אין לימודים, אין תנועות נוער, גם אין מסעדות או אולמות אירועים לעבוד בהם, ההורים עסוקים במצוקות משל עצמם, והנוער אבוד. רבים סובלים מחרדות, מבדידות נוראה, ובינתיים צורכים סמים ואלכוהול ומחליפים מסרים מיניים ברשתות החברתיות. "מתחילת הקורונה אני מעשן גראס, אפילו יותר מפעם ביום - התארגנו לפני פחות משבוע על 70 גרם וכבר גמרנו אותם", שיתף ר', תלמיד י"ב מצפון הארץ.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

ישבנו עם חבורת בני נוער אנונימיים מהצפון והם סיפרו לנו שבצל תקופת הקורונה שצמצמה משמעותית את מקומות הבילוי והפנאי עבורם - הם בעיקר נפגשים בבתים של חברים ומעשנים קנאביס: "אין לך מה לעשות, וכשאין מה לעשות זה הרבה פעמים מוביל לזה", הסבירו.

יש להם בטלפון מספרים של לא מעט ספקים ולפי מה שהם אומרים - "לא קשה להתארגן". בכל שבוע הם משקיעים כמה מאות שקלים בסמים ומעשנים יחד: "קשה לנו עכשיו לדמיין יום להיפגש כולנו וסתם ככה לא...", תיאר אחד מהם את השגרה החדשה ואף אמר: "אני אפילו לא זוכר מה היינו עושים לפני". גם אלכוהול לא חסר בישיבות ההמוניות שסיפרו עליהם: "יש לי חברים שמשתכרים כל יום, שותים 4 בקבוקים".

הדור האבוד של הקורונה (צילום: N12)
הדור האבוד של הקורונה | צילום: N12

"עכשיו אין לך בית ספר, אין לך מי שידאג לך, אז מה שאתה מחפש זה רק סמים וליהנות ובנות, כי ממילא המצב חרא", שיתף א', בן 16 ממרכז הארץ. הוא הסביר שאמא שלו לא יודעת מה הוא עושה בלילות: "יוצא עם חברים, משחקים פוקר, מעשנים, שותים, מביאים בנות. היא לא יודעת על כל זה - היא חושבת שאני ילד טוב".

רשת חברתית נוספת שבה מרבים בני הנוער להשתמש בתקופת הקורונה נקראת "האוס פרטי" שבה מתקיימים שיחות וידאו המוניות ונוצרים קשרים מיניים בין הנערים והנערות. "זה תמונה על תמונה – אם היא מפרסמת אני מפרסם על שלה", הסביר א', עוד סיפר כי נערים רבים מקיימים שיחות מין באפליקציה הזו עם אנשים שהם מעולם לא פגשו, וסומכים על שליחת תמונת עירום באופן הדדי כדי שתמונותיהם לא יופצו. "אלה אפליקציות שנראות כאילו הן לכיף, ואז בסוף מדרדרים", סיפרה ט' בת ה-14. 

הדור האבוד של הקורונה (צילום: N12)
הדור האבוד של הקורונה | צילום: N12

מנהל מכון "מתבגרים" והעובד הסוציאלי רן בראון המליץ להורים להקשיב לילדיהם ולהבין מה קורה איתם: "חשוב שהבירור ייעשה מתוך מקום של סקרנות והתעניינות, ולא מתוך חרדה ובהלה - כשאני חרד ונבהל, הילד מסתגר, הוא עסוק בהתגוננות, הוא רק מתרחק ממני יותר".

הוא טען שהורים לרוב מתרחקים מכך ואומרים דברים כמו: "זה לא אצל הילד שלי, זה לא קורה אצלי". בראון ביטל את הטענה הזו והסביר: "יש סבירות היום, בהיקפי השימוש, שזה קורה גם אצלך. אם זה הגיע למצב קיצוני שבו הילד מעשן כל יום (קנאביס), שותה לבד בחדר או שותה עם חברים, אני כן נדרש כאן לעזרה מקצועית".