השבוע נתבעה אלן בארקין על ידי הצלם סטיבן הירש תביעת זכויות יוצרים אחרי שפרסמה בטוויטר שלה תמונה בה היא השחקנית עצמה נראית כשהיא מפנה אצבע לצלם. בארקין הנסערת תועדה כשהיא ממתינה מחוץ לאולם, במהלך הדיון המשפטי בתיק של הארווי וויינשטין בחודש ינואר. בארקין ביקשה להיכנס לאולם עצמו, סורבה, והפגינה את זעמה לצלם שנכח במקום. בארקין פרסמה את התמונה, כאמור, בחשבון הטוויטר הרשמי שלה ב-23.1 (נכון לכתיבת שורות אלה, התמונה עדיין מצוייצת ולא הוסרה) ואם תימצא אשמה, הפיצויים שתשלם להירש יכולים להגיע גם לסכום של 175,000 דולרים.
אני יודע, כולכם בטח אומרים לעצמכם את אותו הדבר: רגע, מי זאת אלן בארקין? שאלה טובה שהתשובה עליה היא כוכבת הסרט "המעריץ" והסדרה "ממלכת החיות", אבל זו לא ממש הנקודה. כי בהקשר הזה, בארקין היא החוליה החדשה ביותר בשרשרת המפוארת של הסכסוך בין סלבס לצלמים וסוכנויות צילום. מצד אחד, בארקין פרסמה תמונה שרק היא עצמה מופיעה בה. והיא לא פרסמה אותה בהכרח למטרת רווח (כל מה שהיה לה לומר כשצייצה את תמונת האצבע המשולשת זה "Mood". בינינו, אפילו לא ציוץ מקורי במיוחד), ובכל זאת היא ביצעה כאן איזו מעילה במערכת היחסים הפשוטה לכאורה בין מצלם ומצולם. ועל המעילה הזו היא עלולה לשלם לא מעט.
Mood pic.twitter.com/sCGAIILbZX
לא שהיא באמת צפויה לשלם את 175,000 הדולרים האלה, כן? בשנים האחרונות למדו שני הצדדים, צלמים ומצולמים, לעבוד בתוך החלל הזה של רשתות חברתיות, בלוגים ואתרים עצמאיים. ג'ניפר לופז, אריאנה גרנדה ופרז הילטון נתבעו כולם בשנה שעברה על ידי סוכנויות וצלמים שונים אחרי שפרסמו תמונות מקצועיות בלי לרכוש את זכויות הפרסום שלהן. ב-2017, קלואי קרדשיאן נתבעה על ידי סוכנות Xposure כיוון שפרסמה שלוש תמונות מקצועיות שלה באינסטגרם, בלי לתת קרדיט או לשלם על זכויות השימוש בהן. קרדשיאן הגדילה לעשות והשתמשה בתמונות ההן, בין השאר, כדי לקדם את מותג האופנה שבבעלותה. על אף שלא היה מדובר בתקדים משפטי והתיק נסגר מחוץ לכותלי בית המשפט, המקרה של קלואי הפך למעין קו פרשת מים. בשנתיים שחלפו מאז, הסוכנויות הבינו שמשתלם לחזק את המחלקות המשפטיות שלהן, ושווה לרדוף אחרי סלבס שפעלו לא כחוק, גם אם הסלבס לא יורשעו בשום עברת זכויות יוצרים או ישלמו להן את סכום הפיצויים המלא הקבוע בחוק.
מקרה נוסף שמשמש גם היום כדוגמה ליחסים הכלכליים הסמויים בין צלמים ומצולמים הוא זה של ג'יג'י חדיד. הדוגמנית נתבעה גם היא על ידי סוכנות Xposure בתחילת 2019 (כבר אמרנו שמשתלם להם), ואלה בחרו גם לעקוץ אותה בעדינות בכתב התביעה. "יש לה ידע מיד ראשונה על פרסום והעתקת תמונות שלה עצמה או של מצולמים אחרים לאינסטגרם", נכתב שם, בתוספת העדות על כך שהסוכנות מצאה בפיד האינסטגרם של ג'יג'י יותר מ-50 תמונות שפורסמו לא כחוק. ואם המקרה של קלואי קרדשיאן הבהיר שחשבונות סושיאל מפורסמים מחויבים לשלם עבור שימוש בתמונות מקצועיות, המקרה של ג'יג'י חדיד הבהיר גם שהאחריות מוטלת על הסלבס. לא מספיק להסיר את התמונות ולהתנצל, צריך לשלם.
