"אתם על הקו?": הפצצה שהטיל טראמפ - וההלם במדינות ערב

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עלה לקו הטלפון עם מנהיגי העולם הערבי והמוסלמי, מסעודיה ועד טורקיה - והטיל פצצה. הנשיא הבהיר למנהיגים שהוא רוצה שיצטרפו להסכמי אברהם ושיסדירו את יחסיהם עם ישראל. מהצד השני נשמעה רק שתיקה - מנהיגי מדינות ערב הוכו בהלם. טראמפ אף נאלץ להתבדח ולשאול אותם אם הם עדיין על הקו.

זמן קצר לאחר מכן טראמפ חשף את היוזמה שלו בפומבי, ופרסם פוסט ארוך ותקיף ברשת Truth. הוא הצהיר ששוחח עם מנהיגי סעודיה, איחוד האמירויות, קטאר, פקיסטן, טורקיה, מצרים, ירדן ובחרין, וש"צריך להיות חובה שכל המדינות האלו יסכימו להצטרף להסכמי אברהם". הנשיא הודיע שביקש מנציגיו לפעול מול אותן מדינות כדי ליישם את הרחבת ההסכמים.

השיחה שהתרחשה לפני כשבועיים וחצי, והפוסט הפומבי שהגיע אחריה, מסמלים את התיאבון המחודש של טראמפ להרחיב את היוזמה החדשה-ישנה שלו, ולהגדיל את ההישג המדיני הגדול ביותר שלו במזרח התיכון - הסכמי אברהם שנחתמו בכהונתו הראשונה כנשיא. אך החזון הנועז של הנשיא האמריקני עשוי הפעם להתנפץ אל מול המציאות, העקשנות של מדינות ערב וחוסר הנכונות של ישראל להתגמש, במיוחד בצל העימות עם איראן שטרם הסתיים.

ברברה ליף, בכירה לשעבר במשרד החוץ האמריקני תחת ממשל ביידן, מאשרת בשיחה עם N12: "דיברתי עם כמה בכירים שהיו בשיחה ההיא. התגובה הראשונה להצעה ההיא (של טראמפ) הייתה שתיקה המומה. היו שם על הקו גם מנהיגי ירדן ומצרים, שלהן יש יחסים מלאים עם ישראל כבר עשורים, יחסים שלא פעם נקלעים למתחים רציניים".

גם ד"ר אנדראס קרייג, מרצה בכיר בקינגס קולג' בלונדון, מומחה למדינות המפרץ שעבד בעבר עם קטאר, מנתח את ההפתעה של המנהיגים שנכחו בשיחה: "כשטראמפ העלה את הרעיון הזה לראשונה, כל מי שהיה בשיחה הופתע. איש לא ציפה לכך ואיש גם לא באמת מתייחס לכך ברצינות כרגע. לא נראה שיש מאחורי הרעיון אסטרטגיה של ממש. רבים חושבים שמדובר ברעיון ספונטני שטראמפ זרק לאוויר. עם זאת, כאשר טראמפ מאמץ רעיון מסוים, הוא לעיתים נוטה להתעקש עליו ולהפוך אותו לעדיפות. לכן יהיה צורך לראות עד כמה הוא יתמיד בכך".

חומת השתיקה של מדינות ערב

בפומבי, היוזמה החדשה של טראמפ נענתה בעיקר בשתיקה מצד מדינות ערב - לא רק באותה שיחת טלפון דרמטית, אלא גם בשעות ובימים שלאחר מכן. פקיסטן הייתה היחידה לשבור את חומת השתיקה, כששר ההגנה שלה ח'וואג'ה אסיף הבהיר את התנגדות המדינה המוסלמית הענקית והעוינת לישראל לשינוי מצב היחסים. "אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות חלק מהסכם שמתנגש עם העקרונות הבסיסיים שלנו. לא ננקטה כל יוזמה מצידנו להצטרף להסכמי אברהם", אמר לערוץ טלוויזיה מקומי.

אותם הסכמים, נזכיר, היו גולת הכותרת של סוף כהונת טראמפ הראשונה: חתנו ג'ארד קושנר הוביל שורת יוזמות דיפלומטיות, ולתפיסתו ההסכמים נועדו לפתור את הסכסוך בין ישראל למדינות ערב בכללותן ואת העימות ארוך השנים עם הפלסטינים. איחוד האמירויות ובחרין חתמו על ההסכם בספטמבר 2020 ולאחריהן הצטרפו גם מרוקו וסודאן, לאחר שכבר הוכרז ניצחונו של ביידן. קזחסטן הצטרפה בנובמבר 2025.

ההסכמים כללו תמריצים רבים, בעיקר כלכליים אך גם צבאיים ודיפלומטיים, בתמורה להכרה בישראל. כך למשל השיגה איחוד האמירויות נשק מתקדם וטכנולוגיה צבאית מארצות הברית, ומרוקו קיבלה הכרה רשמית בריבונות שלה על סהרה המערבית - גם מארה"ב וגם מישראל.

ההתקרבות לפני 7 באוקטובר

אחרי שהסכמי אברהם נחתמו, לאזור כולו היה ברור שהצעד הגדול הבא עשוי להיות צירופה של סעודיה, מדינת ענק שנתפסת כמנהיגה בעולם המוסלמי, להסכמי הנורמליזציה. ממשל ביידן התאמץ לגרום לזה לקרות, ושר החוץ אנתוני בלינקן היה אמור לטוס לריאד לדון בפרטי הנורמליזציה ב-10 באוקטובר - אך שלושה ימים לפני כן הכול השתנה.

המלחמה בעזה שינתה את התנאים וסיבכה את המגעים שהתקיימו קודם לכן - ממש כפי שסינוואר רצה. בוול סטריט ג'ורנל נחשף שאחת המטרות המוצהרות של טבח 7 באוקטובר הייתה טרפוד הסכם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, הסכם שהיה מקשה מאוד על הפלסטינים להמשיך במערכה נגד ישראל.

יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן הבהיר בריאיון לפוקס ניוז בספטמבר 2023 שהמשא ומתן עם ישראל מקרב "מדי יום" את הסיכויים לנורמליזציה של היחסים בין שתי המדינות. גם בכירים נוספים בסעודיה אותתו בבירור שהנושא נמצא על השולחן, והפערים ניתנים לגישור.

עם זאת, ליף מסבירה כי גם בשיחות עם ממשל ביידן, הדרך שבה יטופלו התנאים של סעודיה לגבי הפלסטינים לא סוכמה - וזאת עוד לפני 7 באוקטובר, ששינה את התמונה. "הייתי סקפטית אז לגבי האפשרות שהממשלה הזו תסכים לתנאים המינימליים ביותר של הסעודים. גם לא התאפשר לכפות את זה על הפלסטינים ואם הם היו מסרבים, היינו ניצבים מול תגובה עוינת".

"חשבתי אז (ב-2023) ששווה לנסות ואכן השגנו התקדמות, אבל לא האמנתי שנצליח לסגור את הפערים, גם בגלל שהבחירות בארה"ב התקרבו. הייתי סקפטית בגלל לוח השנה ובגלל הכיוון שהערכתי שממשלת ישראל תהיה בו בנושא הזה. אני תמיד אופטימית אבל צריך להיות ריאליסטיים".

הלחץ של טראמפ - והתגובות הצוננות

בפוסט הפומבי שפרסם, טראמפ מיקד את הלחץ שלו בסעודיה ובקטאר, ואמר שהמהלך שהוא מקדם "צריך להתחיל בחתימה מיידית" של שתי המדינות - אך בוול סטריט ג'ורנל דווח שבשיחות סגורות סעודיה וקטאר מתנגדות ליוזמה של טראמפ להצטרף להסכמי אברהם. גורמים קטארים אמרו כי אין למדינה תוכניות להצטרף להסכמי אברהם, וכי כל מעורבות קטארית עם ישראל תתמקד בפתרון הסוגיה הפלסטינית. בסעודיה הבהירו בעקביות בשנים האחרונות שהם דורשים צעדים ממשיים לעבר מדינה פלסטינית, והיחסים מאחורי הקלעים בינה לבין ישראל התקררו בתקופה האחרונה.

