זה אולי נשמע מוזר למי שלא הכיר אותה, אבל הדבר הראשון שעולה בראשי בהקשר שלה הוא "רוקנרול". לא רק כי טטיאנה ראתה את ה"ביטלס" וה"רולינג" סטונז בהופעות חיות בסיקסטיז, אלא כי זו הייתה הרוח שהיא הביאה איתה. לא מתרגשת, לא עושה חשבון, נהנית מהחיים.
היא הדריכה באהבה וסבלנות את כל הדורות בדסק החוץ, גם אותי. אני זוכרת את משמרות הלילה - התפקיד הראשון של כל כתב חדש - טטיאנה תמיד מתקשרת, קודם כל כדי לוודא שאני מסתדרת, ואז מספרת בהתלהבות על המאמר האחרון שקראה ב"דר שפיגל" או ב"אקונומיסט". או הספר שקראה אתמול. היא בלעה שלושה ספרים בשבוע. אי אפשר היה לעמוד בקצב שלה. גם אם הכל היה צריך בסופו של דבר להידחס לדיווח של דקה היא קראה עשרות עמודים. לא רק כדי להיות בקיאה בשידור, אלא כי היתה לה סקרנות אמיתית ותשוקה לידע.
והיא גם לא עשתה הנחות לאף אחד- לא חסכה ביקורת. הסטנדרטים שלה היו הגבוהים במערכת. תמיד רציתי שטטיאנה תהיה מרוצה. גם שנים ארוכות אחרי שעזבתי את דסק החוץ.
לפעמים שכחתי שהיא חוותה הכל בעצמה: מספרת בשידור על קייטי פרי בחיוך דק של מי שראתה את ג'ון לנון על הבמה. מסקרת מהפכות בעולם אחרי שאיבדה את ביתה ואת כל מה שהכירה כשהסובייטים פלשו למולדתה צ'כיה. מה שהיה רק הפתיחה לסיפור חיים שיכול להספיק לחמישה אנשים.
טטיאנה היקרה, קשה לי לדמיין איך אגיע למערכת בנווה אילן בלי שנדבר ארוכות. על כמה את גאה בילדים שלך, על מי יותר חתיך - ג'סטין טרודו או מיק ג'אגר - ועל העיבוד הקולנועי של "לבד בברלין".
בין השיחות הרבות שלנו לא הספקתי להגיד לך תודה על הכול. שאני מעריצה אותך ואוהבת אותך מאוד.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק