בחצי השנה שחלפה מאז 7 באוקטובר עמדה ישראל בפני הכרעות כבדות משקל. המציאות עכשיו היא תולדה של ההחלטות שהתקבלו, אם כי לא פחות מאלו שישראל נמנעה לקבל. אמש (ראשון) חשפנו הצצה לקבינט ולדעות שנשמעו בתוך החדרים, למה שלפעמים נשמע שונה בתכלית מההצהרות הלוחמניות והנחרצות של מקבלי ההחלטות הבכירים - ולפער שלפעמים בלתי נתפס.
7 באוקטובר - יום המתקפה
5 שעות ו-5 דקות לאחר שהחלה מתקפת הפתע בדרום מסר ראש הממשלה בנימין נתניהו תגובה ראשונה בחצר הקריה. ספק אם גם הוא ידע בשלב הזה שהקרב על החזרת השליטה לישראל בדרום יימשך עוד שעות ארוכות מאוד ואף ימים. "אזרחי ישראל, אנחנו במלחמה. לא במבצע, לא בסבבים - במלחמה", אמר רה"מ. "הבוקר חמאס פתח במתקפת פתע רצחנית. כינסתי את ראשי מערכת הביטחון, הנחיתי קודם כול לטהר את היישובים מהמחבלים שחדרו פנימה - הפעולה הזאת מתבצעת בשעות הללו. במקביל הוריתי לבצע גיוס מילואים נרחב".
בעוד כוחות הביטחון זורמים לקרבות בדרום, אל היישובים ואל מוצבי צה"ל שנכבשו, וכשמתחילים להתברר בתדהמה הממדים הקטסטרופליים של הנפגעים, בישראל חוששים ממהלך מתואם ומקביל של חיזבאללה מהצפון - בהיקף לא ברור.
8 באוקטובר - דיווחים על פצצות מרגמה בהר דב
יום אחרי השבת השחורה החלו להתקבל דיווחים ראשוניים על ירי של כמה פצצות מרגמה באזור הר דב. ביום המוחרת כבר התקבל דיווח על חדירה של חשודים לישראל מלבנון - וכוחות צה"ל נפרסו במרחב.
11 באוקטובר - איתות לארה"ב: מחשבה לבצע מכת מנע, והמבצע שלא קרה
זהו אחד הימים המכריעים בחצי השנה של המלחמה: ישראל ניצבת בפני הזדמנות מבצעית לפעולה מקדימה שאולי לא תחזור, פעולה שתהפוך את המשוואה ואת מרכז הכובד של הלחימה. או אולי בדיוק ההפך - ישראל עלולה להסתכן בפעולה שאף פעם אי אפשר לדעת איך תסתיים, ובעיקר, בוודאות, תכניס אותה למלחמה כוללת אזורית - ההחלטה לאן ללכת גורלית.
בבוקר נפגשים שר הביטחון והרמטכ"ל, ובפניהם מידע מודיעיני מהצפון במסגרת בחינת האפשרות למתקפת מנע. ההזדמנות שעל שולחנם היא כזו שמפקד חיל האוויר ובכירים אחרים מכנים אותה "הזדמנות שיכולה לשנות מן היסוד את הלחימה". כל בכירי מערכת הביטחון תומכים בפעולה. המענה בזירה הצפונית למכה מדרום יפתיע, יפגין כוח, תעוזה, יוזמה, במיוחד כשההזדמנות היא בעלת ערך רב.
בינתיים בקריה בתל אביב מתחילה ההתרחשות. שר הביטחון סר ללשכתו של ראש הממשלה. נתניהו מקשיב ואומר: "אני צריך לדבר עם הנשיא ביידן". ישראל מאותתת לאמריקנים שבאינדיקציות המודיעיניות שלה, עולה החשש שחיזבאללה ממתין לכניסת ישראל לתוך עזה כדי להגביר את האש. אז עולה לראשונה באוזני האמריקנים המחשבה לבצע מכת מנע. משיחות בדרגים נמוכים יותר ברור - האמריקנים ממש לא בעניין.
