ושוב ירושלים. ושוב היא בוערת. ושוב מהדהד המשפט "תסתכלו על ירושלים היום ותראו את ישראל בעוד כמה שנים". האמת, הכתובת הייתה על הקיר כבר בקיץ, בזמן שהסתובבתי בשטח במסגרת הפרויקט המיוחד שצילמנו לחדשות סוף השבוע. "זה יכול לקרות בכל רגע" - את המשפט הזה שמעתי שוב ושוב ממומחים ותושבים, שהרגישו כי חבית חומר הנפץ של העיר המאוחדת עלולה להתלקח בכל רגע.
הצטרפו לחדשות סוף השבוע בפייסבוק
ואז הגיע הרצח של הנער מוחמד אבו חדיר, וצוק איתן, וכמו שזה נראה כעת, אנחנו רק בראשיתו של הגל. דווקא בלב שכונת ראס אל-עמוד במתחם מעלה הזיתים, אותו קומפלקס מגודר שבו חיות 200 משפחות יהודיות עם הנוף הכי טוב בעולם אל עבר הר הבית, דווקא שם אמרו לי ש"הכל בסדר", "יהיה ממש טוב" ולא לפחד מאלה שאומרים שהסיפור הזה של עיר שסופחה לה יחדיו אבל בעצם מעולם לא חוברה, באמת יתפוצץ. ואולי בעצם רצו לומר "אל תתרגשי, גם אם ניגרר לעוד סבב של אלימות, זה רק פסיק קטן בהיסטוריה של עיר הנצח, וטעות לבחון את האירועים בפרספקטיבה של כאן ועכשיו". אז יהיה עוד סבב אבל בסוף העובדות בשטח - עוד בית ועוד דירה בלב שכונה ערבית הם שיכריעו.
בינתיים, 47 שנה אחרי איחוד העיר, הקו הירוק מסרב להימחק. בדם ואבן הוא משורטט מחדש, ולנגד עינינו ירושלים היא המודל של קיום דו לאומי. מצד אחד שטח שכולו תחת ריבונות ישראלית, על הנייר דין סילואן ועיסוויה כדין רמת אביב וצהלה - מצד שני תושבי סילואן ועיסוויה אינם יכולים להצביע לכנסת, אין להם אזרחות או דרכון ישראלי ותעודת התושב שלהם יכולה להילקח מהם בכל רגע, אם יעברו לגור מחוץ לעיר.
ניסוי המעבדה הירושלמי
כן, כמעט מחצית מתושבי ירושלים, יותר מ-400 אלף איש אינם אזרחים שווי זכויות. גם חלוקת התקציבים כמובן אינה שוויונית, לא ההשקעה בתשתיות ולא הפיתוח. למרות כל המאמצים של ראש העיר ניר ברקת, הפערים בין שני חלקי העיר אדירים, שלא לדבר על הבנייה החדשה: מאות אלפי יחידות דיור ליהודים, ואף לא שכונה חדשה אחת או אישורי בנייה לטובת התושבים הערבים. אגב, אין חולק על כך שיידרשו השקעה של מיליארדים רק כדי להביא את התשתיות במזרח העיר לרמה סבירה, כמו שאין מחלוקת שזה לא יקרה בסדר העדיפויות הקיים.
וכך, שנים זה לצד זה ובעצם זה בתוך זה, חיים במדינת ישראל שני סוגים של אוכלוסייה, עם זהות והשתייכות לאומית לגמרי נפרדת, כסוג של ניסוי מעבדה. מתווה קלינטון לחלוקה ששורטט בשנת 2000 כבר נראה בלתי אפשרי, גם בגלל הבנייה המאסיבית בשטח וגם בגלל ההתבצרות של דעת הקהל נגד פשרה בירושלים. מצלצל מוכר? אולי בגלל שזה מתכתב עם מה שקורה ביהודה ושומרון, וגם בגלל הפופולריות הגוברת של תוכניות הסיפוח של שטחי סי של הבית היהודי ורבים מהליכוד. והנה עוד דור של ילדים בני 12-13 שלא מרגישים שייכים ובוחרים באלימות ובשפיכות דמים.
מעניין שעכשיו, שדווקא עכשיו באירועים האחרונים, שוב מדברים בתקשורת ובכוחות הביטחון על פלסטינים תושבי מזרח ירושלים - ולא סתם על תושבי הבירה. כמו שנאמר, בסכסוך הזה הכול מתחיל ונגמר בירושלים - גם הסטטוס קוו.