המשבר שנמשך מעמיד רבים מההורים במצב של חוסר אונים מול סוגיות רבות וחדשות, שבהן לא נתקלו עד כה ושצריכות לקבל מענה בימים החריגים האלה. ד"ר נעמה צורן, יועצת למערכות חינוכיות ומובילת גישת רג'יו אמיליה בישראל, ענתה עבור גולשי N12 על השאלות שמטרידות בימים אלה הורים רבים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כיצד מתפתחת יכולת ההתמודדות אצל ילדים?
"כולנו מצוידים מלידה ביכולת התמודדות, ואיכות התפתחותה תלויה בשלושה גורמים: הראשון הוא כל המסרים שהתינוק מקבל מסביבתו מאז שנולד. ככל שהמסרים יותר מעצימים כך מתפתחת יכולת ההתמודדות. הגורם השני הוא ההבנות של הילדים מן המסרים האלה. השלישי הוא ההתנהגויות המבטאות את האופן שבו הילדים תופסים את עצמם כבעלי יכולות.
התפקיד החשוב ביותר של הורים ומחנכים בתקופות של שינוי - להבין שילדים בכל הגילים מצוידים ביכולת התמודדות. עלינו, בתור ההורים, מוטלת החובה להפעיל את יכולת ההתמודדות על מנת שכל ילד וילדה יבינו שיש ביכולתם לצלוח את השינוי ולגדול ממנו".
מדוע מידע חשוב עבור ילדים ותחושת הביטחון שלהם?
"מידע תמיד נותן בטחון. הוא בונה ידע על עצמנו ועל העולם שמסביבנו והופך לחלק מכלי ההתמודדות שלנו. הדבר שחשוב לזכור הוא שבכל גיל ילדים זקוקים למידע אך הוא חייב להיות מותאם לגילם ההתפתחותי.
תקופות של שינוי ובמיוחד שינוי עוצמתי ההופך את שיגרת החיים המוכרת בן לילה מעורר בכל הגילים (כולל אצל מבוגרים) מנעד רחב של תחושות: עמימות, תהייה, שינוי במצב הרוח, דאגה, חרדה ועוד. ככל שגיל הילדים צעיר יותר, עד גיל 5-6, התיווך הנדרש עבורם חייב להתמקד בשני מרכיבים עיקריים: הראשון נקרא תיווך רגשי והשני - חיזוק תחושת היכולת וההתמודדות.
כך למשל - במקרה שבו ילד לא רוצה לרדת למטה, המסר אליו בנוי משני חלקים: 'אנחנו עכשיו נרד להיות ליד הבית ונשאף אוויר'. זו הצבת עובדה המבהירה שאנחנו מאמינים בילד וביכולתו לרדת למטה, וגם שיש דברים שאנחנו ממשיכים לעשות גם אם המצב השתנה. 'אנחנו יודעים שזה לא כמו כשהיינו הולכים תמיד לגן המשחקים, אבל אתה יכול לבחור מה אתה רוצה לקחת איתך למטה'".
מהי הדרך המתאימה למתן מידע לילדים?
"בגישות חינוכיות עכשוויות הילדים הם אזרחים ברי זכויות מלידה, והזכות הראשונית היא הזכות לשיוויון. שיוויון, בהסתכלות מכבדת על יכולתם להבין ולהיות שותפים לכל סיטואציה, כמובן בהתאמה לשלב ההתפתחות בו הם נמצאים.
ילדים חשים את הבית, את ההורים, את האקלים הביתי ואת הדינמיקה. לכן בכל גיל יש לתת הסבר לדברים שמתרחשים. מצד אחד, אין להציף במידע, ומצד שני, אין ליצור אשליה שהכול רגיל. למשל, בעניין של איבוד מקום העבודה או קיצוץ בשכר: ניתן לקיים שיחה יזומה עם ילדים באופן הכולל ישיבה משפחתית, ובה להעביר מסר כללי שיבטא שיתוף, ובמקביל חוויה של כולנו יחד כגוף אחד.
לדוגמה: 'עכשיו כולנו בבית, ומקווים שבקרוב נוכל שוב לצאת מהבית ולחזור לגן או לבית הספר. אני כבר לא אעבוד ב... ואחפש מקום אחר'. לאחר מכן, עם ילדים גדולים יותר מגיל בית-ספר ניתן לעשות מפגש נוסף ולתת להם לשאול שאלות, ולענות בהתאמה לגילם.