"העמדה הסעודית השתנתה באופן משמעותי", מסביר קרייג. "לפני 7 באוקטובר הסעודים היו בדרך לנורמליזציה עם ישראל. באותה תקופה, הם היו מוכנים לנורמליזציה בתמורה להתחייבות מילולית בלבד להקמת מדינה פלסטינית. אבל מאז 7 באוקטובר העמדה הסעודית השתנתה לחלוטין - דעת הקהל במדינה הפכה לעוינת הרבה יותר כלפי ישראל. בכירים סעודים שאני משוחח איתם אומרים כיום שקודם כול ישראל צריכה 'לעבור נורמליזציה עם עצמה' ולהפוך שוב למדינה נורמלית, לדבריהם".

מאז תחילת המלחמה בעזה, הסעודים למעשה "מטילים על ישראל אחריות רבה להידרדרות האזורית", לפי קרייג. יורש העצר בן סלמאן טען שישראל מבצעת רצח עם בעזה, הסעודים גינו באופן תדיר את הנעשה בעזה וביהודה ושומרון, ואף יזמו מהלכים לטובת מדינה פלסטינית. "לפני 7 באוקטובר הייתי אומר שהסוגיה הפלסטינית הייתה עניין משני יחסית עבור סעודיה. מה שהתרחש בעזה גייס מחדש את דעת הקהל בעולם הערבי והמוסלמי", הוא מוסיף.

"אני חושב שישראל ירתה לעצמה ברגל. המסרים והפעולות של נתניהו ערערו לחלוטין את היכולת לבנות נרטיב שהיה יכול להיות מקובל על הסעודים", הוא מעריך. "לפני 7 באוקטובר הם היו מוכנים להתפשר בסוגיה הפלסטינית. היום הם כבר לא יכולים. מבחינתם, ויתור כזה יהרוס את השאיפות הסעודיות להנהיג את העולם הערבי ויפגע בלגיטימציה ובאמינות של הממלכה".

"הם רואים בישראל שחקן בלתי צפוי"

ד"ר קרייג מציין כי בניגוד לאמירויות, שם השליטה של ההנהגה הרבה יותר חזקה, ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן אין שליטה מוחלטת באותה מידה על דעת הקהל: "הסעודים אינם יכולים להתעלם ממה שהציבור הערבי והמוסלמי אומר על עזה. הם חייבים לנקוט עמדה".

למרות שקשה להעריך במדויק את דעת הקהל הסעודית בשל המגבלות על חופש הביטוי במדינה, סקר מקיף שפורסם לאחרונה מצביע על כך שהחשש הסעודי מדעת הקהל במדינה מבוסס. בסקר של מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון, שפורסם באוגוסט 2025, נשאלו אזרחי הממלכה האם כינון "יחסים נורמליים ושלום" עם ישראל יהיה צעד חיובי או שלילי: 99% מהנשאלים הסעודים השיבו שמדובר בצעד שלילי. לשם השוואה, בסקר שנערך ב-2020, 41% מהנשאלים הסעודים ראו בהסכמי אברהם התפתחות אזורית חיובית, אך שיעור זה ירד ל-20% ב-2023 ול-13% ב-2025.

לדברי קרייג, סעודיה רואה בישראל כאיום בעקבות המדיניות האגרסיבית שלה מאז 7 באוקטובר: "גורמי ביטחון סעודים רואים כיום בישראל איום. עוד לפני המלחמה עם איראן, סעודים רבים חשבו שישראל היא האיום הגדול ביותר על הממלכה. הם רואים בישראל שחקן בלתי צפוי ובלתי מרוסן - לדעתם, ישראל מהווה איום על הביטחון והיציבות האזוריים. כמו כן אין ערוץ תקשורת ישיר שמאפשר מנגנון מניעת חיכוך - אם הסעודים רוצים להעביר מסר לישראל, הם עושים זאת דרך וושינגטון. הסעודים רואים בישראל גורם שאינו ניתן לשליטה, והם חוששים ממנה".

