לכבוד: שר החינוך החדש גלנט - מתחילת השבוע יש לישראל שר חינוך חדש, לכבוד המאורע ביקשנו ממורים ומנהלים להגיע ולדבר בגילוי לב על האתגרים – מקשיי הפרנסה ועד הלקחים המפתיעים מתקופת הקורונה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אלימות
המורה לאנגלית הדס לוי, שנמצאת כבר 26 שנים במערכת, תיארה את המצב: "אנחנו נכנסים יום-יום לכיתה, ואנחנו לא יודעים מה יהיה. הרבה מורים נכנסים לכיתה בפחד. נכון, שומעים בחדשות, ואנשים שומעים רק על אלימות פיזית, אבל לאלימות מילולית חשופים יום-יוםואין לנו כלים להתמודד".
לוי סיפרה על הקללות שספגה בכיתה - "מפגרת", "סתומה" – והוסיפה: "זו אלימות שבאיזשהו מקום, אני מתביישת להגיד, אבל התרגלנו אליה". כפיר אלבז, מחנך ורכז ערבית שנמצא 10 שנים במערכת, הסביר כי המורים מתעסקים כל היום בכיבוי שרפות: "בסוף מי שנראה זה התלמידים הבעייתיים".
אורי פרלמן, מנהל בית ספר שנמצא 11 שנים במערכת, ניסה לשים את האצבע על בעיית העומק: "נוריד שנייה את הרגל מהגז, מהריצה אחרי הציונים ואחרי הרכישה של הידע, ובואו באמת נדבר רגש, לנפש של הילד. זה מוריד אלימות בצורה משמעותית. בואו נסתכל לילד בלבן של העיניים ונשאל 'מה קרה, חמוד שלי? הכול בסדר? מה אתה צריך?'".
המורה הדס לוי מתחה ביקורת על דבריו: "אלו דברים שאתה יכול לעשות ביסודי, ואתה לא יכול לעשות אותם בחטיבה ובתיכון". פרלמן השיב לה: "אני חותם לך שאת יכולה לעשות את זה בחטיבה ובתיכון", ולוי שלימדה גם במסגרות אלו השיבה בשלילה: "ניסיתי כל הזמן".
מעורבות הורים
הדס לוי המורה לאנגלית קוראת לגלנט "לרדת לשטח. בוא תראה איך אנחנו מלמדים, עם מה אנחנו צריכים להתמודד". לדבריה, "מי שמנהל היום את המערכת זה ההורים ואתה צריך לבוא עם עורך דין. מורה נכנס לכיתה והוא יודע שיכול להיות שהוא ייצא בסוף השיעור, וההורים כבר יחכו לו בהפסקה.
מאיה בר, מחנכת כיתות א'-ב', 5 שנים במערכת, חלקה סיפור מדאיג אחר. "כשילד בכיתה א' אומר לי: 'אבא שלי אמר לי שהוא יתבע אותך וייקח לך את כל הכסף', אז ברור לי שזה דבר שהוא שמע בבית".
תנאי העסקה ושכר
רונן רפאל, מנהל בית ספר שנמצא שש שנים במערכת, טוען שמדובר בנושא סבוך יותר מתלוש המשכורת. "מורה שמלמדת 24 שעות בשבוע בכיתות פרונטלית ועומדת מול תלמידים, יש לה זמן לנשום? יש לה זמן לגשת לאחד מ-40 התלמידים ולהגיד לו 'מה שלומך היום? מה קורה, למה אתה לא מחייך? אין לה זמן, היא עושה את זה בדרך הביתה מהטלפון".
מאיה בר, מחנכת כיתות א'-ב', הציגה בפניו תמונה שונה ועגומה יותר: "מה שיותר קשה לי, שאחרי ה-24 שעות האלה, אני לא יכולה לחזור הביתה לענות לטלפונים כי אני הולכת למלצר או לשיעורים פרטיים. כי לשלם שכר דירה עם 5,000 שקל בחודש, זה בלתי אפשרי. ממש לא מעניין אותי כרגע אם אני מלמדת 6 או 8 שעות רצוף - מעניין אותי כרגע שבסוף החודש הבנק יתקשר אליי. אתה כמנהל לא יכול לתת לי יותר מהשכר שנותנים לי".
המנהל רונן רפאל הודה: "יש תלמידים שפוגשים בחופשת הקיץ את המורים שלהם בקופה של הקולנוע מוכרים כרטיסים. זה לא בזוי, זה בסדר גמור. אבל תתגמלו כמו מעמד המקצוע שאתם רוצים לראות".
גם הדס לוי הסבירה את תנאי השוק הבעייתים: "אני מורה לאנגלית, אני צריכה רק לבחור איפה ומתי, ומרוויחה אותו דבר שכל מורה לא מבוקשת מרוויחה - 10 ברוטו, אחרי 26 שנים".
רוני פנחס, מורה למתמטיקה שעובדת שמונה שנים במערכת, אמרה בכאב: "אני לא יכולה לקבוע לעצמי את השכר, אני לא יכולה לבוא ולהגיד 'אני רוצה לקבל יותר כסף'. זה משהו שכל בן אדם מבוגר יכול כחלק מההתקדמות שלו בקריירה, נכון? 'אני טובה, מגיע לי עוד כסף' - אני לא יכולה".
