בסיס קדמי מול החות'ים והציר האיראני: מה ישראל מחפשת בסומלילנד?

ההכרה הישראלית בסומלילנד כמדינה עצמאית נתפסת כאירוע דרמטי בקרן אפריקה – אך גם כמהלך שמשרת אינטרסים ישראליים ברורים הרחק מגבולותיה. החוף הארוך של סומלילנד והמיקום שלה על ים סוף, סמוך למצר באב אל-מנדב ולא רחוק מתימן, הופכים אותה לנכס ביטחוני-אסטרטגי. עבור ישראל, הקרבה לאזורים שבשליטת החות'ים בתימן – שממשיכים לאיים על נתיבי השיט גם לאחר סיום המלחמה בעזה – מעניקה יתרון מבצעי ומודיעיני פוטנציאלי, וחיזוק הקשרים נתפס בירושלים כ"מכפיל כוח" במאבק נגד החות'ים וההשפעה האיראנית בים סוף.

האינטרס הישראלי בסומלילנד מתחיל בגיאוגרפיה. "מספיק להסתכל על המפה כדי להבין למה זה מעניין אותנו", מסביר ד"ר אשר לובוצקי, עמית מחקר בכיר במכון ליחסי ישראל-אפריקה, בשיחה עם N12. "מאז המלחמה האחרונה, ישראל הבינה שים סוף ותימן הם אזורים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיעדר מהם. לפני חמש שנים זה פחות העסיק אותנו – היום ברור שזה מרחב שחייבים להיות בו, גם אופרטיבית".

סומלילנד, השוכנת לחופי מפרץ עדן, נמצאת במרחק של כ-300 עד 500 קילומטרים בלבד מאזורים שבשליטת החות'ים בתימן, והיכולת הפוטנציאלית לפעול משטחה היא בגדר שובר שוויון אפשרי. "העניין המרכזי של ישראל כאן הוא קודם כל החות'ים", מבהיר לובוצקי. "לא טורקיה, לא מדינות אחרות - אלא האיום החות'י והציר האיראני שעומד מאחוריו".

משקל נגד לאיראן

גם מבלי להיחשף למידע מסווג, ההיגיון ברור. לשטחה של סומלילנד פוטנציאל להפוך למעין בסיס קדמי למגוון משימות: החל ממעקב מודיעיני אחר החות'ים ומאמצי ההתעצמות שלהם, דרך אספקת סיוע לוגיסטי לממשלת תימן הלגיטימית במאבקה מולם, ועד יצירת תשתית לפעילות מבצעית ישירה – התקפית והגנתית – לסיכול תקיפות חות'יות בים סוף או באמצעות כטב"מים. חיזוק הנוכחות הישראלית באזור מהווה גם משקל נגד לפעלתנות האיראנית באזור, ולניסיונותיה להרחיב את "המצור הכלכלי" על ישראל ולבנות ערוצים חדשים להעברת אמצעי לחימה.

לדברי לובוצקי, הקרבה הגיאוגרפית יכולה לחסוך לחיל האוויר טיסות ארוכות, לאפשר תגובה מוקדמת ומהירה יותר אל מול הפעילות החות'ית ולהרחיב את מגוון הכלים המבצעיים. "זה לא בהכרח עוזר מול טילים, אבל בהחלט יכול לעזור ביירוט כטב"מים ומול פעילות ימית עוינת. זה יחסוך לנו מסלולים ארוכים מאוד. כשאתה קרוב, אתה גמיש יותר".

"ישראל תקבל פרס יפה"

עד כה התקיימו בין ישראל לסומלילנד קשרים בלתי רשמיים בלבד, אך ההכרה הרשמית משנה את כללי המשחק. "סומלילנד רצתה יותר מהכול הכרה בין-לאומית וזה האינטרס העליון שלה", מסביר לובוצקי. "ברגע שהיא קיבלה את הפרס הכי גדול מבחינתה, סביר שהיא תהיה מוכנה לתת לישראל הרבה יותר ממה שהיה אפשרי קודם. עכשיו ישראל כנראה תקבל פרס די יפה – בעיקר בתחום הביטחוני והמודיעיני".