מערכת הביטחון מתחילה היערכות וממתינה לאישור מלמעלה. 200 מטר בלבד מפרידים בין לשכותיהם של נתניהו וגלנט, אבל פגישת ההכרעה ביניהם מתעכבת. הרח"ט וראש המטה של שר הביטחון מעוכבים בין הלשכות ובמחסומי האבטחה. באותה העת, גנץ ואיזנקוט נמצאים בקריה גם - כשהם במגעים לכניסה לממשלת אחדות.
שני הרמטכ"לים לשעבר מקבלים תדרוך על ההכרעה הגורלית שבפתח. השעון מתקתק לאחור ואריה דרעי מפציר בשניים לחתום ולהצטרף להכרעה. "זה פיקוח נפש", הוא אמר, והשניים, גנץ ואיזנקוט בצד שלו נגד המתקפה היזומה. הם חוששים שמתקפה שכזו בצפון "תעניק לסינוואר בדיוק את מה שהוא מבקש: התלכדות כל הזירות בו-זמנית".
במקביל עולה חשד לחדירה באביבים, ואז מגיעים דיווחים על מתקפת גלשנים על הצפון. גנץ מתחיל להתלבט - אולי בכל זאת כן - וכינוס הקבינט המדיני-ביטחוני ממתין לחתימה על הרחבת הממשלה. אי-שם בבסיס חיל האוויר הטייסים כבר במטוסים המחומשים - והמנועים דולקים. כשהבשלות המבצעית בשיאה, ראש הממשלה נתניהו יוצא לשיחת טלפון ממושכת עם נשיא ארצות הברית ביידן. המטוסים ממתינים כבר באוויר, אין זמן ואז דובר צה"ל אומר: לא היה אירוע חדירה של כלי טיס למרחב האווירי של ישראל. וכאילו שהמציאות לא מספיק מתעתעת, אל תוך החדר מוכנסת הידיעה שמתקפת הגלשנים מתבררת סך הכול כלהקת חסידות.
הישיבה מתארכת, דעות לכאן ולכאן ובינתיים לא בטוח שאפשר לבצע את מה שחשבו תחילה. האם ההתלבטות הממושכת של ראש הממשלה נועדה למסמס את ההזדמנות, מבלי שיירשם בדפי ההיסטוריה שהוא היה זה שהתנגד לה? האם הזהירות הזו שלו אפשרה לישראל למקד את מאמציה איפה שהכול התחיל - בחזית הדרומית ובחמאס?
11 באוקטובר - הקמת קבינט המלחמה
גנץ והמחנה הממלכתי מצטרפים לממשלה ומוקם קבינט המלחמה. למעשה, השתנה באותו היום פורום קבלת ההחלטות, על אף שרשמית לא פעם יתקבלו ההחלטות סופית בהצבעה בקבינט המורחב. בנוסף, לא תמיד שני הקבינטים ידברו באותו הקול, וכך אפשר גם שלא להחליט ולהתפלש בפער שבין שני הקבינטים, או פשוט לבחור איפה לדון ובמה - לפי ההחלטה שרוצים מראש שתתקבל. במקביל להקמת הקבינט, ירי של עשרות פצמ"רים מבוצע בגבול לבנון.
12 באוקטובר - צה"ל מגבש תוכנית לתמרון קרקעי והיא מוגשת לקבינט המלחמה
צה"ל מגבש תוכנית - אך חל עיכוב בכניסה. האם זו גם פונקציה של נפילת הקונספציה? גורמים בקבינט סיפרו ל-N12: "נתניהו היה מודאג ולא היסס להראות את זה. הוא אמר לנו ש'יהיו אלפי הרוגים, בואו נעבוד מבחוץ. כשניכנס הם יבואו עם רחפנים וישמידו טנקים'". ובכל זאת, אסור לשכוח שמדובר היה בצבא שנחל זה עתה כישלון חרוץ, הציבור הישראלי עוד הלום ואבל. אסור היה לעשות כאן עוד טעות. מאידך, לישראלים הובטח מענה כזה שכמותו לא נראה.
