זהירות, קצת ספוילרים לסרט "ריאיון - סוף". לא הרבה, זה לא יכאב. וממילא אתם יודעים את הסוף - הוא מת.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
האמת, צחקתי הרבה. ולא רק בגלל שבאתי עם ציפיות נמוכות במיוחד, אלא בגלל שהחן המטורלל של צפון קוריאה עטף אותי בחום במשך שעה וחצי. קיבלתי פרשנות סאטירית נוספת לדמות של קים ג'ונג-און וחבר נתיניו. וכשאחת מנתיניו של קים, "ראש מערך ההסברה", מממשת בסרט את תשוקתה לאחד העיתונאים, הדעת נדדה אל תשוקתם הלא-ממומשת של כתבי חדשות חוץ קטנים אל קריינית החדשות הצווחנית, כוכבת הכתבות על צפון קוריאה בעולם האמיתי. מי אנחנו שנתלונן על סרטים גרועים. הו פיונגיאנג! כי אותך נראה בטלוויזיה, ובשערייך לא נבוא.
קולנועית, הסרט מושקע למדי: המגדלים הנטושים הנכונים עוטפים את קו הרקיע של פיונגיאנג, הבטון החשוף מדייק וכך גם האנדרטה הפותחת את הסרט. חנויות מכולת מקרטון הן ייצוג הוגן של מה שהמבקרים בצפון קוריאה מספרים עליה. ניכר שבדרך אל עטיפת התסריט בשכבת בדיחות-התחת, היה שם גם ייעוץ היסטורי וגם ייעוץ אומנותי. אתה רואה את משחק הכדורסל המטופש בין המארח לאורח, ומבין שהשראה היא משחק הכדורסל ההזוי שערך שם דניס רודמן לפני פחות משנה: אחוות מצורעים, שגם סרט קולנוע הוא דרך להציג את הנלעגות שלה.
זה לא משחק גרוע, זה רובד אחד של הומור שמקלקל את כל השאר
לא צריך להיות קולנוען או תסריטאי כדי להיכנס לחדר העריכה ולהפוך את הסרט מ"ממש גרוע, לא שווה את הכסף" ל"סאטירה טובה". זה אפילו יכול להיות תרגיל נחמד: יש לכם שעה בחדר העריכה, צאו לדרך. כשיגיע תורי, אוריד שתיים-שלוש סצינות, אגזור כ-15-20 שורות מחץ גסות שנשזרו בתסריט, הסרט יכול להתקצר בחמש דקות בלבד - והתוצאה תזנק לשמיים.
ג'יימס פרנקו הוא לא בהכרח שחקן גרוע שבמקרה מתפקד גם כגיי-אייקון, הוא ליהוק מצוין לתפקיד מגיש הטלויזיה ה"צבעוני" דייב סקיילארק. סת' רוגן הוא לא רק קולנוען בינוני, הוא נכנס יפה לתפקיד המפיק הצמוד לטאלנט, שק החבטות שנאלץ לשאת את המניירות של הבוס. שורה ארוכה של מפיקי טלוויזיה בעולם האמיתי יוכלו להזדהות איתו (מינוס סצינה אחת של 'הומור בנים', שנראה כאילו נכתבה רק כדי שהסרט יתהדר בתווית האיכות המפוקפקת "עוד סרט מטומטם של סת' רוגן"... אבל היי, יש טאלנטים בטלויזיה שמעוללים דברים גרועים יותר למפיקים שלהם). ורנדל פארק, גיבור הסרט בפועל, בתפקיד קים, דרמטי כמו שרק דיקטטור צפון קוריאני יכול להיות. הצופה, שאינו מטומטם, יכול להעריך שקים האמיתי לא באמת שומע קייטי פרי, הוא כמה לאהבתה. מה לא הגיוני בזה.