אם ילדים שואלים: 'לא יהיה לנו כסף?', או 'לא נוכל לעשות דברים שעשינו?', חשוב לתת תשובה שגם תיצור רגיעה וגם תשב על בסיס אמיתי. כמו: 'אנחנו נלמד להסתדר עם המצב החדש, ונעשה דברים שאפשר להמשיך איתם וגם נמצא דברים אחרים לעשות'. שוב, הדבר החשוב ביותר הוא לבסס ולהעצים את תחושת היכולת".
לילדים יש כוח - וצריך להראות להם אותו
מדוע ילדים חוזרים להתנהגויות מהן הם כבר נגמלו?
"התשובה השכיחה ביותר שאותה אני מקבלת מהורים היא: 'הילד מבוהל, חרד ובטח זו מצוקה'. בתפיסה החינוכית הדוגלת בכך שהילדים הם בעלי יכולות מרובות ובכללן יכולת ההתמודדות, חזרה להתנהגות קודמת היא קודם כל שאלה שאותה הם שואלים את סביבתם.
הילדים רוצים לברר האם השינוי שחל במשפחה כולל גם שינוי בהסתכלות של ההורים עליהם כאדם יכול? זאת משום שהצורך הקיומי הבסיסי ביותר מלידה הוא הידיעה של הילד שכל מה שעושים איתו נעשה ממקום של 'יש לך כוחות'. אנחנו כאן כדי לתמוך, אבל אתה בעל הכוחות. בכל פעם שנבוא עם המסר ההפוך: 'הכוחות אצלנו המבוגרים ולך אולי ניתן לתמוך', אנו נקבל העצמה של ההתנהגות שרצינו לשנות. כיוון שכאשר אנו מחלישים את הילד, הוא מפנים את מסר ההחלשה ולהפך".
כיצד נכון לפעול במקרים של חזרה להתנהגות מוקדמת?
"ראשית, כל התנהגות שחוזרת בתור שאלה בשל אי הוודאות, השינוי, הפנים של אבא או של אמא או כל סיבה אחרת הקשורה לשינוי, היא ביטוי לרצון של הילד שיראו אותו, שיראו שהוא רוצה להבין משהו בקשר לשינוי. לכן חשוב לזכור שכל מה שכבר נמצא בארגז הכלים של הילד נמצא שם. היכולת לא נעלמה ולא אבדה. היא רק משרתת את השאלה. וכל תשובה תכלול את תיווך הרגשי ואת ההצבה.
לדוגמה: הרטבה בלילה או ביום, התפרצויות כעס או תסכול, והצקה מוגברת לאח או אחות. הפתרון הטוב ביותר הוא לתפוס את ההתנהגות שנייה לפני שהתרחשה, כמו למשל בעניין הצקה. כשאנו רואים שהילד בכיוון לעבר האח, כדאי לומר: 'מה אתה מתכנן?', או 'מה אתה רוצה לבקש מאחיך?'.
גם את איתותי הגוף לקראת השירותים, במהלך היום, אנחנו מכירים וגם שם ניתן לומר: 'אני רואה שהגוף שלך מאותת לך...'. במקרים של הרטבת לילה יש לשוחח עם הילד במהלך היום. נפתח ב: 'בלילות האחרונים קראת לי כי היה לך פיפי. בוא נראה מה אתה מציע'. פתיחה כזו משדרת שני מסרים חזקים - האחד שההחלטה על מה יקרה בלילה היא בידי הילד, והשנייה שמבחינתנו, יכולותיו של הילד לא השתנו".
לייצר שגרה הנשענת על איזון
איך בונים שגרת חיים חדשה בתוך תקופת השהייה בבית?
"אני מעדיפה לומר כיצד משמרים את תרבות הבית במקום בניית שגרה. תרבות הבית, הערכים והקודים ההתנהגותיים הם מצפן שלא מאבד את הצפון. מה שהשתנה הם התנאים - לא הולכים לעבודה, לגן, לביה"ס.