16 באוקטובר - פינוי יישובים במרחק של עד 2 ק"מ בצפון
ב-16 באוקטובר מתקבלת החלטה כמעט בלי דיון ציבורי, לפנות יישובים בצפון שבמרחק של עד 2 ק"מ מהגבול. בצה"ל התחילו להעביר מסרים לראשי הרשויות להנחות את התושבים - כל מי שלא חייב להישאר, עדיף שיתפנה עצמאית.
בנוסף, פגישה מעניינת מתקיימת בין נתניהו עם האלוף במילואים יצחק בריק שדיבר על מצבו הבעייתי של צבא היבשה. "יש שם יחידות רבות שלא התאמנו 5 שנים, יש שם יחידות רבות שעדיין חסר להן ציוד. אנחנו צריכים להכין את עצמנו למלחמה האזורית, על זה דיברתי גם עם ראש הממשלה", אמר בראיונות.
בריק, המבקר הנוקשה של צה"ל, מוזמן ללשכת ראש הממשלה. כצפוי, הוא פורס בפני נתניהו תסריט נורא מכל של צבא לא מוכן, לא מחומש, לא מאומן, ובעיקר שתמרון בתוך עזה יביא לאלפי חללים נוספים. בריק מתאר אסון נוסף בפתח.
הדרמה שאפשר לדבר עליה הערב הזה היא שהכניסה הקרקעית תוכננה ליום שלמוחרת הפגישה עם בריק. תוך כדי השיחה איתו, נתניהו מתקשר לגלנט ולהלוי ואומר להם: "לא נכנסים מחר, יש לכם שבועיים להתארגן". צה"ל ממתין, ממשיך באימון, בגיוס ובהתחמשות, אבל התוכנית הצבאית שמוגשת לקבינט המורחב ימים מספר לאחר מכן לא שונה מהותית מזו שכבר אושרה קודם לכן בקבינט המלחמה.
גם בקבינט הזה התוכנית מאושרת. נתניהו בעצמו הוא זה שמגדר את ההחלטה וקובע כי לפני כל שלב של התמרון יתבצע אישור נוסף של הקבינט.
17 באוקטובר - ביקור הקנצלר שולץ, 18 באוקטובר - ביקור הנשיא ביידן
18 באוקטובר - הרחבת טווח פינוי בצפון
הממשלה מחליטה לאשר לפנות יישובים משניים עד 5 ק"מ, ולמעשה מקבלת החלטה דרמטית על הרחבת טווח הפינוי בצפון. 60 אלף ישראלים נעקרים מבתיהם שב-43 יישובים. הפינוי המניעתי הוא ראשון בסדר הגודל שלו בתולדות המדינה. יוזמת מערכת הביטחון, בלי דיון - תוך הסתפקות במשאל טלפוני.
האם השרים באמת הבינו את כובד משקלה של ההחלטה, את משמעותה, ואת התקדים שהם מייצרים? את המציאות שהם קובעים? שרים בכירים בממשלה אמרו ל-N12: "לא היה אז דיון ערכי. התגלגלנו מכוח האנרציה. זו הייתה טעות חמורה, אם היה צריך לפנות, אז רק את צמודי-הגדר. רק אותם".
22 באוקטובר - בריק נפגש שוב עם נתניהו
נימתו של בריק נותרה קודרת, ועם או בלי קשר, הכניסה הקרקעית מתעכבת בעוד מספר ימים. בנוסף, יומיים לאחר מכן הרמטכ"ל נואם ומנסה לרמוז שמישהו עדיין מהסס: "אני רוצה שיהיה ברור, צה"ל מוכן לתמרון".