אורית ארנון, מנהלת בית ספר שנמצאת 26 שנים במערכת, אמרה כי הכללים התהפכו בגלל המחסור במורים: "מפרסמים בכל מקום אפשרי, אף אחד לא שולח קורות חיים. ואז מגיע מורה, מראיין את המנהל. זה עולם הפוך – 'מה אתה נותן לי? כמה כיתות? את זה אני לא רוצה". ארנון הוסיפה כל יש "התנפלות" על מורים פנויים: "ראיתי שמורה פרסמה שהיא מחפשת משרה, והיו אולי 50 תגובות ממנהלים – 'קנו' אותה בעזרת חנייה".
יעל אדלשטיין, מנהלת בית ספר שעובדת 14 שנים במערכת, הסבירה את השלכות המחסור: "לא מעט בתי ספר פתחו את השנה בלי מחנכים. כיתות שלמות בלי מחנכים ומחנכת לוקחת על עצמה שתי כיתות, לפעמים שלוש, והמשרד לא מוכן לשלם לה על חינוך שתי כיתות".
ידידיה עציון, מנהל תיכון, טען כי מורים רבים הופכים לפראיירים: "ככל שאתה עושה יותר, אתה מקבל פחות. אם אתה מחנך כיתה, אתה פראייר. אחרי זה אתה גם תרכז מקצוע, אתה תתקדם עוד יותר, אתה עוד יותר פראייר. לי יש מורה שהיא מרכזת ארבעה דברים, היא מקבלת רק שני גמולים (גמול השתלמות), כי אסור. למה אני לא יכול לתגמל אותה על זה? כי כתוב איפשהו שמותר לקבל שני גמולים". אותה מורה לדבריו מרוויחה בין 9,000 ל-10,000 ברוטו.
לוח החופשות של המורים
רוני פנחס, מורה למתמטיקה שנמצאת שמונה שנים במערכת, אמרה כי נושא החופשות הוא "פיל בחדר". המנהל ידידיה עציון טען לעומתה: "במדינת ישראל אין יותר ימי חופשה מרוב המדינות ב-OECD. אני גרתי במדינת קליפורניה ארבע שנים - היו שם 175 ימי לימוד בשנה".
פנחס הציעה בתגובה להכניס את החגים לתקופת החופש הגדול: "אתה לא מתחיל את שנת הלימודים ב-1 בספטמבר, שזה מין איזה תאריך שאני לא יודעת מאיפה ירשו אותו, ואו אחרי שבועיים, או אחרי שלושה, או אחרי חודש, פתאום אתה יוצא לחודש חופש. איפה היעילות של המערכת? איזה ביזנס מתנהל ככה? אז תתחילו בשמחת תורה את שנת הלימודים".
ורד צדוק, מורה למדעים ומחנכת שעובדת 10 שנים במערכת החינוך, הסבירה כי נושא החופשות והשכר קשורים זה לזה: "צריך להבין שהמשכורת שלנו בנויה על זה שהם לא רוצים לשלם לנו הרבה אז נותנים לנו יותר ימי חופש. אני מוכנה לקצץ בחודש מהחופש הגדול, אבל בתמורה להעלאה משמעותית של השכר".
לקחי הקורונה
המנהלים טוענים להיעדר אוטונומיה ניהולית – התערבות רבה של משרד החינוך בשגרה: "אומרים לי איך לחלק את השעות של המורים, את מי לשים בכל תפקיד". לדבריהם, לאחרונה חל שינוי מבורך - ודווקא בזכות נגיף הקורונה.
המנהל אורי פרלמן סיפר: "היה רגע מהמם. בקורונה, דווקא בהתחלה. המנהלים והמורים, והמורות והמנהלות, פשוט לקחו רגע את השליטה לידיים וכל אחד ייצר לעצמו, לקהילה שלו, את מה שמתאים".
רננה ניידמן, מורה לחינוך גופני שנמצאת 15 שנה במערכת, הקימה ערוץ יוטיוב והעלתה סרטונים מאתגרים בהשתתפות ילדיה: "נתנו לנו את היצירתיות. כל הלמידה מרחוק קרתה בגלל יצירתיות של מורים. בגלל ראש גדול. כל מה שהמשרד סיפק – כשל".
שירלי רימון, ראש מנהל חינוך תל אביב, המליצה לגלנט "לצמצם" – לאור השינויים שחלו בתקופת הקורונה והוכחו כמוצלחים לדבריה. "לצמצם במספר הבגרויות, להשאיר את מספר הבגרויות על 4. זה שינוי מבורך של הקורונה שאפשר להשאיר אותו. לצמצם את מספר התלמידים בכיתה - 17 ילדים בכיתה התגלה כפלא".
עוד קראה לצמצם את נושאי הלימוד: "אף בן אדם, והוא יהיה האינטילגנט ביותר, לא יכול ללמוד 13, 14 או 15 נושאים בשבוע. צמצם את מספר השעות שמורה עומדת מול כיתה ומדברת, צמצם את שעות הלמידה, צמצם את מספר הימים שהילדים מגיעים לבית ספר".
לדבריה, "הכול אפשר לצמצם. ואז פתאום יהיה אוויר. יהיה אוויר למורים לנשום וללמוד בעצמם, להתפתח, לראות ילדים, שיחות אישיות, קשר אישי. צמצם את הכול בשביל לאפשר את מה שמורות יודעות לעשות הכי טוב וזה לחנך".