מבלי לגרד חלילה את הזוהר הבוהק והנצחי מעל סרט הרודנים הטוב של כל הזמנים, "הדיקטטור הגדול" של צ'רלי צ'פלין, נזכור כי גם בעת הקרנת הסרט ההוא ב-1940 תהו יוצריו אם לא יובן לא נכון. ממשלת בריטניה הודיעה בזמן הצילומים כי תאסור את ההקרנה שלו - כדי שלא לסתור את מדיניות הפיוס הנפסדת כלפי היטלר. כשסיימו לערוך אותו, בריטניה כבר היתה במלחמה, הסרט הוקרן, ושימש היטב את מטרות ההסברה של בנות הברית. היו שחששו כי היטלר יצפה בסרט, שמא יבין אותו לא נכון, ואולי יראה בו דווקא מחווה כלפיו. מעריכים כי היטלר צפה בפועל בצ'רלי צ'פלין מלהטט בגלובוס בסרט, אך תגובתו לא תועדה או צוטטה. פה ושם במדינות הבלקן הבריחו פרטיזנים עותקים לבתי הקולנוע, ואפשר רק לקוות שהפרטיזנים של הסייבר במאה ה-21 יעשו דבר דומה, יבריחו דיסק-און-קי אל אותם צפון קוריאנים מעטים שברשותם מחשב... אביו המנוח של המנהיג, קים ג'ונג איל, היה חובב קולנוע מושבע, ואפשר לשער כי בתקופתו הברחת עותקים מהסרט לידי הנתינים היתה כואבת עוד יותר.
אזהרת מסע: מטיילים לצפון קוריאה? עדיף לדחות לפעם אחרת
הקרנת "ריאיון - סוף" בחג המולד איננה סוגרת את מעגל ההשלכות על העולם האמיתי. אין לדעת מי ינקום כעת, איזה אינטרנט ינותק במפתיע, וכיצד יגיב קים עצמו לדמות מעוררת-הפלצות הניבטת מן הסרט. יש לשער שלא נראה בשנים הקרובות משלחות אמריקניות של סנאטורים מחוייכים בפיונגיאנג, לא יהיו ביקורים חשאיים לשחרור אסירים וגם לא יהיו שיחות גרעין משמעותיות. אפשר שקים שוקל לקומם מחדש את תכנית הגרעין שלו - מהלך שבימים רגילים תמיד טוב לאגו וגורם לכל מנהיג להרגיש את כוח הגברא שלו - אבל בדיוק בנקודה הזאת הסרט מלעיג אותו והופך את השימוש בטילים לתבוסה רעיונית. ממש דילמת האסיר לקים השואג כארי בסוגר, ואפשר שימציא לנו הצופים עונש קולקטיבי חדש, אחרי ההפתעה הבאמת מוחלטת של מתקפת הסייבר על אולפני סוני. ואם ללכת על סיכול ממוקד, אני מהמר על ניסיון הרעלה מסתורי, אולי באמצעות ריסין, לשחקן רנדל פארק.
בניסיון להיכנס לראש של צופים אחרים, מעניין היה לקרוא חלק מהביקורת בסין על הסרט. מאות אלפי סינים הורידו אותו באינטרנט - ללא צנזורה של חומת-האש הסינית הגדולה - והריעו לסרט פעמיים: תרועה גדולה כי הוא מציג לדעתם אמריקנים מטומטמים, ותרועה קטנה כי הוא מראה חולשות רבות של דיקטטורה קומוניסטית. בהיעדר אפשרות להתבטא נגד הממשלה שלהם, הסרט "ראיון סוף" עושה עבור סינים רבים תהליך העתקה יפה. על זה בטוח עוד ידברו בסין ביחידת הסייבר 61398, המקום שבו מקבלים הוראות מגבוה לחסום-לנטרל-לפרוץ-לצנזר.
ואם כבר ראינו את הסרט, ביקורת בונה קטנה לסיום: לא מעט פרשנים באמריקה ובעולם עדיין קוראים לשליט "ג'ונג-און". זה מוכיח שיש מקום להשתפר גם בצד שלנו. קים הוא שם המשפחה, ג'ונג-און הוא השם הפרטי. אם אנחנו עושים ממנו צחוק, לפחות נקרא לו בשם הנכון.