התערבות של הורים בבתי הספר וגני הילדים הייתה קיימת מאז ומתמיד, אבל נדמה שמעולם לא במינונים כאלה. קשה לאמוד את הנתונים המדויקים על התופעה, מכיוון שמורים וגננות חוששים להתלונן ומעדיפים "לסגור את העניינים" בשערי בית הספר והגן גם במחיר של ספיגת עלבונות, ולעיתים גם גילויי אלימות. אף אחד לא רוצה לאבד את מקום עבודתו, ובטח שלא לפתוח חזית מול הורים.
ילד כבן 10, בכיתה ד', שהושעה מביה"ס עקב אלימות, הצליח לחמוק ולחדור לשטח בית הספר, והתחיל להתפרע ולהשתולל. אחת המורות שביקשה ממנו לעזוב את שטח בית הספר ונגעה בזרועו כדי להניע אותו לכיוון שער היציאה נקראת לחקירה, עקב התנהגות בלתי הולמת בתלמיד.
בנוסף, ילדה בת 11, שהשפילה והכתה ילדה אחרת בזמן ההפסקה, זומנה יחד עם הוריה לחדר המנהלת, שם, לאחר בירור ושמיעת הצדדים, החליטה המנהלת להשעותה ליומיים. אביה הודיע נחרצות, בנוכחות בתו, כי השעיה מבחינתו אינה פתרון ולמחרת הופיעה הילדה לביה"ס, למורת רוחה של המנהלת והסגל המקצועי.
אין הוראות ברורות מה כן לעשות
מלבד המקרים האלה הורים רבים משביתים בית ספר שלם רק כי מדיניות פיצול הכיתות לא מקובלת עליהם. בנוסף, קרו מקרים של הורים שהתארגנו ופעלו להחלפת מנהלת בית הספר.
את התיאורים האלה שמעתי ממספר מורים ומורות ברחבי הארץ. זה עצוב, וזה קורה כאן ועכשיו, במדינתנו הקטנה. ואת יודעת למה זה קורה?, שאלה אותי ו' - מורה ממרכז הארץ, כי מערכת החינוך מפחדת. היא מפחדת מההורים, מפחדת מתביעות משפטיות ולנו אין גיבוי ממשרד החינוך ומהסתדרות המורים.
התחושה היא שאנחנו לבד. יש לנו המון הוראות והנחיות מה לא לעשות, מה אסור לעשות, ומה יקרה אם נעשה את זה. אבל אין הוראות ברורות מה כן לעשות, מה נכון, מה צריך לעשות. במקרה הטוב התשובה תהיה: "כשהתלמיד מתפרע, צאי מהכיתה". אסור לי לגעת בו, אסור לי להרחיק אותו מהילדים, אני צריכה לבקש ממנו לצאת או לזוז, נו באמת...הוא בהתקף זעם, נראה לך שהוא יצא ביוזמתו מהכיתה?
תחושת סירוס ושיתוק
קשיים רבים עומדים בפני מי שבחר לחנך. אבל מעבר לתנאים הפיזיים והנפשיים שכרוכים בעבודה עם ילדים, אני רוצה לדבר על קושי נוסף, שפחות מדברים עליו, עקב החשש שהדברים יצאו מחוץ לכותלי חדר המורים, אך נראה כי מדובר באחד הקשיים המשמעותיים ביותר במערכת החינוך. הכירו נא את סוגיית התערבות ההורים.
משיחות עם מורים וגננות עולה תמונה כואבת ומדאיגה. יותר ויותר אנשי חינוך מעידים על תחושת סירוס ושיתוק כתוצאה מהתערבויות הורים בלתי פוסקות וחסרות פרופורציה, רבים מתלוננים על חוסר גיבוי מצד מערכת החינוך, ועל בדידות ופחד במערכה מול ההורים.
