למיטב ידיעתי, הצטרפות של לוב ל"הסכמי אברהם" איננה על הפרק כעת, אבל השמועות חוגגות הן בעיתונות הלובית והן ברשתות החברתיות.
נזכיר: המתווכים הבין-לאומיים, המתרוצצים שם כבר שנים, עדיין לא הצליחו להביא להסכמה על איחוד המדינה מחדש תחת ממשלת מעבר, שתוביל לבחירות. המיליציות האזוריות מעוניינות לשמר בידיהן את הרווחים מייצוא הנפט והפוליטיקאים נשענים על נותני חסות מבחוץ שטרם הגיעו לנוסחה של פשרה.
כך, למשל, מצרים תומכת בגנרל חליפה חפתר השולט במזרח המדינה ובדרומה (בנגאזי, קירנייקה ופזאן), בעוד טורקיה תומכת בממשלה שמחזיקה במערב (טריפוליטניה).
הגישושים לפיוס בין ארדואן לסיסי לא הבשילו בינתיים להבנות על לוב ועל סימון הגבולות הימיים השנויים במחלוקת קשה. מל"טים טורקיים הדפו, כזכור, את ניסיונו של חפתר, בעידודה של קהיר, לכבוש את הבירה טריפולי.
מה בעצם הצית את הוויכוח על ישראל?
בסוף פברואר היה זה ביקורו של עלי אל-עאבד, שר העבודה בממשלה "החוקית" בטריפולי בראשות עבד אל-חמיד דבייבה ברשות הפלסטינית. הוא גם הצטלם על רקע אל-אקצה והפיץ את התמונה. זה לא לקח הרבה זמן עד נחתו עליו ועל דבייבה האשמות כי הביקור ברמאללה שימש רק ככיסוי להידברות עם ישראל.
הפלסטינים נזעקו לעזרתו והודיעו כי הגיע מירדן דרך גשר אלנבי ומבקריו מיהרו להשיב שללא תיאום מוקדם עם ישראל אי אפשר לעבור.
השבוע החלו פרסומים בלוב כי דבייבה פועל לזירוז נורמליזציה ואף שוחח על כך עם מנהל הסי.אי.איי ויליאם ברנס שביקר אצלו. הטענה היא שדבייבה מינה את חתנו, סופיאן אל-שיבאני, השגריר באבו-דאבי להיפגש עם נציגי המוסד שם וכן שיגר לישראל את מקורבו, מוחמד א-ראעד, יו"ר לשכות המסחר בלוב לקדם קשרים כלכליים. מדובר גם בהבאת 10,000 פועלים פלסטינים לעבוד בלוב.
מנהל קשרים חשאיים עם ישראל?
דבייבה אף הודיע באחרונה כי הוא יוזם "פעולות אומנותיות ותרבותיות" שיכללו את בני כל העדות והדבר פורש כאיתות לקהילת יוצאי לוב בישראל.
כל זה בא על רקע טענות עקשניות מזה שנים אחדות, כי גם חפתר מנהל קשרים חשאיים עם ישראל ואף שלח ארצה את בנו (ויורשו המיועד) סדאם, במטוסו הפרטי לבקש סיוע צבאי ומודיעיני.
לקינוח - טיפ טיפה היסטוריה: לקדאפי, שחוסל ב"אביב הערבי"' היה חזון משלו לשלום עם ישראל. "ישראטין" כך כינה את המדינה המשותפת ליהודים ופלסטינים שצריכה, לטעמו, לקום ולשים קץ לסכסוך. הוא הציע זאת ב-2002. לא היו קונים לרעיון.