בניגוד לדברי קרייג, מאיר בן שבת, ראש המל"ל בזמן הסכמי אברהם וראש מכון משגב לביטחון לאומי, לא סבור ש-7 באוקטובר הרחיק את חלום הנורמליזציה: "ישראל היא שהותקפה ב-7 באוקטובר ובעקבות זאת העולם (ובתוכו מדינות האזור) ראה את עלייתה מנקודת השפל שבה הייתה לעמדה של מעצמה אזורית. מלבד זאת, ישראל הראתה את נחישותה ואת יכולותיה גם מול איראן, שהתנהלה כבריון השכונתי".

בן שבת מעריך כי השנתיים וחצי האחרונות דווקא חיזקו את מעמדה של ישראל וייתכן שהפכו את ההסכמים לקוסמים יותר עבור מצטרפים חדשים: "התנהלותה של ישראל, הישגיה הביטחוניים, הכלכליים, הטכנולוגיים, בחזית ובעורף, לאורך זמן כה ממושך ומול כמה זירות ובנוסף לכך השותפות הצבאית הייחודית שלה עם ארה"ב בהתקפה על איראן - כל אלה מעלים את קרנה והופכים אותה לאטרקטיבית יותר מבעבר לכינון קשרים ובריתות".

מכיוון שהסכמי אברהם הם בבסיסם יוזמה של האמירויות, קרייג מעריך ש"סעודיה לעולם לא תצטרף ל'הסכמי אברהם' בשם ובמתכונת הנוכחיים. אם סעודיה תנרמל יחסים עם ישראל, זה יהיה במסגרת חדשה, עם שם חדש ומיתוג חדש. הסעודים והקטארים קרובים מאוד. הקטארים מבינים שכל הסכם שסעודיה תחתום עם ישראל יהיה חלק מעסקה אזורית רחבה הרבה יותר, שאליה יופעל לחץ על מדינות נוספות להצטרף".

העיתוי הפוליטי הרגיש - שעשוי להקשות על עסקה

בריאד לוטשים עיניים ליום הבוחר בישראל, לפי מה שקרייג שומע מהמפרץ: "כיום הגישה הסעודית היא להמתין ולראות אם יתרחש שינוי יסודי בפוליטיקה הישראלית לאחר הבחירות. באופן רשמי, סעודיה דורשת כיום מסלול בלתי הפיך לפתרון שתי המדינות. לפני 7 באוקטובר היא הייתה מסתפקת כנראה בהתחייבות מילולית שניתן היה לחזור ממנה בעתיד. כיום כמעט בלתי אפשרי עבור הסעודים להסכים לכך - הסעודים רוצים להיתפס כמעצמה אזורית, וקשר פומבי עם ישראל עלול לפגוע במטרה הזאת".

גם בן שבת מתייחס במענה לשאלת N12 לעיתוי הפוליטי הרגיש. הוא הבהיר ש"בעיקרון כן" יש היתכנות להרחבת הסכמי אברהם, אך ש"לא ניתן יהיה להגיע לכך בתקופת בחירות, משום שמדינות יעדיפו להיכנס לכך רק אחריהן". ללא קשר לסוגיית העיתוי, הוא מדגיש, "אסור שהרחבת ההסכמים תבוא על חשבון צעדים שנדרשים מול איראן או כפיצוי להסדר לא טוב איתה".

ליף התייחסה גם היא לבחירות הקרבות וההשפעות המדיניות שלהן: "כל ממשלה שתציג גישה אחרת לאזור תיבחן מקרוב על ידי מדינות המפרץ, שישקלו אם מדובר בהזדמנות או בסיכון. עדיין אי אפשר לומר אם בחירה בקואליציה מסוימת ובראש ממשלה מסוים תוביל לתוצאה מסוימת. המצב עדיין מסובך בשורת חזיתות, אז איך ממשלה חדשה תציב את עצמה מול כל האיומים? אני מניחה שכל ממשלה חדשה תשאל את עצמה איך אנחנו יכולים להתמודד בשש-שבע חזיתות עם הכוחות שיש לנו ועם המצב הכלכלי ותשאל אם זה הגיוני".