26 באוקטובר - מתחיל התמרון הקרקעי
הימים לא פשוטים. ועדיין, בשבועות ההמתנה ההם עד התמרון, הפער בין ההצהרות הנחרצות לעומק ההיסוס גדול. רק בחודש שעבר דיווחנו איך הרמטכ"ל הטיח בשרי הקבינט המורחב: "אתם בכלל לא רציתם את התמרון הזה". גורם ביטחוני נוסף אמר: "היו כאלה שהתנגדו לתמרון, חשבו שצריך לכתוש רק מלמעלה. יום יבוא ותראו את הפרוטוקולים".
21.11 - קבינט עסקת החטופים
בתום דיון שערך שעות, הממשלה אישרה במהלך הלילה את העסקה לשחרור חטופים. בעוצמה יהודית הביעו התנגדות למתווה השחרור, ויתר השרים הצביעו בעדו.
24.11 - שחרור ראשון של 13 חטופים במסגרת העסקה
50 ילדים חטופים יחד עם אימותיהם ונשים שאינן חיילות, משוחררים במשך 7 ימים בתמורה ל-4 ימי הפוגה בלחימה ושחרור אסירים פלסטינים, נשים וקטינים. בתוך תנאי העסקה יש גם אפשרות להאריך אותה עבור כל 10 חטופים שיזכו לשוב הביתה בתמורה ליום הפוגה נוסף, ושחרור אסירים באותו המפתח שנקבע.
שבעת הימים מורטי עצבים. בכל יום, לפעמים בשעות הקטנות של הלילה ממש, התפרסמה רשימת שמות המשתחררים למוחרת. בנוסף, לצד משפחות שנשמו לרווחה, לאחרות נשבר שוב ושוב הלב. בכל יום חמאס מתח את הגבולות ובדק עוד את הדופק הישראלי.
1.12 - דילמת המשך העסקה, ובהמשך: חידוש האש
בערב השביעי לעסקת החטופים נקלעה ישראל לדילמה קשה מנשוא. חמאס הודיע שאינו מוצא את יתר הנשים והילדים החטופים ברשימה. הלחץ להראות שישראל יכולה לחדש את הלחימה אחרי ההפוגה היה עצום. ראש הממשלה ושר הביטחון סברו שצריך להתעקש על יתר הנשים ברשימה, משום שחמאס לא באמת לא מוצא אותן ומעדיף להשאירן אצלו, כדי שלא יספרו מה עברו בשבי. איזנקוט וגנץ סברו מאידך שצריך להאריך את ההפוגה שכבר קיימת ולהשיב מי שרק אפשר - "למשוך עד המקסימום".
זמן קצר לאחר תום ימי העסקה הופעלו התראות צבע אדום בשדרות וביישובי העוטף. ישראל חזרה לתקוף, וניתנה האפשרות לחזור ללחימה, למרות כל האזהרות ואולי ההפחדות של חלק מהאנשים. ובכל זאת - הייתה דילמה פנים-ישראלית, כי חמאס לא הציע מעולם לשחרר במסגרת אותה עסקה חטופים שאינם נשים או ילדים. על השאלה מה היה קורה אילו אנחנו היינו יוזמים את המשך העסקה - לא נדע לענות לעולם.
אפריל 2024: 133 ישראלים עדיין בשבי חמאס ורבים מהם עדיין בחיים
הימים נוקפים, ישראל עודנה תחת ההשפעה של ההחלטות שכבר נלקחו, אבל לא פחות, תחת השפעת ההכרעות שההנהגה מסרבת עדיין לקחת. כש-133 ישראלים עדיין בשבי חמאס, נשאלת השאלה מה המחיר שישראל תסכים לשלם כדי להחזירם הביתה. בנוסף נשאל - האם ומתי צה"ל ייכנס לרפיח, ומה החזון הישראלי לעזה ביום שאחרי חמאס?