פעם בשנה זה קורה. לא משנה אם אתה ה"ליצן של החבר'ה" שעושה צחוק מכל דבר, או אחת שמצהירה מעל כל במה אפשרית "אני לא מאמינה בכלום". יש יום אחד שבו כל המסכות שעטינו עלינו במשך שנה פשוט נושרות. אין סיסמאות, אין סטטוסים ואין הצהרות מפוצצות. פתאום זה רק אתה ואלוקים.כמו פעם, לבד ונקי. יום כיפור.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
יום הכיפורים הוא יום החתימה, שבו נחתם דינו של האדם ושל העולם כולו למשך השנה הבאה. זהו יום קדוש, שבזכות הקדושה העצומה שמאירה בו, מתכפרים חטאיו של האדם. אנו, מצידנו, מקבלים את קדושת היום על ידי הצום, התפילה והתשובה.
יום הכיפורים הוא הצום היחיד בשנה שהציווי להתענות בו נאמר במפורש בתורה: "בחודש השביעי בעשור לחודש, תענו את נפשותיכם ". הצום לא בא רק כדי לכפר על עוונות. יש לו משמעות נוספת: ביום הכיפורים, כאשר אצל כל יהודי מתגלה נקודת היהדות הפנימית, צריך להתנתק לחלוטין מעולם החומר. האכילה והשתייה, צרכים טבעיים של הגוף, מפריעים לנו בשעה שהנפש מתגלה ופורצת החוצה. לכן אנו צמים, מתנתקים מעולם החומר, לובשים לבן ודומים למלאכים.
"כל יהודי הוא טוב"
על יום הכיפורים נאמר: "עיצומו של יום מכפר". כלומר, יום הכיפורים עצמו יש בו כוח של כפרה. במשך השנה קורה שהאדם חוטא. הוא מכתים את נשמתו בכתמים, ובאמת צריך לנקותם ולתקנם. אבל האמת היא, שהכתמים והפגמים הם חיצוניים בלבד. עמוק בפנים, כל יהודי הוא טוב, זך ונקי. בתוך נפשו הוא טהור וקדוש. יצרו הוא שהחטיאו, בניגוד לרצונו האמיתי והפנימי.
אמת פנימית זו מוסתרת בדרך-כלל, ואין היא מתגלה. אולם ביום הכיפורים מתקלפות השכבות החיצוניות, והנשמה הפנימית מתגלה במלוא זוהרה. הקדוש-ברוך-הוא מתקרב אלינו ביום הזה, והדבר מעורר את הנשמה שבקרבנו להסיר מעליה את כל השכבות החיצוניות ולגלות את מהותה האמיתית. ואז מתגלה שבעצם אין שום חטא. מתברר, שיהודי בתוך-תוכו הוא יהלום בוהק, אשר שום חטא אינו יכול לפגוע בו. ביום הכיפורים מתגלה היהודי האמיתי. כל זה מותנה בדבר אחד: בקיום צום יום הכיפורים. אם חלילה מפרים את הצום, חל הכלל: "אין קטיגור נעשה סניגור". כלומר: הואיל ועל-ידי הפרת הצום נעשה יום הכיפורים עצמו גורם מפליל - אין הוא יכול לסנגר ולכפר.
דווקא אז, כשפתאום אנחנו בלי כל הכיסויים שצברנו לעצמנו, אנחנו מרגישים נקיים וטהורים יותר. מחוברים למקור, ורוצים באמת ובתמים להתחיל מחדש. ואין התחלה מבטיחה יותר, מלצעוד יד ביד עם אלוקים ביום הקדוש ביותר בשנה.
בין אדם לאדם - להיות בן-אדם
על עברות שבין אדם לחברו לא די להתפלל בבית-הכנסת. צריך לגשת לנפגע ולבקש את סליחתו. אם נגרם לזולת נזק כספי - יש לפצותו. לעומת זאת, על עברות שבין אדם לבוראו - מועילים החרטה, התפילה והווידוי וצום יום-הכיפורים.
מתי ואיך?
כפרות - בערב יום-הכיפורים לפנות בוקר. מנהג הכפרות נועד להסיר גזירה רעה כלשהי מעל ראשנו. משתמשים בתרנגול לגבר ובתרנגולת לאישה. ניתן לקיים את מנהג בכפרות גם באמצעות סכום כסף שייתרם לאחר מכן לצדקה. ניתן לעשות גם און-ליין: http://kipur.org/kaparos.php
מרבים באכילה ובשתייה - בערב יום-הכיפורים, ואוכלים בו סעודה חגיגית.
סליחה - מפייסים איש את רעהו, כדי שלא יישארו עוונות שבין אדם לחברו, שעליהם אין יום-הכיפורים מכפר.
צום - המצווה המרכזית והחשובה ביותר של היום. הצום מתחיל בשעת הדלקת הנרות של ערב יום-הכיפורים. נוסף על איסור אכילה ושתייה, חל איסור גם על רחצה, נעילת נעלי-עור, יחסי-אישות ושימוש בתמרוקים. הצום מסתיים למחרת בערב.
תפילות - יום-הכיפורים הוא היחיד בשנה שבו מתפללים חמש תפילות: ערבית, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה. התפילה המסיימת את תפילות יום-הכיפורים נקראת 'נעילה'. זו שעת נעילת השערים, ובה אנו מתאמצים לבקש מחילה על חטאינו ושנזכה לחתימה טובה. על-פי תורת החסידות, שעה זו נקראת 'נעילה' משום שאז הקב"ה נועל את עצמו כביכול עם עם-ישראל, ומבטא את אהבתו העצומה לעמו. בכל אחת מהתפילות אומרים 'וידוי', כשבסיום תפילת נעילה תוקעים בשופר, ולאחר צאת הצום, אוכלים סעודה שמחה מתוך אמונה ודאית כי אלוקים שמע לתפילותינו וחתם את כל בני ובנות ישראל לשנה טובה ומתוקה.
הכותב הוא הרב מוני אנדר, מצעירי אגודת חב"ד