לדבריה, "הממשלה הזו פעלה בצורה שמכונה 'כשיש לך פטיש, כל הבעיות נראות כמו מסמר'. מאז 7 באוקטובר ישראל החליטה לא לדחות את הטיפול בשום איום אלא לפעול בצורה מונעת. באוזניים ישראליות זה נשמע כמו מדיניות שניתן להגן עליה, אבל זה הרסני לגמרי מנקודת המבט של שאר האזור".

היתרונות שנשחקו - ושאלת ההגנה מול איראן

נורמליזציה עם ישראל טומנת בחובה שורה של היבטים אטרקטיביים עבור מדינות המפרץ, כאשר אחד המרכזיים בהם הוא נקודות זכות רבות בוושינגטון. קרייג מפרט כיצד חלק מהיתרונות האפשריים נשחקו: הלובי הפרו-ישראלי נחלש והזיהוי עם ישראל יוצר לעיתים תגובות נגד בדעת הקהל. בעבר הנורמליזציה נתפסה כרעיון שיכול להבטיח "כרטיס יציאה מהכלא" בוושינגטון, אך לדבריו בסעודיה לא משוכנעים שהדבר יעבוד גם מול ממשלים אחרים שלא בהנהגת טראמפ.

גם הגישה לטכנולוגיה הישראלית, אחת מ"נקודות המכירה" של ההסכם, אולי ניתנת להשגה גם בלי טקס והכרזה רשמית. קרייג מזכיר כי היחסים הטכנולוגיים בין ישראל לאמירויות התנהלו במשך כעשור לפני הסכמי אברהם, וחלק מהטכנולוגיות הישראליות כבר הגיעו גם לסעודיה בדרכים אחרות - ולכן זה כבר לא טיעון חזק כפי שהיה בעבר. "בנושא ההגנה מפני איראן, הסעודים אינם רואים בישראל גורם שמסוגל או מעוניין להגן על אחרים", הוא מדגיש.

אך מאיר בן שבת מציג עמדה הפוכה, ומדגיש את האטרקטיביות הישראלית. "ישראל לא צריכה לחזר על הפתחים ובודאי שלא לשלם תמורות כדי לשכנע מדינות לכונן עימה יחסים. כל מי שעיניו בראשו יודע לזהות את הפוטנציאל שטמון בקשרים עם ישראל ואת שפע ההזדמנויות הכלכליות, הטכנולוגיות והביטחוניות שהוא יכול לזמן לכל מי שיבחר בכך. מי שיביט בהתפתחות היחסים בין ישראל לאמירויות, בחרין ומרוקו - יוכל להתרשם מהיקף הסחר ומהמנעד הרחב של היחסים שנבנו וזאת למרות התקופות הממושכות של מגפת הקורונה, של האי- יציבות הפוליטית (מערכות בחירות תכופות בישראל) ושל המלחמה, שהציבו אתגרים לא קלים בפני פיתוח הקשרים".

"התקיפה הזו הייתה הקש האחרון"

קרייג מסביר שגם התקיפה הישראלית בקטאר הייתה מבחינת ריאד מסמר נוסף בארון הקבורה של הנורמליזציה: "הם לא האמינו שישראל תהיה מוכנה לתקוף מדינה חברה ב-GCC. בשל כך כל הפגישות והתהליכים הדו-צדדיים הואטו או נעצרו. כיום אין עוד חזון סעודי לנורמליזציה".

"התקיפה בדוחא, בניסיון לפגוע בחמאס, הייתה 'הקש האחרון' מבחינת בכירים במפרץ - מבחינתם הפרשנות היא שלישראל יש גישה אחת כלפי איום, לא משנה מהיכן הוא מגיע. 'האם אנחנו צריכים להבין שאנחנו הבאים בתור, אם נעשה משהו שישראל לא אוהבת?', הם שאלו אותי", מוסיפה ליף. "התקיפה הזו יצרה זעזוע והלם גדול, גם אצל המדינות שהיו להן יחסים 'מורכבים' עם קטאר, כל המפרציות התנגדו לכך".

