הלחץ האמריקני להתקדם לשלב ב' - לעומת דברי הרמטכ"ל: "אם לא יימצא מי שישלוט ברצועה - נעשה זאת בעצמנו"

הנשיא טראמפ החל בשבוע האחרון בהגברת מנופי הלחץ על מנת לעבור לשלב ב' בתוכנית שלו לסיום המלחמה ברצועת עזה. מנגד, הרמטכ"ל אייל זמיר שוחח עם ראשי רשויות, והביע סקפטיות בנוגע להמשך. "אני מקווה שיימצא מי שישלוט ברצועת עזה ביום שאחרי, אך אם לא - נעשה זאת בעצמנו", הדגיש זמיר. אז איפה בדיוק עומדים הדברים בפועל?

הרמטכ"ל מדגיש: הקו הצהוב הוא עד להודעה חדשה, ולא שלב ביניים

זמיר טען בשיחה שהקו הצהוב הוא הלכה למעשה ההגנה הקדמית החדשה של מדינת ישראל בתוך רצועת עזה. למעשה, הדבר מקובל על ידי הממשלה, הקבינט המדיני-ביטחוני וראש הממשלה עצמו ככל הנראה. הרמטכ"ל למעשה מציב את הקו הצהוב כמעין משל לחומת ברלין, שחולקה על ידי ארבעת המעצמות.

דבריו של זמיר הגיעו למעשה בעקבות דבריו של חאלד משעל, שטען שחמאס אכן יתפרק מנשקו, אך בפועל ימסור את הנשק רק לנשיא המדינה הפלסטינית שתקום לשיטתו ביהודה ושומרון, וברצועת עזה. משעל טען שאלו התנאים שלהם הסכים ארגון הטרור הרצחני חמאס - ושעד אז - אין מה לדבר על פירוק חמאס מנשקו, כאמור, אחד המהלכים הקריטיים ביותר לפני היציאה לשלב ב' של העסקה מבחינת ישראל.

ראש ממשלת קטאר טען בפורום דוחא שמצופה מישראל לאפשר לעסקה להתקדם ולהמשיך לעבר שלב ב', גם ללא פירוק חמאס מנשקו. מנגד, הרמטכ"ל טוען שהקו הצהוב הגבול החדש להגנה על תושבי ישראל ובפרט תושבי העוטף בשנים הקרובות ואולי יותר מכך - ושישראל לא תיסוג מהקו הצהוב שום תנאי שלא סוכם.

משולש המריבה: כ"ץ, זמיר ונתניהו - ראש בראש בזירה הפוליטית

• המריבה המתמשכת בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לבין הרמטכ"ל אייל זמיר בנוגע למינויים בצה"ל צריכה להיפסק, ומי שתפקידו להפסיק אותה הוא ראש הממשלה נתניהו.
• על רקע האמירות האחרונות של רה"מ, שטוען שהזמן לעבור לשלב ב' של העסקה מתקרב, הרמטכ"ל זמיר הגיח מימין לנתניהו וכ"ץ עם אמירותיו בנוגע לקו הצהוב.
• ה"לחץ" של נתניהו לעבור לשלב ב' - מגיעה בעקבות רצונו של הנשיא האמריקני טראמפ להתקדם בתוכניתו.
• זמיר הציג את הצרכים הביטחוניים של ישראל כקודמים להתקדמות בעסקה, והציב את ראש הממשלה נתניהו בבעיה מול הנשיא טראמפ, אל מול הצורך לשמור על ביטחון המדיני.

הרצון של טראמפ - שלא מתכנס עם המציאות בשטח

הנשיא האמריקני רוצה לסיים את שלב ב' של תוכניתו עד תום 2025, כלומר עד לסוף החודש. מנגד, נשמעות אמירות מצד הקטארים וחמאס, עם פרשנויות שונות להסכם שנחתם כאמור, או שחמאס מתפרק מנשקו באמצעות הכוח הבין-לאומי שספק אם יקום בסופו של דבר, או שישראל תפרק אותו בכוח. הדברים נכתבו בהסכם שעליהם חתמו כל הצדדים, והרמיזות מצד חמאס והקטארים עשויות לסכן את ההמשך.

הסיבה לדאגה - והסיבה להישאר רגועים: עד להקמת הכוח הבין-לאומי, אין כוח שיוכל לגרום לישראל ולצה"ל לסגת מהקו הצהוב, לפחות עד להשלמת היעדים ואבטחת השטח הסטרילי ברצועה. מנגד אך באותה נשימה - אין כוח שיוכל לגרום לחמאס להתפרק מנשקו מרצון. הכוח היחיד שיוכל לגרום לזה לקרות הוא ככל הנראה צבא הגנה לישראל, ועל זה כולם מסכימים.

רגע האמת: ממי לנשיא האמריקני אכפת יותר? ישראל או טורקיה, סוריה וקטאר?

מבחן העמידה האמיתי של נתניהו קרב. מצד אחד, במידה ולנשיא טראמפ לא ייראה לנכון שישראל תעמוד על הקו הצהוב כל עוד חמאס לא קיים את הצד שלו בעסקה, נתניהו יוכל לבחור באחת משתי דרכים: האחת היא להנהן ולקבל את הגזירות שיטיל טראמפ על ביטחון ישראל מסיבותיו, או לעמוד איתן אל מול דרישותיו של האדם החזק בעולם.

הכסף הטמון בסוריה, הפוטנציאל והאינטרסים עם טורקיה והמיליארדים של קטאר עומדים לנגד עיניו של הנשיא טראמפ, שעד כה בלם את ישראל ממספר מהלכים כמו תקיפה מחודשת בלבנון וביקורת נוקבת במיוחד על פעילות צה"ל בסוריה - ולכן ראש הממשלה נתניהו ייאלץ, כמו כולם, להמתין למוצא פיו של הנשיא האמריקני, שיש לקוות שישים את האינטרסים הישראלים לפני הכל.