בתמונות שפורסמו אתמול (שני) בעזה, בהן נראים כל הבכירים הפלסטינים ביחד בהנפת ידיים של ניצחון, הן סוג של ריקוד כלולות בלי שיש כתובה - כלומר מבלי שסוכם על התנאים ולא ברור בכלל אם תהיה חופה, בעוד המצרים לוחצים על שני הצדדים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
רעיון הפיוס הוא רעיון מצרי - המצרים אמרו לשני הצדדים: "היות ואנחנו לא מסוגלים להביא אתכם כרגע להסכמות, בואו נעשה את הטקסים והחגיגיות תחילה ונייצר אווירה אחרת". חמאס, תחת הלחץ, המצוקה והסנקציות של אבו מאזן, הסכים לפרק את הממשל האזרחי שלו בעזה ולהכניס את הרשות הפלסטינית.
בשלב הזה מתחילות הבעיות, והן רבות: מה קורה לזרוע הצבאית של החמאס? האם היא עדיין "הצבא" בעזה? האם חמאס יהיה ישות דומה לחיזבאללה, עם ציפוי של ממשלת אבו מאזן?
עוד עולה השאלה מי ישלם את המשכורות של 50,000 פקידים שחמאס הכניס לממשל? מי יגבה מסים ומי לוקח את הכסף לכיסיו? הבעיות הללו וסוגיות נוספות יעברו לדיון בהנחיית המודיעין המצרי בקהיר: אנשי המודיעין המצרי נמצאים כולם כיום ברצועת עזה.
מבחינת ישראל השאלה זה לאיפה ניסיון הפיוס מוביל? קיימת דינמיקה של לגיטימציה מסוימת של חמאס, כפי שניתן היה לראות בביקור של שליח האו"ם וגם של נשיא הצלב האדום הבינלאומי. כעת אנשיו של אבו מאזן נמצאים בחיבוק עם חמאס: מבחינת ישראל, אם המהלך מוביל לכיווצו של חמאס ולהחלשת היכולת הצבאית שלו, זה מבורך וטוב. אם הדבר יוביל לכך שחמאס יוכל להתמקד בבניית הכוח הצבאי שלו, תחת האריזה והכיסוי של הרשות הפלסטינית, מדובר בהתפתחות לא טובה.