ואכן, התביעות האלה הלכו ונעשו שגורות יותר, ובמובנים מסוימים גם מגוחכות יותר. במהלך 2019 הוגשו כאמור תביעות על הפרת זכויות יוצרים נגד ג'ניפר לופז, אריאנה גרנדה ופרז הילטון. לופז נתבעה על פרסום של תמונת פפראצי מהסוכנות המוכרת פלאש, שנתיים אחרי שהעלתה את התמונה לחשבון האינסטגרם שלה; גרנדה על תמונה ששימשה אותה כדי לקדם אלבום חדש והילטון על פרסום של 14 תמונות מקצועיות של השחקן דארן כריס ("Glee", "הרצח של ורסצ'ה") בבלוג שלו. חוזר שוב: דארן כריס עמד במרכזה של תביעה, שהיתה עלולה לעלות לפרז הילטון יותר משני מיליון דולרים.
כיוון שלא לכל מפורסם יש את התקציב והפאסון להתמודד עם תביעה בכזה סדר גודל, אנחנו עדים במקביל ללידתו של פתרון מקביל לסוגייה. תמונות בליווי סימן המים. גם בלי להכיר את משמעותו המדויקת של המונח, אתם תזהו תמונה כזו כשתתקלו בה בגלילה, והיא תגיע בדרך כלל מחשבון של אדם מוכר, אבל לא סופר-מוכר. לא מגה-מפורסם. מישהו שנמצא באזור הביניים שבין יכול להרשות לעצמו מנוי שנתי לסוכנות גטי ומישהו שעוד לא הצדיק את המנוי הזה. ועל התמונה החינמית הזו יהיו מרוחים כל פרטיה הטכניים - מי צילם אותה, מתי ועבור מי, כולל לוגו של הסוכנות ולרוב גם איזה מספר סידורי פנימי. סימן המים הזה נפרש על חלקה התחתון של התמונה, ובדרך כלל לא יסתיר את מושא הצילום לגמרי, אבל בהחלט ינכיח את עצמו. מי שיצפה בתמונה יבחין בו מיד וידע שהיא לא נקנתה בכסף. סוכנויות סופר מנג'סות ישתלו את סימן המים גם כפילטר, לכל אורכה ורוחבה של התמונה.
מפתה לקרוא את תמונות סימן המים כאיזה כתם של בושה. אם אתה מספיק מוכר ואמיד, אמורים להיות לך האמצעים לספק לאוהדיך תמונות מקצועיות שלך, וסימן המים מוכיח ש… נו, אין לך. מצד שני, בתחום שהולך ומתגבש כל הזמן מחדש, יש גם איזה חן בסימן המים המכוון. זו יכולה להיקרא כקריצה שאומרת "אני יודע שאני מפורסם, אבל בואו לא נשלה את עצמנו שאני גם מליין", וסימן המים הוא לעתים בחירה אסתטית מנומקת.
סלבריטאות היא זירה, סוואנה רחבת ידיים, שלא כולם משתתפים בה באופן שוויוני. בתחילת החודש, למשל, פרסם יהודה נהרי הלוי ("ימים נוראים") תמונה מקצועית שלו עצמו, בליווי ציטוט של בוב מארלי. את התמונה עיטר סימן מים דומיננטי של סוכנות גטי, כמו זקן רפאים שנמשח ונמרח על פניו של נהרי. אני חושב על התמונה הזו קרוב לחודש כי היא מסמלת בדיוק את המקום הראוי לו, לנהרי. מצד אחד, כוכב של סרט מוערך שעשה גם סבב הקרנות בחו"ל, מצד שני, עדיין האיש שפרץ לתעשיית הבידור הישראלית בסדרה המקוללת "תיכון השיר שלנו". לקלואי קרדשיאן יש די והותר כסף, אבל ליהודה נהרי הלוי ("ימים נוראים") - לא בטוח שיש, וזה בסדר. זה יוצר היררכיה מתסכלת אך מובנת בין אלה שיש להם לאלה שיש להם יותר.
סימן המים על פניו של יהודה נהרי, במובן הזה, הם לא פשרה אלא קריצה. התחייבות שלו אלינו לכך שלמרות ההצלחה ויחסי הציבור, הוא עדיין בדיוק כמונו, וכל מה שמעניין אותו הוא שכמה שיותר אנשים יראו את התמונה היפה שלו. ושום צילום מקצועי נקי לא יוכל ללכוד את הרגש הזה - שהוביל גם את ג'יי לו ואריאנה וג'יג'י ואפילו את פרז הילטון - בצורה טובה יותר.