כרגע נדרשת גמישות שתתאים את התרבות לתנאים העכשוויים. למשל, זמן מסכים: אין שום טעם וסיבה להילחם על הקוד הקודם כי כרגע הוא לא ניתן ליישום. יחד עם הילדים יוצרים מסגרת, שמצד אחד היא יותר גמישה ממה שהיה קודם ומצד שני לא גולשת לקיצוניות של שימוש ללא גבולות.
עתה, יותר מתמיד, חשוב להפעיל 'שליטת הורים' על אתרים ותכנים, כיוון שילדים צעירים מקלידים בקלילות על המקלדת גם לפני שהם קוראים. גם בעניין הטלוויזיה, חשוב לזכור כי זו לא הצפייה עצמה שהיא לב העניין, אלא האם התכנים מותאמים התפתחותית לגילו של הילד".
כיצד יוצרים ודאות בתקופה של אי ודאות?
"המשפט הכי חשוב לגבי שאלה זו הוא: בכל אי ודאות נמצאת ודאות, ובכל בלתי ידוע נמצא הידוע. לכן, הדרך הכי טובה עם ילדים בכל הגילים היא תמיד להתחיל במה שיודעים, ותמיד עם החיובי ולא עם השלילי. החשיבות של נקודת מבט זו היא בניית יכולת 'חצי הכוס המלאה', יכולת שהיא קריטית לבנייתם והפעלתם של כוחות ההתמודדות.
'אמא מתי נלך לגן?' – אז אנו נשאל בחזרה: 'כשאתה הולך לגן, למה אתה הכי מחכה? מה אתה הכי אוהב?' וכשהילד עונה שם של חבר, או משחק, אפשר לומר: 'אנחנו עכשיו יכולים לראות את... או לשחק ב... וזה מה שיהיה עד שייתנו אישור לחזור לגן'".
את המציאות לא נשנה, אבל אפשר לשנות את התפיסה
איך מתמודדים עם הגעגועים לסבא וסבתא?
"אחד הכלים החשובים ביותר ביכולת ההתמודדות הוא הידיעה שתמיד האפשרות לפעול היא בידי, וזהו מסר שאנחנו חייבים להעביר לילדינו. למשל, בשאלת הגעגועים לסבא וסבתא או חבר טוב.
כשהילד שואל מתי הם יבואו אלינו או מתי נלך אליהם, חשוב לעבור למקום של מה אפשר לעשות עכשיו עם סבא וסבתא כך שיזכיר לנו מה אנחנו אוהבים לעשות איתם ואז לעשות את הדבר באופן וירטואלי, או לשלוח משהו, או לחשוב יחד מה סבא וסבתא הכי אוהבים.
את העובדה שכרגע לא ניתן להיות עימם לא נשנה, אבל זה הזמן לבנות את נקודת המבט ואת ההבנה שאני יכול לעשות משהו עבורם".
איך נרגיע ילדים שמפחדים מסכנות המחלה?
"כמובן שזוהי שאלה שהתשובה עליה היא תלוית גיל. ראשית, קיימים שני עקרונות יסוד חשובים: ידע מוריד את עוצמת הפחד, ופעולה מרגיעה ומזינה את מערך היכולות של האדם בכל גיל.
כאשר ילד אומר שהוא פוחד חשוב תמיד לומר: בוא תסביר לי יותר, כדי להבין מה מסתתר בתפיסה שלו בתוך המשפט שנאמר. לא מומלץ לקפוץ מיד ולהגיד לו לא לפחד, חשוב להרגיע מתוך מה שאנחנו יודעים ומה שאנחנו יכולים לעשות.
למשל: 'אני פוחד מהקורונה...' ומרחיב ל: 'אני פוחד שנחלה, או שסבא יחלה...' אז בונים תשובה שיושבת על הידוע: זו הסיבה שכולנו בבתים, כי לא רוצים שאנשים יחלו, וגם חשוב שבבית נשמור על שטיפת ידיים כמו שהסבירו לנו, וגם שנמשיך לעשות כל מיני דברים שאנחנו אוהבים.
חשוב שנשים לב אם אנחנו משתפים בידע רב מדי שאולי לא מותאם למקום ההתפתחותי של הילד, או שאנחנו מאוד מודאגים והתחושה עוברת לילדים".
כל הנאמר לעיל אינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ מקצועי המתחשב בצרכים הייחודיים של כל אדם