בתקופת הקורונה קיבלו רבים מילדי העולם צורה של מסך. בין אם היו אלה שיעורי הזום, העבודות מרחוק, שיחות עם חברים או סתם סרטים, סדרות ומשחקים, כבר בימי השהייה הביתית הראשונים זרקו ההורים מהחלון את הריבים על הגבלות הזמן השמורות לימים רגילים, ושחררו בגדול.

עם הזמן התגבר החשש ההורי לכך שכל זמן המסך הזה אמנם ממלא את ימיהם של הילדים, אבל שבעוד שיד אחת נותנת, השנייה עשויה לקחת, ובמקרה שלפנינו - לגזול מילדינו את הכישורים החברתיים שלהם, ולהקשות עליהם את המגע עם בני אנוש ברגע שזמן המסך הקולקטיבי יבוא לסופו. מחקר חדש של אוניברסיטת אוהיו מרגיע, ומבשר כי למרות כמויות השעות שבילו הילדים שלנו בטלפון, במחשב, באייפד ומול הטלוויזיה, הם כנראה לא ישכחו כיצד מנהלים שיחה וחברות בתלת מימד.

View this post on Instagram

A post shared by Mika | Lifestyle + Motherhood (@mrs.e.russo) on

מחקר עדכני לא נערך בתקופה הסוערת הזו, אלא השוואת נתונים של תצפיות שנערכו בילדים בשתי תקופות שונות מבחינה טכנולוגית. מהתצפיות יצאו דיווחים של הורים ומורים על כ-20 אלף ילדים בשנת 1998, ילדי גן שעלו לבית ספר ונצפו עד כיתה ה׳, וגם על 13,500 ילדים באותם גילאים, משנת 2010 עד 2016. רוב תשומת הלב ניתנה לדיווחי מורי הילדים, מסבירים החוקרים, כי אלה התחלפו עם השנים, והעניקו פרספקטיבות חדשות על הילדים.

ההשוואה חושפת כי לא חלה התדרדרות ביכולות יצירת הקשרים החברתיים של ילדי שתי הקבוצות, אלה שנולדו עם אייפד ביד, ואלה שלא ידעו מהי רשת חברתית. גם הילדים שנחשפו לכמות הגדולה ביותר של זמן מסך לא נפגעו ביכולותיהם החברתיות, מאמינים החוקרים. "בסך הכל מצאנו מעט מאוד הוכחות לכך שהזמן במסכים פוגע ביכולות החברתיות של רוב הילדים, או בכלל משפיע עליהן," אומר ד"ר דגלאס דאוני, החוקר הראשי ומרצי לסוציולוגיה מאוניברסיטת אוהיו. "ישנה עליה קלה ביכולת השליטה העצמית של ילדי הקבוצה השנייה, משנת 2010, על פי דיווחי המורות, אך זו עשויה בהחלט להיות קשורה בגורמים אחרים."

View this post on Instagram

A post shared by Mini and Me by Sharon (@miniandmebysharon) on

החוקרים מדגישים כי הם חקרו את התפתחותם של ילדים בגן חובה ועד לכיתה ה׳, ולא נבדקה ההשפעה על פעוטות, הגילאים שבהם ההתפתחות קריטית במיוחד, ושלל מחקרים כבר נערכו על מנת להראות את נזקיה. כמו כן, הנזקים הנאמדים במחקר עוסקים בהשפעות סוציולוגיות בלבד ולא במדדים רפואיים או בריאותיים. מובן לכולם גם שהמצב השתנה, ושזמן המסך של הילדים היום גדול עד פי ארבע, ושבעוד ב-2010 רק ל-4 אחוזים מאוכלוסיית האמריקניים היה אייפד, היום המכשיר קיים בביתם של מעל ממחצית המשפחות.

ובכל זאת, מתעקשים החוקרים, הנזק לאינטראקציה האנושית לא יגיע ישירות מזמן המסך, ואם כבר אז מאיכות השינה של הילדים שנפגעת מהשימוש בו, או מההתנוונות הפיזית שלהם בעקבות מחסור בפעילות. מעודד? לא בדיוק, אבל כנראה שפחות קטסטרופלי ממה שהאמינו רוב ההורים.