ליף מותחת קו ישיר בין ההסכם להפסקת המלחמה בעזה לבין המצב כעת, מנקודת המבט של מדינות המפרץ: "כולם חשו הקלה כשטראמפ הפעיל את הלחץ שלו, ברמה ברוטלית כמעט, כדי לסיים את המלחמה בעזה - גם על חמאס וגם על נתניהו. סוף המלחמה הגיע חודש לאחר המתקפה בדוחא שהיממה את המפרץ, והם המשיכו לצפות בעימות הפומבי בין טראמפ לנתניהו סביב השאלה - האם ישראל תתמוך בעצירת המלחמה באמצעים דיפלומטיים או תחתור אחריהם? גם התקיפות בלבנון מתפרשות דרך העדשה הזו, והם עוקבים אחרי קצב ותזמון והיקף המתקפות - נכון, זהו ניסיון לפגוע בחיזבאללה אבל גם מבחינתם זו גם חתירה תחת הערוץ הדיפלומטי בין ארה"ב לאיראן".

והיא מצביעה גם על ההיחלשות של התמיכה בישראל בדעת הקהל האמריקנית: "זה מאמת מבחינת מדינות המפרץ את דרך החשיבה שלהן - הן רואות שהן לא לבדן בהתנגדות למדיניות החוץ של ישראל, שמשתמשת תמיד בכוח צבאי ולעיתים עם התעלמות מנפגעים אזרחיים".

"חסר סיכוי" - הפסימיות לגבי הצלחת היוזמה

"אני חושב שזה חסר סיכוי", הוא משיב כשאני שואל אם הלחץ של טראמפ יניב תוצאות. "לא נראה שיש מאחורי הרעיון אסטרטגיה של ממש. אני גם לא חושב שמדובר במאמץ שגובש באופן רציני במיוחד בצד הישראלי. אם טראמפ יתעקש, ייתכן שיימצא פתרון פשרה כלשהו. אבל להערכתי הסעודים ינסו למשוך זמן, משום שכעת זה פשוט לא הזמן מבחינתם לדון בנורמליזציה". לדבריו, "הסכמי אברהם אינם נתפסים עוד כבעלי עוצמה פוליטית כפי שהיו בעבר. מנקודת המבט הסעודית, העלויות התדמיתיות והפוליטיות של נורמליזציה עולות בהרבה על היתרונות".

ברברה ליף, שעד 2025 הייתה עוזרת לשר החוץ האמריקני וטיפלה גם במדינות המפרץ הפרסי, שותפה לפסימיות: "בכנות, אני לא רואה סיכוי שבעתיד הקרוב המדינות שמנהיגיהן היו בשיחה הזו יהיו מוכנות לנוע לכיוון נורמליזציה והצטרפות להסכמי אברהם. לא ניתן להשתמש במלחמה הזו (נגד איראן) כבת ערובה ולהגיד 'אסיים את המלחמה הזו כשתחתמו על נורמליזציה', זה לא יעבוד".

בנוגע לניסיון של טראמפ ללחוץ על סעודיה וקטאר, ליף אומרת: "הופתעתי מהדרך שבה הוא סימן את שתי המדינות הללו, אבל זה לא הולך להזיז אותן לכיוון הזה - הן יחשבו מתי כדאי להתחיל בשיחות הללו ואיך ובאילו תנאים, וזה יבוצע לפי מגוון שיקולים - ולא בגלל שהוא צייץ לגביהן. הוא לא יצליח לכפות עליהן לפנות למהלך דיפלומטי עצום שכזה אל מול התנגדות בני העמים באותן המדינות".

בן שבת לעומת זאת דווקא העריך כי עקרונית יש היתכנות להרחבת ההסכמים. בשנה שעברה הבהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו שהמהלך הזה נמצא על הכוונת המדינית שלו. ה"ניצחון הזה (על איראן) פותח הזדמנות להרחבה דרמטית של הסכמי השלום. אנחנו עובדים על כך במרץ", אמר ראש הממשלה.