החיילים בנבי סאלח ראויים לכל שבח
תיעוד הנערות הפלסטיניות שהכו את חיילי צה"ל בכפר עורר סערה, והצית ויכוח באשר לשאלת התגובה. האם העובדה שהקצין והלוחם גילו איפוק ולא פעלו באלימות היא גבורה או פחדנות? אחרי שרוני דניאל טען שמדובר ב"ביזיון", עודד בן עמי בוחר להשתמש בהיסטוריה כדי להוכיח למה החיילים עמדו במבחן בהצלחה
גנרלים בצבאות העולם עונדים על חזותיהם אותות המעידים על הצלחותיהם המבצעיות במלחמות. על הרמטכ"ל ה-15 של צה"ל, רא"ל אמנון ליפקין שחק, נאמר שהוא היה ראוי לאות הצטיינות על כך שמנע מלחמה.
זה היה בשנת 1998. צה"ל הונחה על ידי הדרג המדיני להיערך למלחמה מול צבא סוריה. ליפקין שחק טען בתוקף שהדרג המדיני קורא לא נכון את תמונת המודיעין, ופניה של סוריה אינן למלחמה.
העימות היה חריף ולבסוף הרמטכ"ל הצליח בשכנועו והמלחמה נמנעה. ליפקין שחק היה סמל של שיקול דעת, קור רוח ואיפוק אף שהיה לוחם מצטיין ונועז.
הקצין והלוחם של גבעתי שתועדו על ידי בני משפחת תמימי בנבי סאלח גילו קור רוח ושיקול דעת של בוגרים. הם לא נגררו לפרובוקציה של הנערות הפלסטיניות ועל כך הם ראויים לכל שבח. בתוך הסיטואציה הקשה, הבלתי אפשרית כמעט, שבה מוצאים עצמם חיילי צה"ל בשטחים, זה היה מבחן התנהגות שעמדו בו בהצלחה. צה"ל יוצא מן האירוע הזה חזק, מוסרי וחכם.