זה היה כל כך צפוי, עד שבצה"ל כבר הכינו מראש את היחידות לאפשרות של תגבור בחברון. זה היה צפוי כי כך זה קורה מדי שנה. חגי תשרי והחגים המוסלמיים במקביל, מעלים את רף המתיחות, והגל הזה חוזר על עצמו מדי שנה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
חגי תשרי מביאים רבים מאוד לבקר בירושלים לתפילות בכותל, כך גם במערה המכפלה בחברון. במושגי ביטחון, מדובר בהרבה מטרות שמגיעות אל מוקדי הטרור או אל קרבתם.
חברון ממשיכה להיות מבוע של פיגועי סכינאות. ההבנה היא שהצלחה של פיגוע אחד מעודדת אחרים לצאת ולעשות גם כן. נכון לעכשיו, אירועי הימים האחרונים הסתיימו כשהמפגעים נורו ונהרגו מבלי שהצליחו לרצוח. יש חיילים שנפצעו באורח קל או אזרחים שנפגעו, אבל בסופו של דבר - הניסיונות לסיים את האירועים ברצח - אינם מתממשים.
גם ההסתה ברשתות לא נפסקה. היא אפילו גוברת מדי יום ודוחפת בין השאר צעירים "משכילים ומתוסכלים" לנסות ולבצע פיגועים. המצב הבסיסי הזה לא הולך להשתנות. ארגוני הטרור השונים, ג'יהאד וחמאס, מנסים לרכוב על גלי הטרור הללו ולקחת אחריות, גם אם לא היה להם שום חלק בפיגוע כזה או אחר.
זה מעין משחק פוליטי לקראת הבחירות הקרבות בגדה. המדיניות שלא לבצע ענישות סביבתיות רחבות היא זו שכנראה עוצרת רבים יותר מלהצטרף לגלי המפגעים. גם היום, על אף רצף הפיגועים, נכנסים לישראל 40-60 אלף פלסטינים למטרות עבודה. זהו נדבך משמעותי בהרגעת הרוחות, משום שמבחינת הפלסטינים אובדן האשרות הוא בגדר מחיר שהם לא מוכנים לשלם.
ערנות מונעת אסון
נראה שבצה"ל וכן לוחמי ולוחמות מג"ב הפנימו את הסיטואציה הלכאורה תמימה שמתרחשת בכל פעם מחדש. מידת הערנות שהם מגלים מביאה לתוצאה של פגיעה קלה בחיילים, ולירי והרג התוקפים.
אחרי שנפתח משפטו של אלאור אזריה, קהל תומכיו טען בכל הזדמנות שבשל האופן שבו נוהגים בו, חיילים יימנעו מירי לעבר תוקף חמוש. ובכן, זה לא קורה, והחיילים מגיבים בירי לעבר תוקף, פוגעים במי שמסכן אותם ונמנעים מירי במקרים שאין צורך בכך.
אז עד מתי זה יימשך? החודש הקרוב אמור להיות, על פי הערכות שונות, חודש מתוח מהסיבות שהובאו לעיל. גם הירידה בחודשים האחרונים בהיקף הפיגועים, לא בלבלה אף אחד, והיה ברור שבשלב כלשהו רף הפיגועים והניסיונות להוציאם אל הפועל יעלה שוב. לכן החודש הקרוב צפוי להיות כזה: צה"ל תגבר את כוחותיו בעיקר במרחב חברון, וגם זה לא מבטיח שהתוקפים לא יצליחו במזימותיהם.
יחד עם זאת, היום הסכינאים פוגשים יותר חיילים, יותר מחסומים, ובעיקר יותר ערנות. הקושי מן הסתם יהיה לשמר דריכות כזו לאורך ימים ושעות ארוכות, אבל זה המצב, וזו כנראה הדרך להתמודד איתו. צריך לזכור שלא ניתן לעצור את גלי הטרור האלה, ונכונים לנו עוד עליות ומורדות ללא נקודת סיום רשמית.