנו משפיע על יחס ההורים, התלמידים ושאר האוכלוסייה כלפינו, אנחנו לא 'מספיק טובים' ו'איכותיים', ולכן לא מתוגמלים", אומר בכאב מורה מבית הספר ארזים במעלות. "מתחילים לחשוב על היום שאחרי, להישאר או לחפש מקום אחר להתפרנס בו בכבוד".

מורה נוספת תיארה תחושות דומות לאלו של חבריה שעלו בכתבה: "בכל חודש הגלגל של המינוס מתחדש ואנחנו נאלצים לעבוד בעבודה נוספת כדי להשתכר בכבוד. לעיתים חושבים לעשות תפנית בקריירה – ללכת להתמקצע בעבודות אחרות ולעזוב את המערכת גם לאחר 20 שנה. חברות שלי, שעובדות כפקידות מתחילות, מרוויחות יותר. פשוט עצוב".

מורה מהמרכז שיתף גם הוא כיצד נאלץ לעבוד במקום אחר כדי שיהיה לו מקור הכנסה נוסף: "מעולם לא הצלחתי להתפרנס רק מהוראה. מורים צריכים לעשות השלמת הכנסה, ואז נפגעת רמת ההוראה שלהם. אבל ברור לי שכשהמורים מקבלים 'מספיק בקושי', הם לא יכולים ללמד 'מצוין'". מורה אחר מהצפון סיכם: "מערכת החינוך לא בקריסה, היא כבר קרסה, ועוד מעט גם לא יהיה כבר מי שיאסוף את השברים".