שרים את הסיפור שלהם: אחרי שראינו אותם מטיילים ביחד, ילדי "סיירת החרם" פתחו את המיקרופון והתכנסו לצילום קליפ להעלאת המודעות לתופעה המגונה, ואנחנו ליווינו אותם – ושמענו את סיפוריהם.
החרם על קורל רסקובסקי, שבכיתה ט', החל כשאימה חלתה: "אימא הייתה בביה"ח בטיפול ואנחנו היינו מחכים לה באוטו, ישנים באוטו", סיפרה קורל, והוסיפה שלאחר מכן הייתה הולכת לבית הספר – וסופגת הצקות. "חשבו שאני מחלה מידבקת, שבגלל שאימא שלי חלתה בסרטן זה מידבק".
לדברי קורל, מצבה החברתי עדיין לא השתפר. "היום אני גם במרדף אחרי חברים, אני בלי חברים עכשיו". אלמה נמיר, שבכיתה ה', סיפרה גם היא על חוויות קשות שהעבירו אותה הילדים בבית הספר: "נעלו אותי בשירותים, איזו ילדה שפחות רצתה שאני אהיה בכיתה, ורצו להדביק אותי לכיסא כדי שהמכנס ידבק לכיסא, ואז אני אקום ויראו לי את התחתונים".
אלמה המשיכה וסיפרה שפעם אפילו חנקו אותה, וילד עקב אחריה לביתה. "הרביצו לי ובעטו לי בבטן וברגליים כל הזמן", אמרה בכאב.
בשלב הזה, הצטרף לשיחה גם דניאל כהן (כיתה ו') והודה שלו ולאלמה יש מן המשותף. "קשרו אותי בשירותים ונעלו אותי בגלל שאני אוהב לשיר ולרקוד, וזה לא מה שגבר אמור לעשות" סיפר בעודו לא מצליח לעצור את הדמעות. "אני המשכתי לעשות את מה שאני אוהב ולא הקשבתי להם – שמתי עליהם פס". כל מה שנותר הוא להגיד לילדים בבית שאם הם מכירים ילד מוחרם – שפשוט יושיטו לו יד.