הרבה מורים וגננות נמנעים מלעשות את עבודתם החינוכית, ומתנהלים מתוך פחד מתגובות ההורים: פחד לתת ציון נמוך, פחד להעיר לתלמיד שמפריע, פחד לא להיענות לכל דרישות הילדים, לפעמים מדובר אפילו בפחד להעיר לילד שפוגע בילד אחר. ומורה שחושש להעיר לילד שלך כאשר הוא פוגע, משפיל ומכאיב לילד אחר, הוא מורה שלא עושה את עבודתו החינוכית ובבוא היום גם יפחד להעיר לילד שיפגע בילדך.
אנו עומדים כיום מול מציאות הפוכה. מציאות שבה התלמיד חדל להיות האתגר הגדול של המורה ואת מקומו תפסו הוריו. רבים מחבריי וחברותיי, שעוסקים בחינוך ונמצאים במערכת הבית ספרית, שיתפו אותי בכאב כי הם שוקלים לעזוב. לא בגלל התלמידים, המורים או משרד החינוך, אלא אך ורק בגלל ההורים, שמקשים עליהם ומחבלים בעבודתם החינוכית.
כך מייצרים אווירת מלחמה
אני בהחלט יכולה להבין את חששות ההורים, בוודאי על רקע מקרי ההתעללות הנוראים שנחשפנו אליהם, והסיפורים שמתפרסמים מידי פעם על התנהלות כושלת של מורים. אך אסור לנו לשכוח שהרוב אינו כזה, הרוב הגדול הוא טוב וראוי ועושה את עבודתו נאמנה מתוך תחושת שליחות אמתית. המקרים הקשים שנחשפנו אליהם הם אלה שגורמים לחלק מההורים להתנהל על סף ההיסטריה מול המורים והגננות.
כמו לכל דבר בחיים - גם לזה יש מחיר. יש מחיר לזה שילדים מגיעים עם מכשירי הקלטה לגנים, יש מחיר להורים שמקליטים שיחות עם המורה או המנהלת ואז מאיימים עם זה עליהם, יש מחיר להורים שמעלים בהינף מקלדת פוסט משפיל שהופך למסע הכפשה ושיימינג כלפי מורים.
כך מייצרים אווירת מלחמה. באווירה כזו המערכת החינוכית נמצאת בתחושה מתמדת שהיא תחת מתקפה והילדים שלנו עומדים בתוך המתקפה הזו ומתבוננים בנו. הם רואים וסופגים איך אנחנו פותרים בעיות, איך אנחנו מיישבים סכסוכים, איך אנחנו מנהלים משא ומתן, ואיך אנחנו מקבלים "לא" כתשובה. זה בית הספר האמיתי עבורם - בית הספר לחיים.
האם כך היינו רוצים שילדינו יבלו את רוב יומם? באווירה נטולת עידוד, נטולת מילה טובה וטפיחה על השכם, נטולת הבנה לקושי ולמורכבות שבתוכה הדברים מתנהלים? ברור שלא. אין כאן שחור או לבן, אין כאן צודק ואשם, יש כאן חברה אנושית שלומדת לחיות ולהתנהל יחד בעת שמחה, הצלחה, כישלון ומשבר. מההתנהלות הזו הילדים שלנו לומדים.
כולנו זקוקים למילים טובות ולעידוד, ובוודאי שגם המורים והגננות, אבל יותר מכך הם צריכים שניתן להם לעבוד. שנסמוך עליהם ונגבה אותם, שנבחר בשותפות אמת עימם. אין ספק שמעורבות הורית טובה ונכונה היא חשובה וקריטית להצלחת התלמידים, אבל שמירה על איזון נכון בין מעורבות להתערבות ושמירה על כבוד הדדי חשובה לא פחות.
הכותבת היא אשת חינוך, מנהלת גנים מזה 25 שנה ומדריכת צוותי חינוך והוראה מטעם מכון אדלר
הביאה לפרסום: אביבית מיסניקוב