חודשיים עברו מאז תחילת שנת הלימודים, אך כמו כל תחום אחר, גם במערכת החינוך מתמודדים עם שגרה חדשה ולא מוכרת – שגרת הקורונה. למרות הניסיונות לפתוח את בתי הספר ולהחזיר את הילדים לשגרה, מהר מאוד מצאו עצמם אזרחי ישראל וביניהם הורים לילדים קטנים בסגר. עכשיו, חודש וחצי אחרי שבתי הספר נסגרו, עולים ויורדים מתווים ותוכניות להחזרתם של הילדים למוסדות. היום פורסם כי לקבינט הקורונה תובא הצעה לפתוח את הכיתות הנמוכות במשך חצי שבוע בלבד. ההורים המיואשים שכבר קיוו שהילדים יחזרו למסגרות והם עצמם לעבודה, מגיבים על המתווה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"ילדים בכיתה א' לא יודעים עדיין איך ללמוד, אז הוא לא יכול לעשות שיעורים לבד כי הוא עוד לא קורא", אומרת חן, אמא לשלושה ילדים שהגדול בכיתה א'. "גם בזמן הזום אני צמודה אליו וגם בשיעורי בית. הפכתי למורה כי אני עושה איתו הכול. הוא מסרב להיכנס לחצי מהשיעורים, כל עניין הזום הזה לא עובד מבחינתו".
לדבריה דווקא חזרת המסגרות לחצי שבוע תציב אותה במצב בלתי אפשרי: "המשרד שלי עובד כרגיל (ללא קבלת קהל), היחידה שלא חוזרת מחל"ת זאת אני, בגלל שהוא בבית. אם נחזור לחצי שבוע אני אצטרך להחליט או להפסיק את החל"ת ולעבוד שלושה ימים או להישאר בבית ולהסתכן באיבוד המשרה שלי. מניחה שאף אחד לא ישלם לי מביטוח לאומי על הימים האלה, בכל מקרה שלא יהיה - אני אצא מופסדת".
עופרי, אב לשלושה ילדים, שהגדול משלושתם לומד בכיתה ב': "ילדים בכיתות הנמוכות לא יכולים להישאר לבד בבית, שבוע שעבר הוא היה אצל סבתא שלו כל השבוע מראשון ועד שישי. המזל שאת הגנים לפחות פתחו".
"ילדים בכיתה א'-ג' הם בדיוק כמו ילדי הגן, הן מבחינת הדבקה והן בעובדה שהם לא יכולים להישאר לבד בבית, חוץ מזה כל סדר היום משתבש להם. לא מבין מה הבעיה לפתוח את בתי הספר ללימודים שבועיים, עם מחיצות והפרדות בין הילדים, כל כיתה בקפסולה משלה וגם בהפסקות שיהיו רק ביחד, יש מספיק שטח לבית הספר".
"אבל כמובן שבמדינת ישראל מתעסקים בשטויות", הוא אומר בכעס. "היו פה חודשיים בערך ליציאה מהסגר ואף אחד לא עשה או עושה כלום. מדינת חלם. גם ככה אחרי הצוהריים אין חוגי העשרה, אנשים ממעיטים לצאת מהבית והילדים חוזרים מבית הספר ישר הביתה. במקביל גם לעשות בדיקות קורונה לילדים פעם בשבוע או אחת לכמה ימים על מנת להיערך מוקדם לאפשרות של הדבקה".
"אני מבינה את חוסר האונים אל מול הנגיף. אני מציעה לקבינט ולמשרד החינוך לאפשר לי להיות חלק בכל ישיבה כזו של קבלת החלטות", אומרת לילך טובי תורג'מן, אם לארבעה. "מרגיש שאתם מקבלים החלטות מבלי להתייעץ עם מישהו שחי את הבעיה וככה בדיוק נראה הפתרון".
גם לילך מצביעה על חוסר האונים: "אני עצמאית, עם ילד בכתה א' וילדה בכתה ב'. איך אני אמורה לתמרן עם 4 שעות לימוד ועם שלושה ימים בשבוע? ומה יהיה על השכירים? האם הכנתם את הבוס שלהם שהם מגיעים למשמרות מצומצמות בחלקי שבוע?".
גנית מדר, אמא לשני ילדים מרמת הגולן מספרת על הקושי: "סיוט. אני עובדת מהבית והפתרון הזה לא נותן מענה להורים שעובדים מהבית. הגיוני יותר שילמדו פחות ימים והימים שהם לומדים יהיו יותר מלאים וממצים עבורם ועבור ההורים. הורה שעובד מחוץ לעיר מה זה ייתן? עד שאגיע לעבודה אני צריכה לחזור לקחת אותה. אם כבר לומדים בקפסולות, שהלימודים יהיו יותר ארוכים, יעיל להורים וגם לילדים".
"מציאות בה הילדים לא לומדים היא הזויה שכן אחוז ההדבקה בכיתות א' הוא מזערי", אומר אודי טנא, אבא של יאיר שעלה לכיתה א'. "בבני ברק המצב חמור עוד יותר שכן תלמידי החינוך הממלכתי והממלכתי דתי לא לומדים כלל וכלל. בעוד עסקני העירייה מאפשרים לפתוח בתי ספר של החינוך המוכר שאינו רשמי, ובכך מאפשרים לשרשרת ההדבקה לגדול. לימודים בקפסולות הם הרע במיעוטו. יותר משחשוב שהילדים ילמדו, חשוב שתהיה להם מסגרת".
לפניות לכתבת: avivitm@ch2news.co.il