ברק אובמה עלה אמש (שלישי) לבימת האו"ם בפעם האחרונה כנשיא ארצות הברית ונשא נאום בפני המליאה. הנאום לא הניב יותר מדי כותרות, אולם כן זרק חץ אחד נוקב לכיוון ישראל, כשאמר כי "הממשלה בירושלים צריכה להכיר בכך שאינה יכולה להמשיך לכבוש ולבנות התנחלויות".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
בישראל תוהים האם אלו רק דיבורים, או שמא אובמה עלול לעשות משהו בנידון. הפחד הוא שייקח את אותם דברים ויתרגם אותם להחלטה מעשית של מועצת הביטחון של האו"ם. בתקופה שבין הבחירות לבין פינוי הבית הלבן, תרגום הדברים האלה להחלטה מחייבת של מועצת הביטחון עלולה להוות בעיה לא קטנה מבחינת המדיניות הישראלית.
עם זאת, ההערה כלפי ישראל הייתה די מינורית בנאומו של אובמה, וגם דו צדדית: אובמה לא האשים רק את נתניהו בכך שבניית ההתנחלויות מונעת הסדר עתידי, אלא היו לו האשמות גם כלפי אבו מאזן. בנאומו קרא למנהיגים הפלסטינים "להילחם באלימות ובהסתה".
חשוב לזכור שהזהירות המופלגת שגילה אובמה בנאומו בנושא הסכסוך היא לא בגלל המפגש שלו מחר עם נתניהו, אלא בעיקר משום שהבחירות בארצות הברית הולכות מתקרבות, והדמוקרטים לא רוצים לאבד את הקול היהודי.
הפגישה מחר עם נתניהו ככל הנראה תהיה דומה לפגישה על מדרגות הרבנות: שניהם כנראה יאמרו שלום ולא להתראות. כימיה מעולם לא הייתה שם, ואפילו לא יחסים טובים, אמון או הערכה. נתניהו סבור שאובמה כשל בהסכם מול אירן ורואה בו הסכם דלוח ורופס; אובמה חושב שנתניהו לא עמד בהבטחתו כלפי ארצות הברית ומנהיגי אירופה לקדם את פתרון שתי המדינות אלא להיפך, העמיק את ההתנחלויות.
הפגישה בין השניים, למרות המטענים, ככל הנראה לא תהיה תקיפה במיוחד וזאת משום שהבחירות המתקרבות משמשות לישראל מעיין שכפ"צ. זהו אותו שכפ"צ ששיחק לטובת ישראל גם בהסכם הסיוע הביטחוני, שבלעדיהן ככל הנראה היה הרבה יותר גרוע.