לצד ישראל וסומלילנד, נכנסת לתמונה שחקנית מרכזית נוסף – איחוד האמירויות. "לאמירויות יש מעורבות עמוקה באזור – בדרום תימן, באריתריאה, בפונטלנד ואפילו בזירות כמו סודאן", אומר לובוצקי. "יכול להיות שאנחנו רואים כאן מהלך רחב יותר: ציר פרו-מערבי, אנטי-איראני ואנטי-איסלאמיסטי, שישראל משתלבת בו".

לדבריו, קשה להאמין שארה"ב הופתעה מהמהלך, גם אם לא הביעה תמיכה פומבית. "זה משתלב באינטרסים רחבים יותר של המערב במאבק על השליטה בים סוף".

ומה עם מצרים, סעודיה וטורקיה?

התגובות החריפות ביותר הגיעו מטורקיה - ולא במקרה. "טורקיה היא שחקן דומיננטי מאוד בסומליה, שהיא כמעט מדינת חסות שלה", אומר לובוצקי. "זה מהלך שמעצבן אותה מאוד, גם אם היא לא הייתה המטרה המרכזית של ישראל".

לעומת זאת, הוא דוחה את הטענות הטורקיות שלפיהן ישראל מבקשת ליצור משקל נגד למצרים או לסעודיה באזור. "זה פשוט לא נכון. אין לישראל שום אינטרס להסתכסך עם מצרים או סעודיה. אלו פרשנויות טורקיות שנועדו לחמם את הזירה".

ציר האינטרסים, והמדינות שלא הצטרפו לגינויים

בסומלילנד כבר מדברים על ההכרה כחלק מהרחבת הסכמי אברהם, אך לובוצקי מסייג. "אם מדברים על נורמליזציה רחבה עם העולם הערבי – זה לא המקרה. התגובות בעולם הערבי היו שליליות מאוד. אבל אם מסתכלים על זה כציר אינטרסים פרו-מערבי ואנטי-איראני, אז כן – יש כאן משהו שמתכתב עם הרוח של הסכמי אברהם".

הוא מציין מדינות שלא הצטרפו לגינויים נגד ישראל, כמו איחוד האמירויות ומרוקו, ואף רומז לאפשרויות עתידיות בזירה האפריקנית. "גם מאוריטניה, מדינה-חברה בליגה הערבית שמדי פעם עולה כמועמדת להרחבת הסכמי אברהם, לא גינתה את ישראל. אינטואיטיבית, אם תהיה מדינה נוספת, זו יכולה להיות היא".

בשורה התחתונה, לובוצקי סבור שהמהלך עשוי להעניק לישראל יתרון משמעותי לעתיד. "המערכה מול החות'ים לא נגמרה. ישראל הוכיחה שהיא יודעת לפעול רחוק, במדינות צד שלישי. סומלילנד יכולה לתת את אותו 'פור גיאוגרפי' שחסר לנו היום".

לדבריו, בדומה לאופן שבו הברית עם אזרבייג'ן שדרגה את היכולת הישראלית מול איראן, ייתכן שסומלילנד תהפוך ללבנה אסטרטגית מקבילה מול החות'ים. "זה לא רק ביטחון", הוא מציין. "יש כאן גם פוטנציאל כלכלי, משאבי טבע ובעיקר – הזדמנות לבנות קשרים עם אוכלוסיות מוסלמיות במרחב. יש שם פוטנציאל למרבצי נפט ומתכות יקרות, דברים שהעולם צריך מאוד. חברות בין-לאומיות לא יכלו להגיע לשם בגלל שלא היה להן כיסוי ביטוחי, אבל חברות ישראליות יוכלו לבוא עם גיבוי מדינתי".