אנשי התיכון הבין-לאומי GHIS שבמרכז גבעת חביבה בשרון כבר הספיקו להכיר לא מעט קורות חיים יוצאי דופן של תלמידים ומדריכים מרחבי העולם מאז הקמת בית הספר, אך סיפורו של דנג קיו מיאר הצליח לרגש אפילו אותם. הצעיר, היום בן 20, שגורש לפני כתשע שנים מישראל למולדתו דרום סודן לאחר שקיבלה עצמאות, חזר לארץ כתלמיד בבית הספר בשנת 2018, ולאחר שנתיים – נשאר לשנת התנדבות בפנימייה של המוסד החינוכי. היעד הבא שלו – להתגייס לצבא ההגנה לישראל.
"הייתי פליט כל חיי", מספר דנג בריאיון ל-N12. "נולדתי בסודן, אך המשפחה שלי סבלה שם מאוד וכשהייתי ילד קטן עברנו למצרים. כשהייתי בן שש המצב במצרים החמיר וברחנו ברגל לכיוון ישראל, במסע לילי שנמשך כמה ימים. בדרך שברתי את היד אך לא היה טיפול רפואי. כשהתקרבנו לישראל הזהירו אותנו שאסור שניתפס על ידי חיילי צה"ל, כי הם עלולים לפגוע בנו. אכן תפסו אותנו חיילים, אך זו הייתה הפתעה גדולה לטובה. הם טיפלו בידי השבורה, שיחקו איתי כדורגל והביאו לי במבה".
החוויה הזו השפיעה מאוד על דנג, ובעקבותיה הוא החליט שבעתיד הוא רוצה לשרת בצה"ל. "חייתי בישראל שש שנים כפליט ולאט לאט זה הפך להיות הבית שלי. השתלבתי בבית ספר בצפון תל אביב והיו לי חברים טובים, אבל ב-2012, אחרי שדרום סודן הוכרזה כמדינה, גורשנו לשם בחזרה, למרות שהרגשתי וחשבתי שאני ישראלי".
בדרום סודן משפחתו של דנג נקלעה למלחמת האזרחים במדינה ונאלצה לברוח שוב למצרים. בשנת 2014, בעזרת הארגוןCome True המסייע לילדים מדרום סודן שגורשו מישראל, הוא הגיע לבית ספר באוגנדה וארבע שנים לאחר מכן הצטרף כתלמיד במחזור הראשון של התיכון הבין-לאומי בגבעת חביבה. "כל השנים חלמתי לחזור לישראל ודרך בית הספר הבין-לאומי קיבלתי את ההזדמנות ללמוד פה ולהשתלב", אומר דנג.
"שלוש השנים בגבעת חביבה היו תקופה מעצבת ומשנת חיים עבורי בכל כך הרבה מובנים", מוסיף דנג. "בקהילה שלי היו הרבה דעות קדומות, אבל פה הייתה לי הזדמנות לפתח יחסי חברות אמיתיים עם יהודים וערבים מישראל וחברים מכל העולם, מכל הדתות. הקהילה הדרום סודנית מאוד סגורה ומקובעת ופתאום החיים הבין-לאומיים פתחו אותי למגוון אנושי, לחיים בקהילה וליכולות מנהיגותיות. למדתי להקשיב לאנשים שחושבים אחרת. אני מרגיש תושב העולם".
התיכון הבין-לאומי GHIS בגבעת חביבה למנהיגות, לחיים משותפים ושלום, הוא קולג' שמפעיל תוכנית דו שנתית של רכישת תעודת בגרות בין-לאומית, לצד חיים בפנימייה שבה נמצאים תלמידי י"א-י"ב. בית הספר בנוי כך שמחצית מתלמידיו מגיעים מרחבי העולם, והיתר מגיעים מישראל, בחלוקה שוויונית בין ערבים ליהודים. עד כה למדו בבית הספר תלמידים מ-24 מדינות.
מנהלת המרכז הבין-לאומי GHIS נורית גרי מסבירה כי מדובר ב"מרחב חינוכי ייחודי שבו בני נוער מכל העולם חיים ולומדים יחד, ומנהלים חברה משותפת ושוויונית כדרך חיים. אנו מאמינים שזו הדרך להצמיח מנהיגות ומנהיגים צעירים שיובילו בעתיד חברה המושתתת על ערכים של שיתוף ושוויון - בישראל, במזרח התיכון ובעולם. החיים יחד בבית הספר מאפשרים לתלמידות ולתלמידים שגרה של מרחב דיאלוגי מתמשך, שבו הם לא רק לומדים על מנהיגות, יישוב סכסוכים ודמוקרטיה - אלא חיים את זה ביום-יום".